כל הצדדים יכולים להתכונן לאכזבה הגדולה של בחירות 2026. כמובן, בהנחה שרוב הסקרים פחות או יותר מדייקים בתיאור המציאות.
תומכי גוש הקואליציה יכולים להתכונן למה שנראה ברור לגמרי, למעט בסקרים של ערוצי הימין המובהקים: לא יהיה רוב לקואליציה המכהנת כעת. לא תיכון מחדש אותה ממשלה. האם בוחרי הקואליציה היו רוצים שתיכון אותה ממשלה? התשובה היא כן ולא. הם רוצים את אותה ממשלה, את אותה קואליציה, אבל רובם היו שמחים לחזק אותה קצת בתוספת לכיוון המרכז. מפלגות מועדפות: כחול לבן של בני גנץ, אם תעבור את אחוז החסימה. המילואימניקים של יועז הנדל, אם יעברו את אחוז החסימה. וככל שמדובר בבוחרי הליכוד, הבחירה השלישית לתוספת כוח תהיה ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. כן – זה מה שהליכודניקים רוצים. במפלגות החרדיות כמובן יעקמו את האף. אבל למפלגות החרדיות לא נותרה חלופה לגוש הימין. אם נתניהו ירכיב את הקואליציה ויזמין אותן להיכנס, הן ייכנסו.
אם כך, למה אכזבה? כי החשבון לא מתיישב. מה שצפוי לקואליציה לפי סקרים לא מביא אותה לשישים. מה שצפוי לא מעביר את גנץ ואת הנדל את אחוז החסימה. ולבנות על ליברמן, שיילך לקואליציית ליכוד, חרדים וסמוטריץ׳ (אם הוא יעבור!), זה הימור לא קטן. ולכן, כנראה שהשורה התחתונה היא, שמה שהם רוצים כבר לא יהיה. שוב – אם הסקרים מדייקים. לא כולל הסקרים של ערוצים 14 ו-15 שמבטיחים לקואליציה גן עדן של מנדטים.
גם תומכי גוש האופוזיציה יכולים להתכונן למה שנראה ברור לגמרי. החלום של רובם לא ניתן להשגה. לא תהיה – אם הסקרים מדייקים – קואליציה של הנדל עד גולן. המודל של המדד נותן לאפשרות הזאת התכנות של 25% בלבד, וזה מודל שעדיין מושפע מהסקרים שיש בהן שלוש מפלגות ערביות.
אלא ששני דברים קרו בשבועיים האחרונים שאי אפשר להתעלם מהם. הראשון – צריך להניח ששלוש הערביות מתאחדות, מה שאומר כמעט ודאות שיהיו לערבים קצת יותר מנדטים, אולי אפילו 15 או 17. השני – בנט הכריז שלא יישען על קולות הערבים. זה אומר שאין לאופוזיציה סיכוי להגיע למספר שהיא רוצה להגיע אליו. חשבון פשוט: 120 מנדטים פחות 15 לערבים משאיר בקופה 105 מנדטים. אם לאופוזיציה יהיו 61 זה אומר שהקואליציה קיבלה רק 44 מנדטים. התחזית הכי נמוכה של המודל שלנו מעמידה את הקואליציה על 46 מנדטים. כך שמי שבונה על קואליציה של גוש השינוי ללא תמיכת הערבים בונה על נס.
מכאן אפשר לעבור לאכזבה הפרטנית של בוחרים במפלגות השונות. התומכים של בנט לא במיוחד רוצים לשבת עם הליכוד. הם מעדיפים מפלגות אחרות, מגוש השינוי. תומכי הליכוד לא במיוחד רוצים לשבת עם בנט. כבר אמרנו, הם מעדיפים את ליברמן. את ש״ס. כמובן, תומכי ש״ס ממש לא רוצים את ליברמן, ולא את לפיד, ולא את בנט. הם לא רוצים אף אחד חוץ מאתם יודעים מי. תומכי יש עתיד רוצים את מפלגות גוש השינוי, כולל רעם. זה מה שרוצים גם תומכי הדמוקרטים. מבחינתם, אם זה רעם או בנט, הם אפילו מעדיפים את רעם. תומכי הדמוקרטים צריכים להיערך לישיבה של עוד קדנציה באופוזיציה, כי לשם המתמטיקה לוקחת אותם. אלא אם הם חושבים שבנט שוב יסכים, אחרי הבחירות, לעשות פליק פלאק לאחור ולהכניס את עבאס לקואליציה שלו (מה שכנראה לא יקרה).
בואו לשחק בתחזית הבחירות של המדד
כך שהבוקר של אחרי הבחירות, בתחילת הקיץ של יוני, או בתחילת הסתיו של אוקטובר, יהיה כנראה בוקר מעונן, בלי קשר למזג האוויר. בוקר של התפכחות מחלומות. ישראלים רבים חושבים שהבחירות הקרובות יהיו מהחשובות ביותר בתולדות המדינה. המחשבה הזאת מובילה אותם לציפייה לסוג של קתרזיס. בחירות דרמטיות – סוף דרמטי. המספרים מלמדים על אפשרות אחרת: בחירות דרמטיות – סוף מעורפל. לא סוף הוליוודי-בוליוודי של אנחת רווחה. של גיבור מנצח על סוס שמתרחק לעבר השקיעה אחרי שהותיר את יריבו שרוע על הקרקע. סוף ספרותי-איכותי פתוח. סוף הרוקי מורקמי. כזה שבסופו הקורא נותר עם מחשבותיו על מה שקורה אחר כך. כזה שבסופו לא ברור בכלל מי הגיבור, מי הנבל, מי נותר על רגליו, מי ניצח, מהו בכלל ניצחון.
יש מי שמקווים בדיוק לזה. לסוף הפתוח, הלא פתור, שיאלץ את המפלגות להשלים עם מציאות שאין בה אפשרות לקואליציות של קצוות. בראש שלהם, היום שאחרי הבחירות הוא בדיוק היום שמתואר כאן, בתוספת קטנה וחשובה של רצון טוב. אחרי הקרב הגדול, תבוא התפכחות, הפסקת אש פוליטית, התכנסות למכנה המשותף של גוש האמצע. וגר נתניהו עם בנט, ולפיד עם סמוטריץ׳ ירבץ. זו תהיה קואליציה ציונית רחבה, או קואליציית מתונים רחבה. או קואליציית הסכמה רחבה. כי אין ברירה.
אולי זה באמת יקרה, מי יודע. אולי יתברר שזה אפשרי. אבל יש כמובן גם שתי אפשרויות אחרות. ראשונה – כבר היינו בה לא פעם: בחירות חוזרות. כי אף אחד לא יוכל להקים קואליציה. שנייה – קואליציה רעועה ומסוכסכת. קואליציה שבה אף אחד לא רוצה לשבת עם אף אחד, וכולם עסוקים בטרפוד תוכניות של הצד השני, מבפנים. האם התסריטים האלה עדיפים על פני תסריטים של ניצחון ברור לאחד הצדדים? על זה דווקא יש תשובה: תלוי מי יהיה הצד שניצחונו ברור. ובמילים אחרות: אם אתם תומכי גוש הקואליציה, בעיניכם סוף פתוח עדיף על פני ניצחון ברור של גוש השינוי. אם אתם תומכי גוש השינוי, בעיניכם סוף פתוח עדיף על פני ניצחון ברור של גוש הקואליציה. ובמילים אחרות: יכול להיות שנקבל בדיוק את מה שבסתר ליבנו, ברגעים של חרדה, כולנו בעצם רוצים.
הספר החדש של עזר גת, רלבנטי מתמיד
