יכול להיות שבסביבה שלכם כולם משוכנעים שאין שום סיבה לא להקים קואליציה שרע״ם חברה בה. אני מכיר כמה ישראלים שגרים בסביבה כזאת. אני מכיר לא מעט ישראלים שסבורים שכך חושבים גם רוב הישראלים האחרים. כן – הם יודעים שיש גם כאלה שלא. אלה בטח תומכי הקואליציה, או הביביסטים. ישראלים אחרים, נורמלים, מן הסתם מחזיקים בעמדה הנכונה: שיתוף ערבים בקואליציה הוא מעשה נכון חברתית, מועיל אזרחית, והכרחי פוליטית.
יכול להיות שבסביבה שלכם רוב גדול חושבים כך. אם זה המצב, דעו שאתם אולי שייכים לרוב, אבל בסביבה של מיעוט. כמובן – זה נכון רק אם מדובר בסביבה יהודית. לערבים יש עמדות משלהם על כניסת מפלגה ערבית לקואליציה. עמדות שנובעות ממניעים אחרות ונוגעות לשאלות אחרות. אבל אנחנו מתרכזים בעמדות של יהודים על צירוף ערבים לקואליציה. מתרכזים בהן משום שהן ישובו וילוו אותנו בחודשים הקרובים מסיבה פשוטה: לקואליציה יש כוונה לטעון, ולחזור ולטעון, ולהמחיז ולהמחיש בכל דרך, שזו כוונתה של האופוזיציה. הסרטון המכוער של גדי איזנקוט פונה לחיבוק עם מנסור עבאס היה מהלך פתיחה שלא עלה יפה. זה לא ישנה את מהות המסר: איזנקוט הוא חזית שמאחוריה יש קונסטרוקציה שנשענת על יאיר גולן ו(גרוע מזה) מנסור עבאס.
תאמרו: למי אכפת, הרי כל מי שאני מכיר כבר השלים עם הצורך להסתמך על עבאס, ואולי אפילו תומך בו. נאמר: אכפת גם אכפת. תועמלני הקואליציה אינם עדר של שוטים שנטפל לנושא הלא נכון. זהו עדר של אנשים מיומנים שמזהים נקודת תורפה. לאיזנקוט אין הרבה נקודות תורפה שהם יכולים לנצל, ולכן ינסו לנצל את זו עד מיצוי מקסימלי. ככל שיצליחו לשכנע את הבוחרים שאיזנקוט יישען על עבאס, כך ישתפר הסיכוי שלהם לשכנע את הבוחרים שאיזנקוט אינו האיש שצריך להקים את הקואליציה הבאה.
מה אפשר לעשות מול מהלך תעמולה מהסוג הזה?
הרשמו לפאנל הסקרים של המדד – ושתפו אותנו בעמדותיכם
יש שתי אפשרויות.
הראשונה היא להודות שזה אכן המצב, לומר שזאת ההחלטה הנכונה, ולשכנע כמה שיותר בוחרים לשנות את עמדתם. כלומר, להציע למשה מחדרה ולאסנת מבאר שבע את האפשרות ששיתוף של רע״ם בקואליציה הוא 1. לא בעייתי, 2. אולי אפילו רצוי, ו-3. ראוי לתמיכה. אם משה ישתכנע, ואם אסנת תסכים, הבעיה נפתרה. תעמולת הקואליציה תפסיק להשפיע.
האפשרות השנייה היא להכחיש שזה המצב, ולעבוד קשה כדי שההכחשה תהיה משכנעת. נתניהו יאמר למשה: ״איזנקוט יכניס לקואליציה את עבאס!״ איזנקוט יאמר למשה: ״לא אכניס את עבאס (והרי אתה יודע שנתניהו הוא מניפולטור שאי אפשר לסמוך על המילה שלו״. אם משה ישתכנע, ואם אסנת תאמין, שוב, הבעיה נפתרה. תעמולת הקואליציה תפסיק להשפיע.
רגע, האם איזנקוט חושב שראוי להישען על עבאס – האם הוא מתכוון להישען על עבאס? התשובה האמיתית היא שאינני יודע. גם אתם אינכם יודעים. לא בטוח שאיזנקוט עצמו יודע. פוליטיקאים נוטים לשנות את עמדתם אחרי שתוצאות הבחירות מתבהרות. נתניהו עצמו התכוון כנראה להישען על עבאס, עד שהבין שזה לא יעבוד. אינקוט עצמו רמז ברגע מסויים שאולי יהיה צורך להישען נקודתית על עבאס, אבל אז הפסיק לומר את זה. למעשה, בימים האחרונים הוא אומר כמעט ההפך. באופן כללי, לסמוך על התחייבויות של פוליטיקאים לפני שנודעו תוצאות הבחירות זה דבר לא מומלץ. היום יאמרו כך, מחר יאמרו שהנסיבות ישתנו. כך שלנו – האזרחים – אין ברירה אלא לגבש דעה משל עצמנו. מצד אחד, ברור שלאיזנקוט יש קושי גדול יותר לשכנע שלא ישען על מפלגה ערבית מכפי שיש, נאמר, לבצלאל סמוטריץ׳. מצד שני, ברור שלנתניהו יש קושי גדול יותר לשכנע שמה שהוא אומר אינו תעמולה זדונית וחסרת בסיס לעומת, נאמר, איזנקוט. הציבור מזהה את איזנקוט כמי שעומד שמאלה מנתניהו, ולכן יחשוד בו יותר כשמדובר על האפשרות של קואליציה עם מפלגה ערבית. הציבור מזהה את איזנקוט כמועמד ישר ואמין הרבה יותר מנתניהו, ולכן יחשוד בו פחות שאינו אומר אמת כאשר הוא מתחייב לא להקים קואליציה שנשענת על מפלגה ערבית.
עכשיו נחזור ליסודות – למה שמאלץ את איזנקוט להגיב באחת משתי הדרכים שציינו לטענת הקואליציה עם ערבים. 50% מהיהודים מתנגדים מאוד לקואליציה עם ערבים. עוד 10% מתנגדים. עוד 6% די מתנגדים. ביחד – 66%. שני שליש מכלל היהודים.
נתקדם: הנתון הזה יציב, לא משתנה. זה הנתון שהיה נכון בינואר, בפברואר, במרץ, וכן הלאה עד יולי. מחודש לחודש, מסקר לסקר, כמעט לא חל שינוי. שניים מכל שלושה יהודים מתנגדים לקואליציה עם ערבים. כמו שאמרנו, אם בשכונה שלכם המצב אחר, כדאי שתדעו שאתם חיים בשכונה שבה עמדת הרוב היא עמדת המיעוט. אם בשכונה שלכם המצב אחר, זה יסביר לכם למה בכל זאת גם ליברמן, גם בנט, גם איזנקוט, לא מוכנים לדבר על קואליציה שנשענת על מפלגה ערבית. יאיר גולן מוכן. כנראה שהוא המועמד של השכונה שלכם. כל האחרים רוצים לקבל קולות גם בשכונות אחרות, שהן שכונות הרוב, ובהן שולטת עמדת הרוב המובהקת והלא משתנה: לא לקואליציה עם מפלגה ערבית.
אמרנו, שלאיזנקוט פתוחות שתי דרכים, אבל אם חושבים ברצינות על מה שפירטנו פתוחה לו למעשה רק דרך אחת. כן – יכול להיות שאפשר לשכנע חלק מהבוחרים שמפלגה ערבית בקואליציה זה דבר מומלץ. כן – יכול להיות שזו העמדה הצודקת בעיניכם. אלא שהזמן קצר, והנתונים מלמדים שהציבור די נעול בעמדתו. כבר חצי שנה שכמעט אין תזוזה על הסולם מ-1 (מאוד מתנגדים) עד 7 (מאוד תומכים). המהלך הנכון פוליטית, כשמדובר באיזנקוט, יהיה לעשות שימוש מושכל בנכס שיש לו – אמינות – כדי לקעקע את הטענה על מה שהוא מתכוון לעשות – להישען על ערבים.
אפשר אפילו להציע את ההשערה הבאה: מכיוון שאיזנקוט אימץ את המותג ״ישר״, ומכיוון שתדמית של אמינות חשובה לו, והיא אולי אפילו מרכיב מהותי בזהות שלו – יכול להיות שעצם ההתחייבות שלו לא לעשות דבר מסויים אכן תוביל לכך שלא יעשה אותו. כלומר, יכול להיות שלפני שלושה חודשים עוד חשב שאולי, בנסיבות מסויימות, יישען על עבאס. אבל עכשיו, לאחר שהתחייב שלא יעשה זאת, ומכיוון שהוא רוצה להיות מועמד שעומד בהתחייבויות שלו, באמת לא יעשה זאת.
הנה, שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים (שאולי, בנסיבות מסויימות, נדמה שאכן הגיוני שייעשה)? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים (שבינינו, ברור למה הצד השני רוצה לשכנע אתכם שהוא בכל זאת יעשה)?
