1.
הבחירות יתקיימו ככל הנראה במועדן, או קרוב למועדן. זה גם מעיד על כוח – ב-8 באוקטובר 2023 היה קשה מאוד להעלות על הדעת שהקואליציה תוכל לשרוד את מלוא כהונתה לאחר הקטסטרופה. זה גם מעיד על חולשה – אם לקואליציה היה ברור שהיא יכולה לנצח עכשיו, הייתה יוצאת לבחירות עכשיו. הדחייה נועדה לשיפור עמדות, לשחיקת האופוזיציה, לצבירת הישגים שאולי ישנו את התמונה. בכל מקרה, יש זמן. באופן כללי, הזמן פועל לטובת הקואליציה. מדוע? כי לקואליציה, שלא כמו האופוזיציה, יש יכולת לא רק להגיב לאירועים אלא גם לעצב אותם. ראש הממשלה יכול לנסות לעשות דברים שיעזרו לו לנצח בבחירות. לא בטוח שיש דברים כאלה, לא בטוח שהביצוע יעלה יפה, אבל לנסות אפשר. רק צריך לבחור מה.
2.
הסקרים מלמדים על התחזקות מסוימת של הליכוד (סקר כאן 11 של דודי חסיד העלה המפלגה ל-28). הסקרים מלמדים על התחזקות מסוימת של הקואליציה (אותו סקר הוסיף לה 3 מנדטים). זו לא אותה תופעה. הליכוד יכול להתחזק גם על חשבון מפלגות אחרות בגוש, ואז אין בזה תועלת לגוש, בטח לא כאשר הציונות הדתית נמצאת במצב פריך מאוד. הליכוד יכול להתחזק גם בתוספת בוחרים שאינם של מפלגות אחרות בקואליציה. זה מה שמסביר התחזקות של הגוש. תשאלו: מהיכן באים בוחרים מעין-חדשים לליכוד? לזה יש תשובה. אפשר לראות אותה בגרף, שמסתמך על אגרגציה של 8 סקרים שבאמצעותה בחנו כניסה ויציאה של בוחרים אל וממפלגות שונות. אפשר לראות בו למי הקואליציה מאבדת קולות, ומהיכן היא מקבלת קולות. בשני המקרים – אלה לא מפלגות. רוב הקולות שנוספים או אלה שהולכים לאיבוד הם קולות שמסתובבים באזור הספר של ״לא יודעים״ למי הם יצביעו, או אומרים שיצביעו ל״מפלגה אחרת״ (ברוב המקרים – אם שואלים איזו, מקבלים תשובה שמשמעותה מפלגה שכנראה לא תעבור את אחוז החסימה), או אומרים ש״לא יצביעו״.
3.
שימו לב לכמה תופעות מעניינות שאפשר לזהות בגרף (שמסתמך על כמה מאות משיבים שעשו מעברים מהסוג שבדקנו). ראשונה: מפלגת המילואימניקים היא מפלגת הביניים הכי מובהקת. כמובן, מעולם לא היו לה הרבה תומכים, ועכשיו נשארו עוד הרבה פחות, אבל אלה שהיו, או ישנם, הם הבוחרים שהולכים ובאים יחסית בטבעיות לתוך הקואליציה ומחוץ לקואליציה. למעשה, מכל הבוחרים שתמכו במפלגת ״אופוזיציה״ ועברו למפלגת ״קואליציה״, בערך 40% ממי שזיהינו הם תומכי מילואימניקים שעברו (ובדרך כלל חזרו) לליכוד. ובמילים אחרות, העובדה שמפלגת המילואימניקים לא התרוממה לגובה הנדרש כדי להיות שחקנית משמעותית לקראת הבחירות (זה עשוי עוד לקרות כמובן בהמשך, בעיקר במתכונת של איחוד עם גורמים נוספים), מסייעת לקואליציה. המספרים לא גדולים, אבל בבחירות אצלנו לפעמים כל קול קובע.
האם תהיה השנה הפיכה באיראן? לחצו להשתתף בתחזית האירועים של המדד
4.
כאשר המפלגה של בנט קטנה, והמפלגה של איזנקוט גדלה, מדובר בסך הכל במשחק של כיסאות מוזיקליים בתוך האופוזיציה. מעט מאוד תומכים של שתי המפלגות האלה עוזבים למפלגות הקואליציה. אבל – יש אבל. המעט מאוד שבכל זאת עוזבים לקואליציה, עושים זאת מהמפלגה של בנט, לא מזו של איזנקוט. כלומר: קריסה או התקפלות של איזנקוט לא תעביר אף בוחר לקואליציה. קריסה או התקפלות של בנט עשויה להעביר מעט בוחרים לקואליציה. ובמילים אחרות: מנקודת מבט של הגוש, בלי קשר לשאלה מה רוב תומכי הגוש רוצים, שחיקה של בנט מסוכנת יותר אלקטורלית משחיקה של איזנקוט. וזה אומר שכרגע נתניהו יושב, צופה בקרב של איזנקוט על ראשות הגוש, ומחכך ידיים בסיפוק. לא שהשחיקה של בנט תוסיף חמישה מנדטים לליכוד. אבל אם תוסיף אחד, ועוד חצי מנדט לציונות הדתית, הוא כבר מרוויח. וזה יכול לקרות.
5.
מה שעוד יותר סביר שיקרה אם בנט ייחלש, זה מעבר של בוחרים שלו למפלגה חדשה שתשב על המשבצת שכרגע תפוסה על ידי יועז הנדל והשאריות של בני גנץ. בנט הוא מפלגת אופוזיציה, שיש לה גם מעט תומכים שמתנדנדים בין הגושים. המפלגה החדשה לא תהיה מפלגת אופוזיציה. היא תהיה מפלגת אמצע – שוברת שוויון. מי יישב בה? כבר נשמעים דיבורים על משה כחלון, יולי אדלשטיין, אולי הנדל, אולי אחרים. כניסה שלה כנראה כמעט לא תשפיע על איזנקוט. היא כן עשויה להשפיע על בנט. ואם לנסות לחשוב ויזואלית על מה שתעשה לגוש השינוי, היא תדחוק אותו קצת שמאלה כדי לפנות לעצמה מקום, מה שיעביר את מרכז הכובד של הגוש הזה קרוב יותר לאיזנקוט.
6.
איך יודעים שכרגע איזנקוט יותר באופנה מבנט? הנה עובדה שמעידה על המצב הזה. איזנקוט לא מאבד אף תומך לבנט. הוא מאבד תומכים – כאשר הוא מאבד אותם – בעיקר לליברמן וללפיד. הוא מקבל תומכים מהדמוקרטים, מלפיד, ו… כן, גם מבנט. יש מעבר מסויים מבנט אליו. לעומת זאת, כאשר בוחרים עוברים לבנט, הם עוברים מ״לא יודע״, מישראל ביתנו, מהמילואימניקים וכחול לבן. רק מעט מאוד מישר. אבל יש בהחלט מי שעוזבים את בנט לישר. למעשה – זאת המפלגה שבנט מאבד לה הכי הרבה תומכים כרגע. ואם תרצו תאמרו כך: לפחות בקובץ הנתונים שבחנו, בנט מאבד לישר פי שלושה יותר ממה שישר מאבדת לבנט.
7.
שורה תחתונה: בשלב זה, לאף אחד משני הגושים אין רוב שיכול להסתמך באופן אקסקלוסיבי על התומכים שלו בלבד (לא כולל המפלגות הערביות) להקמת קואליציה של 61 מנדטים או יותר. בשלב זה, אף גוש גם לא נראה מאוד קרוב לזה, וכרגע התנועה הגושית הפוכה: גוש האופוזיציה קצת מתרחק מיעד כזה (בעיקר אם בוחנים סקרים שבהם יש מפלגה ערבית מאוחדת), גוש הקואליציה קצת מתקרב אליו (ובכל זאת, 53 מנדטים, שזה מה שקיבל בסקר של חסיד, זה די רחוק). כמובן, יכול להיות שעצם השיחה הגושית היא שיחת האתמול. מפלגת אמצע תוכל לנסות לאלץ את הגושים להתפרק ולהרכיב דבר חדש, ״בלי קיצונים״ או ״רק ציונים״ או איזה סיסמה שמדברת לליבכם. אבל בחדר יהיה פיל גדול. פיל נתניהו. קשה לדמיין את נתניהו מקבל הסדר קואליציוני שמוריד אותו בדרגה. קשה לדמיין כמה מיריביו מקבלים הסדר קואליציוני שישאיר אותו באותה דרגה.
הכי רלבנטי שיש: לחצו כאן לספר החדש של שמואל רוזנר
