קל מאוד להיות ימני בישראל. אולי זאת הסיבה לכך שרוב היהודים בישראל ממקמים את עצמם על הסקלה מימין למרכז. מה זאת אומרת קל? זה אומר שדרישת הסף העיקרית די נמוכה. כל מה שצריך – או חלק גדול ממה שצריך – הוא ״להתנגד למדינה פלשתינית״. רוב גדול מתומכי הימין בישראל, גם אלה מהם שמכנים את עצמם ״ימין״ וגם אלה מהם שמכנים את עצמם ״ימין מרכז״, סבורים שהמשמעות של ״ימין זה להיות נגד מדינה פלשתינית״.
אמרנו, רף נמוך. כי רוב גדול של היהודים בישראל מתנגדים למדינה פלשתינית, כולל לא מעט ישראלים שמחשיבים את עצמם לתומכי ״מרכז״ ואפילו ״שמאל מרכז״. כמובן, אפשר להציב הבדל בין מי שמתנגדים לה מסיבות מעשיות – כי זה לא ישים ביטחונית – ומי שמתנגדים לה מסיבות עקרוניות – כי זו ארצנו. אפשר להציב עוד הבדל בין מי שמתנגדים לה עכשיו – במובן של ״לא בשלה העת, ולא נראה שתבשיל בעתיד הנראה לעין״ – לבין מי שמתנגדים לה לנצח – בלי קשר לשאלה איזה נלסון מנדלה, אנואר סאדאת או מרתין לותר קינג יהיה המנהיג הפלשתיני.
אפשר למצוא הבדלים כאלה, אבל אנחנו לא מחפשים הבדלים, אנחנו מחפשים את מאפייני הימין במשיכות מכחול עבות. מנסים להבין למה הציבור מתכוון כשהוא אומר ״ימין״. כאמור, רוב גדול מאוד חושבים שהתנגדות למדינה פלשתינית זו דרישת סף. מאפיין מובהק. אין אף סעיף אחר שהצענו שמתקרב בעוצמתו למאפיין הזה. בעצם, המסר כאן ברור. מי שלא מתנגד למדינה פלשתינית לא יכול להיחשב כ״ימין״.
ומה המאפיין הבא בתור? הנה היא, אבל צריך לומר שהבא בתור אינו קרוב בעוצמתו למאפיין הראשון, אינו מוסכם כמו המאפיין הראשון. ״ימין זה להיות בעד הרפורמה המשפטית המקורית״. ואני מקווה ששמתם לב לדיוק – כמו ששמו לב אליו מי שהשיבו לסקר החודשי של JPPI. לא סתם לרצות רפורמה משפטית, שאותה רוצים הרבה מאוד ישראלים. אלא לרצות את ״הרפורמה המשפטית המקורית ״. משמע, את הרפורמה שיריב לוין הציג בהפתעה, ושקלעה את ישראל למערבולת מסחררת של הפגנות, כעסים, מחאות. מערבולת שאפילו מלחמה קשה לא חילצה את ישראל מהשפעותיה.
הרפורמה המשפטית היא סעיף מעניין בשאלון שהצגנו, משום שהיא מלמדת על קו השבר שחוצה את הימין לשתי קבוצות. מבין תומכי ה״ימין״, יש רוב שאומרים שתמיכה ברפורמה המקורית היא מאפיין מובהק של ימניות. מבין תומכי ה״ימין-מרכז״ אין רוב כזה. יש קצת יותר משליש (36%). גם סקרים מוקדמים יותר, עם שאלות בנוסח אחר, לימדו על ההבדל הזה בין ימין לימין בשאלות שנוגעות לרפורמה המשפטית. הם לימדו על הנכונות המוגברת של תומכי ימין-מרכז להתפשר על הרפורמה כדי למנוע קרע חברתי. הימין תובע את הדבר המקורי, הימין-מרכז אולי רוצה את הדבר המקורי, אבל מוכן להסתפק בפחות כדי להרוויח לכידות. על מדינה פלשתינית – אלה ואלה מסכימים. על רפורמה משפטית – נפתח פער.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
ועוד פער בולט בממצאים בין שתי הקבוצות: רבע מתומכי ה״ימין״ סבורים, שימין אמיתי צריך לתמוך בהקמת התנחלויות בעזה. זה לא המצב בימין-מרכז. כמובן – גם בימין-מרכז יש מי שחושבים כך, אבל בשיעור נמוך משמעותית (11%). אגב, מאותו סקר עצמו עולה, שיש הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות האלה לא רק ביחס לטענה האם תומך ימין מחוייב לתמוך בהתנחלויות בעזה, אלא גם בהערכת הסיכוי שיוקמו התנחלויות בעזה. מתומכי הימין – יותר משליש מהמשיבים (36%) סבורים ש״בתוך שנתיים-שלוש ישראל תקים ישובים יהודיים בתוך רצועת עזה, במקומות סמוכים לגבול הישראלי״, ועוד עשירית סבורים ש״בתוך שנתיים-שלוש ישראל תקים ישובים יהודיים בתוך רצועת עזה, כולל בעומק השטח״. למעשה, בניכוי חסרי הדעה – מי שהשיבו על השאלה ב״לא יודעים״ – זה אומר שרוב תומכי הימין מניחים הקמת התנחלויות ברצועה בתוך שנתיים-שלוש.
התחזית הזאת מייחדת את תומכי הימין בלבד. רוב הציבור לא חושב שיוקמו התנחלויות בעזה. לא היום, לא מחר, לא בעוד שנתיים-שלוש, לא בעומק השטח וגם לא בשוליו. הישראלים לא חשבו כך לפני שנה, הם לא חושבים כך השנה. למעשה, כמעט לא חלה תזוזה במה שהם חושבים על האפשרות הזאת מיוני 2025 עד יוני 2026. ואם מחפשים הבדלים בין הימין לבין הימין-מרכז, גם זה כאמור מקום טוב לחפש. הימין אופטימי – הוא מאמין שיקומו התנחלויות בעזה. הימין-מרכז פחות אופטימי – 79% מהמזדהים כימין-מרכז אומרים ״לא יהיו התנחלויות״.
ועוד הבדל אחרון שנעמוד עליו: הימין נוטה לחשיבה מדינית ואנטי ממסדית. הוא רואה בעימות עם הפלשתינים את מוקד הזהות, ומוסיף לו את הרפורמה. בימין מרכז יש סעיף נוסף שמודגש הרבה יותר מאשר בימין (כרבע לעומת כעשירית). הסעיף הכלכלי. ובמפורש: תמיכה בהורדת מיסים. למעשה, במובן הזה הימין-מרכז הישראלי הרבה יותר דומה לימין קלאסי במדינות המערב. ימין של מרגרט תאצ׳ר ורונלד רייגן. גם המנהיגים האלה התנגחו לעיתים בממסד שנראה להם עייף, או מאובן, או שבוי בדוגמות ישנות. אבל בדרך כלל ההסתערות שלהם לא לבשה את הכסות הלעומתית של הימין הפופוליסטי. לא תאצ׳ר ולא רייגן ניסו לעלות עם די-9 על בית המשפט העליון. לא היא ולא הוא דיברו בגסות ובבוטות שמאפיינת חלק ממנהיגי הימין היום. הם התמקדו בנושאי כלכלה. זה מה שהגדיר את הימניות שלהם לא פחות – ובמקרים מסויימים הרבה יותר – מדברים אחרים (היו כמובן גם דברים אחרים).
באופן כללי, ישראל היא מדינה שהויכוח הכלכלי כמעט לא משחק בה תפקיד בהגדרת הזהות של בני אדם. זה שונה, זה משונה, ויהיו שיאמרו – זה חסר, משום שויכוח כלכלי נוגע ליסודות החשובים ביותר של המבנה החברתי של מדינה. הוא נוגע לשאלות של אחריות אישית ואחריות קהילתית, של יוזמה ושל כפייה, של אחידות ושל אוטונומיה, ועוד ועוד. אבל כשאנחנו שואלים ישראלים מה קובע עבורם האם הם רואים את עצמם כחלק ממחנה ה״ימין״ או ה״מרכז״, או כל מחנה אחר, רק מעטים מהם – 15% – אומרים שהנושא הקובע הוא ״כלכלה וחברה״. למעשה, הקבוצה היחידה שנותנת משקל קצת יותר גבוה לנושא הזה היא החברה הערבית. וגם – הקבוצה הכי קטנה של יהודים – השמאל. כרבע מהתומכים בשמאל אומרים שהגדרת הזהות שלהם נובעת מנושאי כלכלה וחברה. אבל עשו את החישוב: בערך חמישה אחוז מהיהודים מזדהים כשמאל. כלומר, אנחנו מדברים על רבע מחמישה אחוז. בערך אחוז וחצי מכלל היהודים. וגם בשמאל, הנושא הפלשתיני, והנושא התרבותי, חזקים יותר מהנושא הכלכלי. שלא לדבר על הימין. אמרנו ״רייגן״? אמרנו ״תאצ׳ר״? רק 4% מתומכי הימין בישראל אומרים ש״השיקול המרכזי״ בהחלטתם להתייצב בימין הוא ״נושאי כלכלה וחברה״.
ואמירה אחרונה: יש פער גדול בין מה שתומכי ימין חושבים על עצמם – מה הם חושבים שמשמעות הימין – לבין מה שתומכים בקבוצות אחרות חושבים על תומכי הימין. זה פער מעניין, שיכול להיות שנובעת ממנו אי הבנה מהותית. רק עשירית מתומכי הימין אומרים שתמיכה בהמשך כהונת ראש הממשלה נתניהו היא מאפיין מהותי של ימניות. אבל במרכז (26%) ושמאלה (עד כדי 45%), הרבה מאוד ישראלים חושבים שתמיכה בהמשך כהונת נתניהו היא מאפיין קובע של ימניות. ובמילים אחרות: תומכי הימין אומרים, מה שמעניין אותנו באמת זה הנושאים, המהות, ולא הדמות. תומכי המרכז והשמאל אומרים (לא כולם, אבל רבים הרבה יותר), מה שמעניין את הימין זה לא המהות, זה הדמות. אלה אומרים: אנחנו אידיאולוגים. אלה אומרים: אתם ביביסטים. כאמור, זה פער מעניין. פער שיכול להוביל לשיח של חירשים.
האתגר החרדי: בואו לקרוא
