המציאות כרגע היא כך: רוב מצביעי האופוזיציה המובהקים מעדיפים את איזנקוט על פני בנט. רוב המצביעים באיזור ההתלבטות מעדיפים את בנט על איזנקוט
אם הצד של הקואליציה ינצח, יש בצד של האופוזיציה הרבה מאוד ישראלים שמתארים את התחושה שלהם ביום שאחרי כבלתי נסבלת. מה יעשו עם התחושה הזאת?
הנשארים עם לפיד נוטים להסכים לפשרות בכל מיני עניינים. העוזבים, בעיקר לכיוון הדמוקרטים, קשוחים יותר. יש עמדות – אין נכונות לפשרות. יש גם יותר כעס, יותר אי אמון
אם מצרפים את העדיפות הראשונה, השנייה והשלישית בכל קבוצת בוחרים, בימין מאוד ברור שהעיקר זו הרפורמה (81%). במרכז ושמאלה מאוד ברור שהעיקר זו החלפת השלטון (במרכז: 75%, בקבוצות השמאל 100%)
הבוקר של אחרי הבחירות, בתחילת הקיץ של יוני, או בתחילת הסתיו של אוקטובר, יהיה כנראה בוקר מעונן, בלי קשר למזג האוויר
קבלת התוצאות זה לא עניין שתלוי בשלטון. לקבל, או לא לקבל את התוצאות, זה משהו שכל צד יכול לעשות. לכן, בשאלה הזאת מתגלה שגם לתומכי הקואליציה אין אמון רב בצד השני
בימים האחרונים שמעתי מכמה ישראלים חכמים, שהפער בסקרים מדאיג אותם. זה פער שפותח אפשרות תיאורטית לחשוב שתוצאות הבחירות זויפו
נגיד שמחר נערכות במקביל מאה מערכות בחירות תחת אותן הנחות יסוד. במקרה כזה, סמוטריץ׳ יזכה למושב בכנסת 3 או 4 פעמים. הוא לא יזכה לראות את הכנסת מבפנים ב-96 מקרים
נתניהו טוען כל העת שמערכת המשפט מפריעה לקיים מערכת דמוקרטית שבה הרוב קובע – אז ניתן לרוב לקבוע. הפסד או ניצחון, אחר כך חנינה
בקרב בוחרי האופוזיציה שמריז קיבל הרבה מאוד קולות. וינטר זכה לתמיכה של שישה מכל עשרה דתיים. יותר פופולרי מסמוטריץ׳
