מי מספר לפרשנים שנתניהו מעדיף את איזנקוט על בנט כיריב עיקרי בבחירות? יש איזו טענה מהסוג הזה, שמסתובבת פה ושם. מי מפיץ אותה – אין לי מושג. אם זה נכון, לנתניהו בטח יש לו סיבה טובה – נתניהו מבין פוליטיקה טוב מכולנו. אבל אולי זה פשוט ללא נכון. אולי מה שנתניהו רוצה זה את התחרות של איזנקוט ובנט, אבל לא הכרעה ברורה לטובת איזנקוט. או שנתניהו טועה. כן, גם אפשרות כזאת צריך לקחת בחשבון. אולי נתניהו טועה.
ננסה להבין מה איזנקוט מביא לעימות כזה מול נתניהו. ונאמר כבר עכשיו: עוד מוקדם להכתיר את איזנקוט למועמד העיקרי של מחנה השינוי. עוד מוקדם להספיד את בנט כמועמד העיקרי של מחנה השינוי. נכון, הסקרים מציירים מגמה של כרסום בכוחו של בנט מול עלייה בכוחו של איזנקוט (כולל סקר חדשות 13 והמדד ששודר אתמול). נכון, האיחוד של בנט ולפיד לא היה מכת המחץ שסיימה את הקרב על ראשות הגוש. נכון, מסביבת איזנקוט יש סימן של חיוך, ומסביבת בנט נודף ריח קל של לחץ. אבל מוקדם. קצת מוקדם לקבוע שנפלה הכרעה. אם יש משהו שנתניהו בודאי מרוצה ממנו, זה שטרם נפלה הכרעה, וששני המועמדים העיקריים של גוש השינוי עסוקים כעת זה בזה לא פחות מאשר בו – בנתניהו.
מה הם מביאים כנדוניה, שאמורה לשכנע את מי שתשכנע – והרי אין ולא יהיו פריימריס לראשות גוש השינוי, אלא החלטה מתגלגלת שתתברר מעצמה (או שלא תתברר) על פני זמן – לבחור באיזנקוט או בבנט. לא לבחור במובן של להצביע להם, אלא לבחור במובן של לראות בהם את מי שיכולים, אמורים, מתאימים, להחליף את נתניהו.
מה נתניהו צריך לעשות עכשיו? בואו להשיב לסקר המדד
נתחיל במה שמובל מאליו. בשאלות על כלכלה, על יוקר המחייה, על נושאים אזרחיים, בנט מקבל ציונים גבוהים יותר מאלה של איזנקוט. כלומר – כאשר אנחנו מבררים עם ישראלים בכלל, ועם ישראלים שעוד מתלבטים למי להצביע בפרט, מי יטפל יותר טוב ביוקר המחייה – בנט נראה להם אטרקטיבי יותר מאיזנקוט. גם יותר מנתניהו. ראש הממשלה אמנם היה פעם מר כלכלה, אבל בעיני חלק גדול מהציבור הוא עכשיו מר כספים יחודיים למגזר החרדי ומר שרים מיותרים במשרדים מיותרים ומר כסף בלי חשבון כדי להחזיק בשלטון. סיכום: יתרון לבנט.
בשאלות על בטחון המחוג זז לכיוון איזנקוט. אבל, וזה אבל חשוב, הוא זז בצד של בוחרי גוש השינוי, לא בצד של בוחרי גוש הקואליציה. איזנקוט הוא גנרל, וזה הניסיון שהוא מביא איתו. בעיני מי שעשויים להצביע לו מדובר בנקודה לזכותו. אבל – בעיני מצביעי גוש הקואליציה’ כשמדובר בביטחון, איזנקוט לא טוב בהרבה מבנט. בעצם, זאת בעיה כללית של גוש השינוי. קל לו יחסית לשכנע את הבוחרים שהקואליציה הנוכחית לא עושה עבודה ראויה בנושאים מגוונים שנוגעים לרווחת האזרחים, מטיפול בישובי הצפון, דרך דאגה להורדת מחירים, דרך שדרוג מערכת החינוך. קשה לו יותר עם הביטחון. נתניהו כבר לא מר כלכלה. הוא עודו – משונה ככל שזה יישמע לנוכח מה שעבר על ישראל בשנים האחרונות ובימים האחרונים – מר בטחון. יכול להיות שאיזנקוט מסוגל לאתגר אותו בזירה הזאת יותר מבנט. כך זה נראה. אבל היתרון קל. לא דרמטי. סיכום: יתרון קל לאיזנקוט.
האם מישהו מהם מושך יותר בוחרים מגוש הימין? התשובה היא כרגע לא. בגוש הימין אין הרבה בוחרים שעוד נמצאים בו ומחפשים דרך החוצה. האם מישהו מהם מושך יותר בוחרים מתלבטים? על זה קשה יותר לענות, כי באופן כללי צריך להחליט קודם למי אנחנו קוראים מתלבטים. אבל ניקח לדוגמה שני סקרים מהזמן האחרון שהנתונים שלהם בידי. בשניהם השאלון איתר מתלבטים על פי קריטריונים שנקבעו על ידי הסוקרים, ואז ניסה לחלץ מהם תשובה לשאלה למי הם בכל זאת נוטים. נו, אז למי? התשובה שמעניינת אותנו בטור הזה עלולה לאכזב כמה קוראים, כי היא לא ממש מספקת תשובה לשאלה למי יש יתרון בקרב המתלבטים – נפתלי או גדי. 10% מהמתלבטים קוטלגו בסופו של דבר כ״פוטנציאל ביחד״. 13% כ״פוטנציאל ישר״. זה די קרוב לשוויון. אבל אולי נסכם ב״שוב יתרון קטן לאיזנקוט״.
מה מצבנו עד עכשיו? יתרון לבנט בנושאים אזרחיים, יתרונות קטנים לאיזנקוט בביטחון ובקרב מתלבטים. בעולם שבו מצביעים שוקלים בעיקר סוגיות של עמדה ואידיאולוגיה אולי היה אפשר להסתפק בזה. בעולם של מועמדים שהדבר הכי חשוב שיש לומר עליהם נוגע לפרסונה, לאמון אישי, לתחושת נוחות, ליראת כבוד, להערכה – בעולם כזה צריך להסתכל על עוד תכונות. ואלה התכונות שבהן לאיזנקוט יש יתרון על בנט – ובעיקר, אלה התכונות שבגללן לא לגמרי ברור לי שנתניהו באמת מעדיף להתמודד מול איזנקוט.
מהן התכונות האלה? אולי נכון יותר לומר מה הן לא. כמעט אף אחד בישראל לא מייחס לגדי איזנקוט תכונות שלילית. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט לא פטריוט, לא אמין, לא הגון, לא ענייני, לא דואג לישראל. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט אנוכי, שקרן, הפכפך, תככן. יש לא מעט ישראלים שמייחסים תכונות שליליות לבנט. כמובן, הם במחנה הקואליציה. הם עוד כועסים על מה שעשה כאשר הקים את ממשלת השינוי לפני חמש שנים. יש גם לא מעט ישראלים שמייחסים תכונות שליליות לנתניהו. כמובן, הם במחנה האופוזיציה, אבל הם גם, בשיעור נמוך יותר, במחנה קואליציה. הם כועסים על מה שנתניהו עשה ועושה בכל מיני עניינים. נתניהו מעורר התנגדות בחלק גדול מהציבור. איזנקוט לא מעורר התנגדות. לא שכולם יצביעו לו. יש הרבה ישראלים שאומרים שהם ״לא יודעים מה העמדות שלו״. או אומרים שהוא ״לא מעורר השראה״. או אומרים שהוא ״לא כאן ולא שם״. ואלה כמובן לא אמירות חיוביות. ומצד שני – מה אלה לעומת ״שקרן״ או ״דואג רק לעצמו״, או ״מושחת״ או כינויים אחרים שמודבקים לנתניהו בקבוצות מיקוד ובסקרים.
נתניהו מול איזנקוט זה עימות בין נתניהו ששתי המילים העיקריות שהגדירו אותו, בסקר שנערך לא מזמן, הן ״מנהיג״ ו״שקרן״ – הכי חיובי שאפשר והכי שלילי שאפשר – דמות מקטבת – לבין איזנקוט, ששתי המילים העיקריות שהגדירו אותו באותו סקר הן ״ישר״ ו״אמין״ (והבאות בתור: מנהיג, איש צבא, נחמד).
מול זה נתניהו רוצה להתמודד? אני שומע את התיאוריה הזאת, ומבין שיכול להיות שהיא נכונה, וקצת סקרן לדעת האם היא באמת נכונה.
סקר חדשות 13 / המדד. הופעה ראשונה הערב. עם השותפים המצויינים מפאנל המדגם (אריאל איילון), סטאטנט (יוסף מקלדה), אסקריא (דודי דרור), וכמובן החברים מהמדד, נח סלפקוב והיועץ הסטטיסטי פרופ׳ דוד שטיינברג. כולנו נשתדל pic.twitter.com/885GUSZiEy
— Shmuel Rosner שמואל רוזנר (@rosnersdomain) June 17, 2026
האתגר החרדי: בואו לקרוא
