אופוזיציה

שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?

בין הימין-מתון לימין-מרכז – זה המקום. משם וימינה מתחיל להמריא השיעור של מי שרוצים את הקואליציה הדומה להיום. משם ושמאלה מתחיל להמריא השיעור של מי שחושבים ש״מדינה ליברלית יותר״ זה האתגר המכריע

הפער המשמעותי באמון – הפער לטובת נתניהו לעומת הקואליציה – הוא דווקא בקרב בוחרי הקואליציה, הקהל שאותו נתניהו רוצה להחזיר אליו

ישר זאת המפלגה שבנט מאבד לה הכי הרבה תומכים כרגע. בקובץ הנתונים שבחנו, בנט מאבד לישר פי שלושה יותר ממה שישר מאבדת לבנט

אם הצד של הקואליציה ינצח, יש בצד של האופוזיציה הרבה מאוד ישראלים שמתארים את התחושה שלהם ביום שאחרי כבלתי נסבלת. מה יעשו עם התחושה הזאת?

הבוקר של אחרי הבחירות, בתחילת הקיץ של יוני, או בתחילת הסתיו של אוקטובר, יהיה כנראה בוקר מעונן, בלי קשר למזג האוויר

את הנדסת גוש האופוזיציה מתחילים עם כמה הנחות יסוד. הנחה ראשונה: צריך מגוון כלשהו. לא טוב להציע רק מפלגה אחת, כי הבוחרים הישראלים מפונקים

קבלת התוצאות זה לא עניין שתלוי בשלטון. לקבל, או לא לקבל את התוצאות, זה משהו שכל צד יכול לעשות. לכן, בשאלה הזאת מתגלה שגם לתומכי הקואליציה אין אמון רב בצד השני

על סמך ממוצע המדד של כל סקרי הבחירות אנחנו מריצים עשרת אלפים סימולציות ומציגים הסתברות של תוצאות אפשריות של בחירות 2026

בהנחה שאיזנקוט יקים מפלגה, ואז יחבר אותה ליש עתיד, לבנט עשויה (עלולה?) להיוולד תחרות על תואר המפלגה הדומיננטית בגוש