יעבור או לא יעבור?
בני גנץ לא יעבור. זה נראה דבר שאפשר להתחייב עליו. אלא אם הבוחרים באמת מתכוונים להשתגע ביום הבחירות. אם גנץ יעבור, כנראה שיקרו ביום הבחירות עוד הרבה מאוד דברים שאנחנו לא מעלים על דעתנו. אבל ביחס לשתי מפלגות אחרות התחזית קשה יותר. המילואימניקים-הכלכלית היא מפלגה שעוברת בחלק מהסקרים, השבוע גם אצלנו. עמך של עופר וינטר עוברת בחלק מהסקרים, השבוע גם אצלנו. שתיהן מפלגות קרובות לקו. שתיהן מפלגות שהסוקרים לא מיושרים ביחס אליהן. אצל מנו גבע וינטר נראה חלק, והנדל-זליכה חזקים יותר. אצלנו להפך. אבל דודי חסיד לפעמים ככה, לפעמים ככה. צוריאל שרון חושב שלהנדל-זליכה אין שום סיכוי לעבור. על וינטר הוא לא מתחייב.
כך או כך, אלה מפלגות בסיכון גבוה. כך או כך, אלה מפלגות שהצעד הבא שלהן ושל בוחריהן יכול להכריע כיצד יחולקו שמונה עד עשרה מנדטים. זה מספר גדול. המפלגות יכולות לפרוש או להישאר במירוץ (נראה שהן נשארות). המפלגות יכולות לעבור את אחוז החסימה או ליפול מתחתיו. הן יכולות ללכת שתיהן באותה דרך, או להתפצל, אחת תפרוש ואחת לא, אחת תעבור ואחת לא.
כדי להמחיש כמה יש משמעות לנוכחות של המפלגות האלה על הסף, לקחנו את נתוני הסקר שלנו השבוע ועשינו סימולציה של האפשרויות השונות. מכיוון ששתיהן עברו אצלנו השבוע, זאת היתה נקודת המוצא. התוצאות של השבוע הן התוצאות ששתיהן עוברות. אחר כך התחלנו לשחק. הורדנו למפלגה אחת כמה שברי אחוזים כדי להפיל אותה מתחת לאחוז החסימה, וחילקנו את העוגה מחדש. הורדנו למפלגה השנייה את שברי האחוזים שצריך להוריד כדי להפיל אותה, ושוב מחדש. אחר כך הפלנו את שתיהן. אחר כך בדקנו תסריטים של פרישה. אלה תסריטים שונים, משום שבתסריט של נפילה יש פשוט קולות שהולכים לפח. בתסריט של פרישה, הבוחרים עוברים למפלגות אחרות – ואנחנו יכולים לנחש לאיזה מפלגות, משום שאנחנו מבקשים בסקרים שלנו לציין גם ״עדיפות שנייה״, והיא מאפשרת לנו לנסות לנחש מה יקרה אם מפלגה תפרוש.
אז הרצנו את הסימולציות האלה. בדקנו אותן מול נתוני הרקע, מול סקרים קודמים ואיך הם היו מתנהלים, מול עוד כל מיני אפשרויות של משחק. הגענו לתוצאה. לפני שנתאר אותה נקדים אזהרת משתמשים: לא לשתות – להריח. סימולציות מהסוג הזה הן כלי בעייתי. הם מתחילות במניפולציה שאנחנו קובעים, וממנה מתגלגלות לאן שהם מתגלגלות. שווה להביט בהן, כי זאת הדרך היחידה להבין מה יכול או עלול לקרות ביום הבחירות. שווה להביט בהן במידה של חשדנות, כי לא בטוח שהתיאור הזה מאוד מדוייק. זה תיאור סכימטי, שצוייר במכחול עבה. ובכל זאת – כאמור – לדעתנו יש בו עניין.
מה רואים? נסתכל על נתונים מנקודת המבט של האופוזיציה. היא ממקסמת את מספר המנדטים שלהם אם שתי מפלגות הסף נושרות מהמירוץ, מה שפחות סביר שיקרה, או מתרסקות ביום הבחירות, מה שבהחלט ייתכן שיקרה. מצב כזה מביא אותן עד ל-56 מנדטים. אבל לזה שווה להוסיף כוכבית: אם וינטר פורש והכלכלית עוברת, לאופוזיציה יש 53 מנדטים. כלומר פחות. אלא אם… – אלא אם מניחים שהנדל-זליכה היא למעשה מפלגת אופוזיציה. אם זה המצב, חברו את ה-4 מנדטים שלה ל-53 שיש בקופה, והאופוזיציה כבר על 57. תוצאה מיטבית. כאמור, כדי להניח שזו התוצאה שתתקבל צריך להסכים שגם הנדל, גם זליכה, גם עינת וילף וגם חביב ווליבוביץ׳ רוצים ומתכוונים לבחור לאופוזיציה. אם זה לא המצב, נפילה של שתי המפלגות היא התסריט שהאופוזיציה צריכה לייחל לו (ואולי גם לנסות לקדם).
האזינו: דוד שטיינברג, אפשר להאמין לסקרי הבחירות?
עכשיו נקודת המבט של הקואליציה, שמחדדת חידה לא פתורה: הקואליציה מגיעה להישג השיא שלה במקרה שהנדל וזליכה פורשים או נופלים, ועמך של וינטר עוברת. למה? כי בכל הסקרים, מסיבה מובנת, וינטר נספר כחייל במחנה הקואליציה. הוא אמר שזה המחנה שלו, הוא התחייב להמליץ על נתניהו. רוב גדול של מצביעיו באים מהקואליציה. איתו – כאשר המילואימניקים-כלכלית נופלת – יש לקואליציה 52 (על פי החישוב של הסקר השבוע, מה שלא מחייב שיהיה זהה בשבוע הבא).
מכאן החידה: מדוע הליכוד, ונתניהו, נלחמים במפלגה שמעבר שלה מבטיח לקואליציה את מספר המנדטים הגדול יותר? לשאלה הזאת יש שתי תשובות אפשריות. הראשונה: הסוקרים סופרים את וינטר כחלק מהקואליציה, אבל נתניהו – לא משנה מאיזו סיבה – סופר אותו כחלק מהאופוזיציה. אם זה המצב, מה שלנו נראה כתוצאה טובה הכי טובה לקואליציה (52) נראה לנתניהו כתוצאה הכי גרועה, בתיקו עם אחרות.
כדי להבין את הסיבה השנייה צריך לחשוב על עוד אפשרות שלא נמצאת בגרף. האפשרות שוינטר יפרוש מרצונו, בעקבות הלחץ הגדול עליו, במקביל לכך שהנדל-זליכה יפלו ביום הבחירות. זה המקרה שיוביל לתהליך הבא: בוחרי וינטר ילכו לעדיפות השנייה שלהם – כי הוא כבר לא רץ. הקולות של בוחרי הנדל-זליכה ילכו לפח. ומה יקרה אז? העדיפות השנייה של רוב בוחרי וינטר היא מפלגות הקואליציה (חונים אצלו גם מצביעים פוטנציאליים של ליברמן). זה אמור שהקואליציה תקבל כמה מנדטים של מי שנאלצו לוותר על העדיפות הראשונה שלהם. הנפילה של הנדל וזליכה תתרום ארבעה מנדטים לחלוקה. התוצאה – שוב, לפי הסימולציה שכבר הזהרנו שיש להיזהר בה – משונה ומורכבת.
נחשוב על השלבים: שלב ראשון, וינטר מודיע על פרישה. הבוחרים שלו מתפזרים. לאן הם מתפזרים? אמרנו, הרוב למפלגות קואליציה, כמו הציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד. חלק עוברים גם לאופוזיציה, בעיקר לישראל ביתנו. אבל פרט אחד נזנח: בערך 5% מתומכי וינטר מציינים את הנדל-זליכה כעדיפות שנייה. כאשר וינטר פורש, המילואימניקים-כלכלית קצת מתחזקת. זה אומר שהמהלך של הורדה שלה מתחת לאחוז החסימה נהיה יותר גס. כלומר, מזה צריך להתחיל: פרישה של וינטר מחזקת את הסיכוי שהנדל-זליכה יעברו. אם מניחים שהם קרובים יותר לגוש השינוי, הפרישה שלו לא משרתת את הקואליציה.
ומה אם הם בכל זאת לא עוברים? מה אם עמך פורשת והנדל-זליכה נופלת? זה באמת משפר את מצבה של הקואליציה לעומת מקרה שבו שתיהן נופלות. זה משפר את מצבה במעט גם לעומת מקרה שבו שתיהן פורשות. אבל זה עדיין רחוק מלהיות תחרות למצב האופטימלי לקואליציה – שוינטר עובר והנדל-זליכה לא. לפי הסימולציה, במצב של פרישה ונפילה, הקואליציה תהיה על 50, האופוזיציה על 54, והמפלגות הערביות על 16.
מה שמחזיר אותנו להסבר הראשון: נתניהו משוכנע שוינטר לא שייך למחנה שלו, ופועל בהתאם. אם הוא טועה, זו טעות שיכולה להיות לה משמעות לא מבוטלת. אם הוא צודק – הוא צודק.
