דווקא במקום שבו יש תוכנית עבודה פחות או יותר סבירה, וינטר מבקש לעצור. לעומת זאת, במקום שבו יש חלום יפה, בלי תוכנית עבודה, וינטר מבקש לשכנע שהוא מחזיק בכיסו את ״הפתרון האחד״
סמל הוא דבר גמיש, וכמו במקרה של ״פרס יחלק את ירושלים״ או של ה״צ׳חצ׳חים״, הקרב הוא לעיתים קרובות על השאלה מי יצליח לטעון את הסמל במשמעות הרלבנטית לרגע פוליטי נתון
הבחירות בתקופת התארגנות. עוד לא ממש עונת הבחירות. עוד לא ממש ברור מי רץ,…
כל עוד לא יוכח אחרת: כרגע המפלגה של וינטר אינה מפלגה שמרחיבה את גוש נתניהו. היא מפלגה שמסכנת אותו
הצבעה למפלגות שמסתובבות באזור של אחוז החסימה, קצת מעל או קצת מתחת, היא ביטוי של לפחות שני דברים: בחירה אידיאולוגית ומצב נפשי
מה שמניע את העוברים לאופוזיציה הוא גיוס חרדים (59% מהם מול 18% אצל הנשארים בגוש). מה שמניע את העוזבים שנשארים בקואליציה הוא המאבק על בית המשפט (47% אצלם מול 20% אצל העוברים לאופוזיציה)
תאמרו: אהה, הנה ההוכחה שסקרים לא שווים שום דבר. הנה ההוכחה שאם הילה מירושלים קמה הבוקר על צד שמאל, היא תשנה את כל תמונת המנדטים
אפשר לגייס את הקהל הזה במסר על הרפורמה. אפשר לגייס אותו במסר על החרדים. אפשר לאבד ארבעים אחוז ממנו במשפט אחד על עתיד השטחים. לכל כיוון
מדובר בשתי מפלגות שהמצב שלהן כמעט הפוך: אחת עם בסיס בוחרים קטן ונאמן שאין לו הרבה לאן לגדול. אחת עם בסיס בוחרים הרבה יותר גדול, הרבה פחות נאמן, שיש לו הרבה לאן לגדול ועוד יותר לאן לרדת
מהמפלגות העיקריות, שכרגע עוברות בכל הסקרים ואין ספק שייכנסו לכנסת, ישר היא זו שהמאזן שלה הוא החיובי ביותר. המפלגה עדיין רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה, שהוא בסביבות 35 מנדטים
