לנוכח אי הודאות, מה אנחנו בכל זאת יודעים? התשובה היא: לא מעט
מכאן החידה: מדוע הליכוד, ונתניהו, נלחמים במפלגה שמעבר שלה מבטיח לקואליציה את מספר המנדטים הגדול יותר?
רוב גדול של ישראלים נמצאים בשני מחנות שינוי. יש מי שרוצים שינוי שמשמעותו ״אותו כיוון אבל יותר״. יש מי שרוצים שינוי שמשמעותו ״כיוון אחר״. ודווקא מי שלא נמצאים בשני המחנות האלה, הם שעשויים להכריע את גורל הבחירות
הנה הדבר העיקרי שצריך לומר על מעברים. הבחירות האלה מתאפיינות – לפי הסקרים – בהרבה מאוד בוחרים שעברו מגוש הקואליציה לגוש האופוזיציה, ובמעט מאוד בוחרים שעברו מגוש האופוזיציה לגוש הקואליציה
שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?
בין הימין-מתון לימין-מרכז – זה המקום. משם וימינה מתחיל להמריא השיעור של מי שרוצים את הקואליציה הדומה להיום. משם ושמאלה מתחיל להמריא השיעור של מי שחושבים ש״מדינה ליברלית יותר״ זה האתגר המכריע
אם חלים על נשים מגבלות שמקורן ברגישות של רבנים, אדרבה, תנו להן גם את זכויות היתר שמקבלות הנשים הדתיות בגלל אותה רגישות של רבנים. אם כבר, אז בלי שריון מתמרן – אבל גם בלי חובת גיוס
הפער המשמעותי באמון – הפער לטובת נתניהו לעומת הקואליציה – הוא דווקא בקרב בוחרי הקואליציה, הקהל שאותו נתניהו רוצה להחזיר אליו
ישר זאת המפלגה שבנט מאבד לה הכי הרבה תומכים כרגע. בקובץ הנתונים שבחנו, בנט מאבד לישר פי שלושה יותר ממה שישר מאבדת לבנט
אם הצד של הקואליציה ינצח, יש בצד של האופוזיציה הרבה מאוד ישראלים שמתארים את התחושה שלהם ביום שאחרי כבלתי נסבלת. מה יעשו עם התחושה הזאת?
