לא שני גושים יש בישראל, אלא כמה שתרצו. שלושה בוודאי שיש. גושים הם מעשה של בחירה. אימרו לי איך אתם רוצים לחלק את הציבור, ואומר לכם לכמה גושים הוא נחלק. בסקר החודשי של JPPI שאלנו כמה שאלות פוליטיות שמאפשרות לזהות גושים, או זנבות של גושים. לפעמים מעניין להביט בשאלות לחוד, לפעמים מעניין לערבב אותן, ולזהות דפוסים. וגם גושים. כמה שרוצים.
שאלנו, מה הנושא הכי מכריע בבחירות, כל ישראלי ובחירתו. הצענו אפשרויות – כמובן, אפשר להציע יותר או פחות אפשרויות. מה שאנחנו מציעים בשאלות מכניס את המשיבים למגירות או קופסאות של בחירה. מכלל הישראלים, קצת יותר מרבע בחרו ב״שמירה על הבטחון״ כנושא המכריע. שלוש שנים של מלחמה, וזו בחירה של כרבע, ולא יותר. אפשר להתייחס לממצא הזה כאל ממצא קצת משונה.
הבחירה הבאה בתור: יחסי השלטון ומערכת המשפט. תשאלו: למה הכוונה? זהות המשיבים כך מעידה על הכוונה. שליש מהמזדהים כתומכי ״ימין״ בחרו באפשרות הזאת. הם מן הסתם מתכוונים לרפורמה, ולתמיכה שלהם ברפורמה, ולחשיבות הגדולה שהם מייחסים לרפורמה. גם רבע מתומכי ה״ימין-מרכז״ בחרו באפשרות הזאת. אבל רק עשירית ומטה מהקבוצות האחרות. הן העדיפו באפשרות שמבטאת, כנראה, את העמדה הנגדית. הדבר שהכי חשוב לקבוצה הגדולה ביותר מקרב תומכי המרכז והשמאל-מרכז הוא ״מדינה יותר ליברלית״. הנה כך, בעיצומה של מלחמה, ישראל בוחרת להציב בראש סדר היום שלה את מה שפעם קראנו לו ״הנושא של שישה באוקטובר״.
בנושאי הבחירה אפשר להביט בחלוקת הישראלים לחמש קבוצות – משמאל עד ימין – או תשע קבוצות – משמאל עמוק עד ימין עמוק, כשבאמצע גוונים של אפור. כך, אפשר לזהות היכן בדיוק עובר הקו המפריד בין קבוצות שונות והעדפות שונות. בימין העמוק, הנושא המשפטי הוא הראשון במעלה. בימין ובימין המתון, הוא כבר השני אחרי הבטחון. בימין הקרוב למרכז הוא כבר הרחק למטה – קודמים לו הבטחון, האחדות והמדינה היותר ליברלית. הימין הקרוב למרכז הוא קבוצה שונה במובהק משאר קבוצות הימין.
שאלנו גם על הקואליציה הרצויה לאחר הבחירות, וגם במקרה הזה אפשר לזהות את קו ההפרדה בצורה טובה יותר כאשר בוחנים סולם בן תשע קבוצות. בימין העמוק, שניים מכל שלושה משיבים רוצים את הקואליציה המכהנת. בימין, שיעור המצדדים בקואליציה כזאת צונח לחצי – 31%. התשובה הדומיננטית יותר היא ״גוש הימין עם תוספת מפלגה מהמרכז״. כנראה הדבר שאליו מתכוון ראש הממשלה נתניהו כאשר הוא מדבר על קואליציה יותר רחבה. ועוד קו הפרדה יש במעבר מימין לימין מתון. בקבוצה הזאת כבר יש שוויון בין מי שרוצים את גוש הימין בתוספת מפלגה אחת מהמרכז, לבין מי שרוצים קונסטרוקציה חדשה, ושונה בתכלית: ״קואליציה רחבה משני הגושים בלי חרדים וערבים״. שליש רוצים בהסדר כזה ועוד עשרה אחוז רוצים בו, אבל בלי הדרה של חרדים, ועוד כמעט עשירית רוצים את גוש השינוי, אבל בלי ערבים. ובמילים אחרות: בימין המתון אין רוב, וגם לא קרוב לרוב, לקואליציה דומה לזאת של היום.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
הימין המתון והימין הקרוב למרכז הן קבוצות הביניים. בהן נמצאים הישראלים שיכריעו את גורל הבחירות והקואליציה. משמאל להן, והמרכז והלאה, יש פחות או יותר תמימות דעים: העדפה לקואליציה של גוש השינוי כולל ערבים. למעשה, העדפה לממשלה קצרת הימים של בנט ולפיד. המנהיגים של הקואליציה ההיא אמנם מזכירים שהזמנים השתנו, ולכן הגרסה הקודמת מחייבת עדכון. חלק ניכר מהבוחרים שלהם לא משתכנעים. דוגמה: בוחרי יש עתיד של 2022 סבורים ברוב די גדול (58%) שהקואליציה העדיפיה היא גוש השינוי עם הערבים (קרי, רע״מ). ארבעה מכל עשרה בוחרים של בנט, או של איזנקוט, נותנים את אותה תשובה. זאת התשובה הנפוצה ביותר ובפער גדול.
את שתי השאלות האלה לא רק שאלנו, אלא גם חיברנו. המטרה היא לנסות להבין איזה סוג קואליציה מתחבר לאיזה עדיפות. התוצאות – יש לומר – הגיוניות. מי שרוצים בעדיפות ראשונה טיפול ביחסי השלטון ומערכת המשפט מבינים היטב איזו קואליציה תשרת את מטרתם. הקואליציה היחידה שתשרת את מטרתם, לפחות כפי שהם מבינים אותה: זו אותה קואליציה שמכהנת כיום. כל תוספת, של כל מפלגה מרכז, תפריע למטרה הזאת. קואליציה שתישען על בנט, או חילי טרופר, או איזנקוט, לא תעביר את הרפורמה המקורית של יריב לוין. לכן, העדיפות הבולטת בפער גדול של הישראלים שרוצים רפורמה משפטית היא קואליציה של ״גוש הימין כמו היום״. לעומת זאת, הקואליציה המועדפת, בפער גדול, על מי שהעדיפות הראשונה שלהם היא ״מדינה יותר ליברלית״ היא קואליציית גוש השינוי עם ערבים. קואליציה שאין בה גורמי ימין מהקואליציה הנוכחית, שיפריעו לתיקון הנדרש (בעיני מי שהוא נדרש) בדרך למדינה שאופייה ליברלי יותר.
אבל עכשיו נזהה את הגוש השלישי. קטן יותר, צעקני פחות, אבל גם אותו אפשר למצוא בנתונים. 13% מהישראלים מעמידים בראש סדר העדיפויות שלהם – לפני בטחון, רפורמה, ליברליות, כלכלה – את ה״אחדות״. קבוצה לא גדולה במיוחד, אבל גם לא מבוטלת. קבוצה שאפשר להבחין בה כאשר מחברים את הנושא המכריע לקואליציה המועדפת: קואליציה רחבה, בלי חרדים ובלי ערבים, זו הבחירה הבולטת של קבוצת האחדות. שליש מהם בוחרים בה. ועוד רבע בוחרים בגוש השינוי כולל ערבים.
כפי שאפשר לראות בגרף המצורף, גם בשאלת עדיפות וגם בשאלת קואליציה אפשר לזהות את המקום על הסולם שבו נפסקת העדפה של צד אחד ומתחילה העדפה של צד אחר. בין הימין-מתון לימין-מרכז – זה המקום. משם וימינה מתחיל להמריא השיעור של מי שרוצים את הקואליציה הדומה להיום. משם ושמאלה מתחיל להמריא השיעור של מי שחושבים ש״מדינה ליברלית יותר״ זה האתגר המכריע, ולא ״יחסי השלטון ומערכת המשפט״. למה שווה להתעכב על הגרף הזה? כי כמו שכתבנו כאן גם לפני יומיים, יש ניסיון – בעיקר של הקואליציה – לצייר תמונת נוף פוליטית שבה מתנהלת מערכה בין ״ימין״ ושמאל״. אבל תמונת הנוף המדוייקת הרבה יותר היא זאת שמתאר הגרף: זה קרב של ימין נגד ימין. של ימין עמוק יותר וימין מתון יותר. של ימין שרוצה מהדורה חוזרת של מה שהיה, וימין שרוצה מהדורה אחרת של שלטון. כן – הדמוקרטים של יאיר גולן יזכו ללא מעט מושבים. אלה לא המושבים שיכריעו את גורל הקואליציה הבאה. יכריעו המושבים של בוחרים שמשוטטים באזור שמתחיל באמצע הימין ונגמר בתחילת המרכז.
האתגר החרדי: בואו לקרוא
