1.
שימו לב לסקרים. מעכשיו, שימו לב לסקרים. לא שקודם הם היו מיותרים. סקרים – בעיני – הם תוספת חשובה של אינפורמציה לתוהים, למתלבטים, למחפשים, למתכננים. אבל מעכשיו, אם לסמוך על ניסיון העבר, הסקרים יהיו מדויקים קצת יותר. לא משום שהסוקרים עשו עבודה פחות טובה קודם, אלא משום שמערכת יציבה היא מערכת שאפשר לסקור בצורה טובה יותר. ועוד: מערכת יציבה היא מערכת שגם הבוחרים יכולים לקבל החלטות ביחס אליה, בלי לשאול את עצמם ״מה יקרה אם״.
2.
גם עכשיו, יש כמה דברים שרק הזמן יסייע לברר. כמה מפלגות נמצאות קרוב לאחוז החסימה. גם אם יעברו בימים הקרובים, זה לא מבטיח הישרדות. ככל שיקרב יום הבוחר, ואם המפלגות הללו יישארו באזור המסוכן, תומכיהן יצטרכו לשאול את עצמם האם הם מוכנים להישאר בעמדתם גם במחיר של אובדן הקול. נכון לעכשיו, יש לא מעט בוחרים שאומרים שכן. הם מוכנים להקריב את קולם על מזבח המפלגה שבחרו. יש יותר בוחרים כאלה שנוטים לגוש הממשלה מאשר לגוש השינוי (אני מוותר על הביטויים גוש הימין וגוש השמאל, כי שני הגושים הם גושים שפעם היינו מכנים ימין, אחד קצת יותר ואחד קצת פחות).
3.
דוגמה קטנה: העובדה ש״מקום לכולנו״ הרדיקלית החליטה לפרוש, ו״נעם״ הרדיקלית החליטה לא לפרוש, היא אינדיקציה למצבם של הגושים. באחד – כלל ראשון הוא ״אל תאפשר אובדן קולות בקלפי״. באחד – כלל ראשון הוא ״אל תוותר על הקול הייחודי שלך, גם במחיר של אובדן קולות בקלפי״.
4.
שריוני הליכוד מלמדים שבמצב הנוכחי, זו לא מפלגה מאוד אטרקטיבית לאישים בעלי שיעור קומה לאומי.
במצב הנוכחי, ברדוגו יפה לליכוד, והליכוד יפה לברדוגו.
5.
ביום סגירת הרשימות, נוספו לשיח הציבורי שני פריטים שלפחות חלק מהאזרחים יחשבו שראוי לכנות אותם ״מטלטלים״. הראשון: הגילוי שנתניהו קיבל התרעה מהאמירויות על מתקפה צפויה של חמאס ולא עשה בה דבר (הוא מכחיש). השני: ההחלטה של מדינות באירופה להטיל חרם על מוצרים מישראל.
בגוש השינוי יצפו שהגילוי ישכנע מצביעים שנתניהו כשל, ושיש להצביע ליריביו. ספק אם זה יקרה. מי שדבקו בנתניהו עד כה, אחרי כל מה שידוע על התנהלותו, לא ישנו את דעתם בגלל כותרת בעיתון שהם ממילא לא בוטחים בו. מהצד השני, בגוש הממשלה יצפו שהחרם על התנחלויות ישכנע מצביעים שעברו לאופוזיציה לחזור לגוש הממשלה, כדי להוכיח לאירופים שישראל עומדת איתנה. גם זה לא יקרה: מי שרוצה להצביע לגוש השינוי יוכל לצרף את החרם לרשימת הכישלונות המדיניים של נתניהו.
במילים אחרות: בשלב הזה, וכל עוד לא יוכח אחרת, נדמה שקשה מאוד להזיז בוחרים מגוש לגוש, גם תחת מבול קקופוני של גילויים, גינויים, מינויים, ציוצים, סרטונים, סיורים. כנראה שמערכת הבחירות תוכרע, אם תוכרע, בגלל שחלק מהבוחרים יישארו בבית (או לא), או יצביעו למפלגות שלא עוברות את הסף (או לא), או ייכנעו ממש ברגע האחרון לרגש שיציף אותם ויוביל את ידם הרועדת לפתק שלא התכוונו אליו (או לא).
עוד לא נרשמתם למדד? למה אתם מחכים? לחצו, והשיבו לשאלונים שלנו
6.
מה בכל זאת יכול לשנות את עמדת הבוחרים? דמיינו הפיכה באיראן. אולי זה יכול לשנות משהו. דמיינו הודעה נחרצת של דונלד טראמפ שזמנו של נתניהו תם. אולי זה יכול לשנות משהו. דמיינו אירוע בטחוני חמור, שיעיד במובהק שהממשלה נכשלה בהבטחתה לבוחר. גם כאשר תדמיינו את כל אלה (שמוטב כמובן שאף אחד מהם לא יתרחש), אין ודאות שיביאו לזעזוע שמזיז בוחרים רבים ממקומם.
7.
נניח שמציעים לכם לשים אלף שקלים בקופה תחת התנאים הבאים: אם לאחר הבחירות אמיר אביבי ימונה ל״שר חיצוני״, כפי שנתניהו הבטיח לו לאחר ששיבץ אותו לא ריאלי ברשימה, תקבלו אלפיים שקלים. אם לאחר הבחירות אמיר אביבי לא ימונה ל״שר חיצוני״ תאבדו את האלף. הייתם מהמרים? ומה אם תסכנו אלף ותקבלו שלושת אלפים? ומה אם תסכנו אלף ותקבלו חמשת אלפים? לא נבדוק, אבל היה להיות מעניין לבדוק את הסכום הממוצע שישראלים תובעים כתמורה פוטנציאלית לסיכון של אלף שקל מול תסריט כזה.
8.
רשימת ״הציבור החרדי״ היא האירוע המרענן של מערכת הבחירות הזאת. אם יש סיבה לאופטימיות מסוימת שיום אחד עוד יהיה בסדר בישראל, זו רשימה שבהחלט מחזקת את הסנטימנט הזה. שתי נשים חרדיות בחמישייה הראשונה. תעוזה ואחריות בקהילה שמנהיגיה כמעט אף פעם לא מגלים תעוזה ואחריות. התרסה בקהילה שכמעט אף פעם לא מתריסה. רוח חדשה באמת. בנסיבות פחות דרמטיות, ייתכן שזו הייתה מפלגה שמקבלת קולות של אזרחים טובים שרוצים לסייע למטרה טובה. בבחירות הנוכחיות – שכמחצית מהיהודים בישראל חושבים שהן ״הכי חשובות בתולדות המדינה״, מטרות טובות ימתינו כנראה לסיבוב הבא. רשימת הציבור החרדי תתרום לישראל לא בכך שתעבור את אחוז החסימה, אלא בכך שתקשה על מפלגות חרדיות אחרות לצבור עוד כוח. אלא אם יתברר שהחברה החרדית נמצאת במקום שצומחות ממנו הפתעות מרעישות.
9.
רשימת המילואימניקים-הכלכלית היא האירוע המשונה של מערכת הבחירות הזאת. למעשה, מדובר במילואיניקים-הכלכלית-עוז, כי עינת וילף היא עוז, גם אם במסגרת הסכם הריצה המשותפת מחקה את עוז לטובת שיבוץ של מילואימניקית. ולמה זה אירוע משונה? כי יש בו מהלך כמעט נטול העמדת פנים. שום דבק שאפשר לזהות לא מחבר את המועמדים העיקריים של המפלגה הזאת מלבד רצון משותף להשפיע – ונכונות להתכנס לפלטפורמה שמאפשרת תיאורטית מעבר של אחוז החסימה. מה יכריע אם המפלגה הזאת באמת תיכנס לכנסת? בין השאר השאלה אם הבוחרים של הנדל מספיק רוצים אותו, כדי לתת את הקול שלהם גם לזליכה. בין השאר השאלה אם הבוחרים של זליכה מספיק רוצים אותו, כדי לתת את הקול שלהם לוילף. כמובן, תשובה אמיתית על השאלה הזאת תתקבל רק בהמשך, אבל נתוני העבר מלמדים שמשלושת המועמדים זליכה הוא זה שיש לו את הקהל הנאמן ביותר. כנראה שיישאר איתו גם בנסיבות האלה. ולא מיותר לומר: זו מפלגה של אינדיבידואליסטים (יש שיכנו, לפחות את חלקם, מגלומנים), שעשויה לסבך מאוד הקמה של כל קואליציה.
10.
בשנים האחרונות מדובר לא מעט על האופן שבו מגמות דמוגרפיות ישפיעו על הפוליטיקה הישראלית לטווח ארוך. השבוע התקבלה תזכורת למגמה נוספת שעשויה להשפיע על הפוליטיקה הישראלית לטווח ארוך: מצב החינוך ורמת ההשכלה.
