אין אף צעד שנעשה במהלך מלחמת שאגת הארי, שאינו נגוע בשיקול פוליטי. זו לא השערה, זו גם לא בדיוק תלונה – זו הכרה במציאות פוליטית. מנהיגות במלחמה, על סף בחירות, אינה יכולה שלא לקחת את הבחירות בחשבון. במקרה הטוב, היא לוקחת אותן בחשבון, ואז מקבלת את ההחלטות הנכונות בלי קשר אליהן. במקרה הפחות טוב, היא מקבלת החלטות שחלק מהשיקולים שנוגעים להן פוליטיים. במקרה הגרוע היא מקיימת מלחמה שתכליתה העיקרית פוליטית. הממשלה שלנו, כמו רוב הממשלות שמקרים דומים, עושה את הדבר השני. השיקול הפוליטי אינו העיקר, אבל אינו נעדר. לפוליטיקאי תאב שלטון קשה מאוד לנהוג אחרת.
בדקו את אותה שאלה על עצמכם: האם אתם מתעניינים רק במלחמה ובניצחון, או שפה ושם מתגנבת לראשם גם בדל מחשבה על השפעתה האפשרית של המלחמה על הבחירות? ככל שאני מתרשם, משיחות עם סביבה קרובה ורחוקה, מעטים הישראלים שמסוגלים לחשוב על המלחמה בלי לחשוב על הבחירות, או לחשוב על הבחירות בלי לחשוב על המלחמה. כולנו מבינים שלמלחמה יש השלכות פוליטיות. להצלחה יהיו השלכות, לאכזבה יהיו השלכות. ואם לא יהיו השלכות – גם אלה יהיו השלכות. כלומר, אם יתברר שמלחמה גדולה אינה מזיזה את הבוחרים הישראלים מכוונתם לפניה, גם זאת תהיה אמירה מהדהדת, פוליטית.
כמה אתם דרוכים לקראת הבחירות, כמה אתם חרדים מפני הבחירות? לפני חודשיים בערך למדנו, ששליש מהישראלים מניחים שהבחירות הקרובות הן הכי חשובות בתולדות המדינה. עוד 40% אומרים שהן ״בחירות חשובות במיוחד״. כל מערכת בחירות חשובה, אבל זו במיוחד. ולמדנו עוד משהו: ככל שהישראלים עמוק יותר בצד ה אופוזיציה, לכיוון שמאל, כך הבחירות יותר חשובות בעיניהן. מקרב הישראלים שההגדרה שלהם שמאל-מרכז או שמאל – בערך חמישית מכלל היהודים – יש רוב שחושבים שאלה יהיו הבחירות הכי חשובות אי פעם. בוחרי הימין, שכמעט כולם תומכי הקואליציה (לא כולל ימין-מרכז), רק חמישית חושבים שאלה הבחירות החשובות בתולדות המדינה. שיעור לא מבוטל מהם (38%) חושבים שאלה בחירות כמו כל בחירות. שגרה.
החודש שאלנו, במסגרת הסקר של JPPI, מה תרגישו אם הצד שלכם לא ינצח. זה לא דבר שקשה לדמיין. נניח שאתם תומכים בקואליציה שמכהנת כעת, וביום הבחירות מתברר שהסקרים מדייקים, והקואליציה מקבלת 53 או 56 מנדטים – לא מספיק כדי לחזור ולשלוט באותו הרכב. מקרב תומכי הימין, 34% רוצים שתקום קואליציה בהרכב הנוכחי, כך שהם צריכים להכין את עצמם לאפשרות שיהיה שינוי. וכמובן, גם בוחרים של האופוזיציה, מה שרבים מכנים ״מחנה השינוי״, כי יותר משהם מתנגדים למדיניות של הממשלה הם רוצים שינוי של הרכב הקואליציה – גם אלה צריכים להתכונן לאפשרות של אכזבה. אולי דווקא הסקרים של ערוץ 14 יתברר כנכונים, והקואליציה תזכה בניצחון מוחץ. או שיתברר שהקואליציה לא מנצחת, אבל קרובה לניצחון, ומצליחה לספח אליה את אחת ממפלגות השינוי כדי להקים קואליציה דומה מאוד לנוכחית, גם אם לא זהה. גם זה בהחלט יכול לקרות.
האם תהיה השנה הפיכה באיראן? לחצו להשתתף בתחזית האירועים של המדד
אז איך תרגישו? כמובן, על כל אחד ואחת מכם באופן אישי אין לנו תשובה. אבל כקולקטיב דווקא יש. אם אתם תומכי ליכוד, כמובן שלא תהיו מאושרים אם המחנה שלכם יפסיד, אבל גם לא תתמוטטו מצער. מחציתכם תרגיש ש״זה מצער אבל אלה החיים״. עוד שליש אפילו לא זה. רק שאתם ״מכבדים כל החלטה של הציבור״. לעומת זאת, אם אתם תומכי יש עתיד, רובכם תרגישו שההפסד ״בלתי נסבל״. לא ברור מה זה אומר בפועל, כי ברור שבפועל זה בדיוק מה שתצטרכו לסבול. אבל אנחנו שאלנו על תחושה, וזו התחושה שרוב תומכי יש עתיד בוחרים בה – בלתי נסבל (57%). וגם בוחרי הדמוקרטים. אבל הרבה פחות מהתומכים של גדי איזנקוט (אם כי, גם 42% שאומרים ״בלתי נסבל״ זה לא מעט, וזה שיעור תומכי איזנקוט שאומרים בלתי נסבל). ועוד פחות מהתומכים של נפתלי בנט (22%). יש פער גדול מאוד בין גוש תומכי הקואליציה, שבאופן כללי מגלים משהו שבין צער לגבול האדישות לאפשרות של הפסד (מעט התומכים של בני גנץ דומים מאוד בגישה שלהם לתומכי הליכוד, וכך גם התומכים של יועז הנדל), לבין תומכי האופוזיציה, שיהיה להם קשה. ובתוך האופוזיציה, פער בין בוחרי המפלגות שיותר קרובות לאזור המרכז, לפחות בפרופיל הבוחרים שלהן – איזנקוט, ליברמן, בנט – לבין המפלגות שמייצגות את מה שנהוג לכנות שמאל-מרכז או שמאל. כלומר, ככל שזזים שמאלה על הספקטרום האידיאולוגי, כך עולה שיעור הישראלים שירגישו שהפסד הוא מבחינתם בלתי נסבל. אגב, רק מעט מאוד ערבים ירגישו כך. אולי משום שהם רגילים.
לכל זה יש משמעות פוליטית וחברתית. המשמעותית הפוליטית נוגעת ליום הבחירות. תחושת חירום מחזקת את הנטייה של בוחרים להצביע. זה מאפשר להניח שבקבוצות המתנגדות לקואליציה בנחרצות לא יהיה צורך לדרבן מצביעים לקלפי, ולא לחשוש שמא יחליטו ללכת לים, או לנסוע לחו״ל. האדישות המסוימת בקבוצות הימין יכולה לרמוז על שאננות נינוחה של מנצחים, או על השלמה מסתגלת עם הפסד צפוי. לנתניהו יש ניסיון עם בוחרים שמחליטים להישאר בבית, ויש להניח שהלקח שלמד מהניסיון הזה ייושם באמצעות תרגילים שונים שמטרתם לחזק את תחושת החירום גם בקרב הקהל שלו.
המשמעות החברתית היא זו שתשפיע ביום שאחרי הבחירות. כמובן, תלוי בתוצאותיהן. תיאורטית, אם הצד של הקואליציה ינצח, יש בצד של האופוזיציה הרבה מאוד ישראלים שמתארים את התחושה שלהם ביום שאחרי כבלתי נסבלת. מה יעשו עם התחושה הזאת? אפשרות אחת היא שהתחושה תעבור. יום יומיים יכאב, אחר כך יסתגלו למצב החדש. אפשרות שנייה היא שהתחושה תישאר ותוביל אותם לעשייה מסוגים שונים. או לעשייה אופוזיציונית מחודשת, בתקווה לתוצאה טובה יותר בפעם הבאה. או לחיפוש דרכים אחרות שיהפכו מצב בלתי נסבל לנסבל. זו יכולה להיות התנתקות והתרחקות רגשית. זו יכולה להיות הגירה, או חיפוש דרך להיעדרות ממושכת. זו יכולה להיות פעולה קהילתית של הסתגרות, כדי לתת תמיכה קבוצתית למי שמרגישים שהמציאות סוגרת עליהם. כך או כך או כך, יהיה טוב אם ביום שאחרי כמה שפחות ישראלים ירגישו שהתוצאה בלתי נסבלת. הקואליציה שתקום – אם טובת המדינה חשובה לה – תנסה להקהות את התחושה הזאת ולא לחזק אותה בפרץ של שמחה לאיד.
