כבר כתבנו כאן לפני שבועיים על מפלגה שלא קיימת, ומאז קמה, אבל לא בדיוק התרוממה לגובה. יכול להיות שזה מצדיק בקשת מחילה על האפשרות שאנחנו כותבים כאן קצת יותר מדי על מפלגות שישחקו תפקיד קטן מכדי להצדיק את תשומת הלב שהן מקבלות.
על המפלגה החדשה של עופר וינטר שאלנו מה הסיכוי שהמשיבים יצביעו לה אם או כאשר תיכנס למירוץ. ושאלנו גם שאלת הצבעה סטנדרטית: הצגנו רשימה מלאה של מפלגות, שוינטר מופיע בה לצד כל האחרים, כאילו הוא כבר במירוץ, ושאלנו למי המשיבים יצביעו במקרה כזה.
ההפרש בין שתי המדידות הללו ישמש אותנו משום שהוא מעניין. אולי הדבר המעניין ביותר שיש לומר על המפלגה הזאת – או, אם לדייק: הדבר המעניין ביותר שמגובה במספרים ולא רק בחלומות והגיגים.
במענה לשאלה הראשונה – ״האם תצביעו לוינטר אם ירוץ״ 18% מהמשיבים (מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית) אמרו שיצביעו לו, או שאולי יצביעו לו. זה קהל גדול: כמעט חמישית מהציבור היהודי. במנדטים (אם מניחים שלערבים יהיו בערך 15 מנדטים, אחרי האיחוד הקטן של חדש-תעל-בלד, ובתוספת המנדטים של רעם), מדובר על 21 מנדטים. כלומר, פוטנציאל בשמיים. וינטר, אם להתייחס לפוטנציאל ברצינות, יכול תיאורטית להתחרות בנתניהו או באיזנקוט. כמובן, הסיכוי שזה יקרה לא כל כך גדול, כפי שאפשר לזהות בשאלה השנייה, כאשר וינטר מוצב ברשימה אמיתית, מול כל השאר. בשאלה הזאת הוא קיבל את קולותיהם של 2.5% מהמשיבים. כלומר, קולות שמותירים אותו מתחת לאחוז החסימה. מתוך כלל המשיבים שהצהירו על פתיחות למפלגה שלו, חלקם כמעט על סף מחויבות אליה (בטוח נצביע לו), פחות מאחד מכל שבעה בחר בו בפועל כשהיה צריך לבחור.
זה לא מפתיע ולא ייחודי לוינטר. שאלת ״האם היית שוקל את״ תמיד מייצרת מספרים גדולים יותר משאלת ״למי אתה מצביע״, כי לשקול זה בחינם ולהצביע זה על חשבון מישהו אחר. אבל היחס כאן, של שבעה לאחד, גדול במיוחד, והוא מלמד שמה שנמדד בשלב זה הוא יותר סקרנות מאשר כוונה. זו בדיוק ההסתייגות שכתבתי בזמנו גם ביחס לארדן, ובמספרים חדים עוד יותר.
עוד לא נרשמתם למדד? למה אתם מחכים? לחצו, והשיבו לשאלונים שלנו
ובכל זאת, גם קהל של סקרנים מעניין למדוד. עשינו את זה בין השאר בהשוואה לקהל הסקרנים שעומד בבסיס הפוטנציאל של מפלגה מתחרה, האחדות של גלעד ארדן.
פילוח על פי סולם הדתיות מלמד על הבדל. בקרב הפתוחים לוינטר, הדתיים הם 19% – כמעט כפול משיעור הדתיים בציבור – והמסורתיים הקצת-דתיים הם 19%. החילונים, לעומת זאת, הם 30% מהקהל הפוטנציאלי, שזה פחות משיעורם בציבור. זה לא המצב אצל ארדן, שיש לו הרבה יותר מצביעים פוטנציאליים חילונים. אבל מעניין יותר לפנות להבדל לפי הגדרה עצמית בסולם אידיאולוגי. 49% ממי שפתוחים לשקול את וינטר ממקמים את עצמם ב״ימין״ או ב״ימין עמוק״ (כאשר מציבים להם סולם של 9 אפשרויות להגדרה עצמית, מימין עמוק ועד שמאל עמוק), לעומת 37% בכלל המדגם. הפרט החשוב יותר הוא חלקם של מזדהי ה״ימין עמוק״ בקרב הפתוחים לוינטר. 15%. זה לעומת 9% בכלל המדגם – ולעומת 4% בלבד בקרב מי ששוקלים את ארדן. הקהל של ארדן הוא קהל של ימין מתון וימין קרוב למרכז. הקהל של וינטר צעד וחצי ימינה משם. שתי מפלגות חדשות, שתיהן רק מגששות את דרכן לאחוז החסימה, שתיהן מתיימרות לדבר לציבור שאינו מרוצה מההיצע של מפלגות באזור החיוג של הליכוד. הן פונות לקהלים שונים.
כמובן, גם במקרה של שונות, נותרים איזורים של חפיפה, זה לא שאין מי ששוקל את שתי המפלגות. למעשה, החפיפה הגדולה ביותר של וינטר היא עם שלוש מפלגות, שאחת מהן היא האחדות של ארדן: 66% ממצביעי האחדות שוקלים להצביע לוינטר, וכך גם 48% ממצביעי הציונות הדתית ו-47% ממצביעי בית ציוני של טרופר והנדל. בקהל של שאר המפלגות שיעור הפתוחים לוינטר קטן יותר: 13% בקהל של ביחד וישראל ביתנו, 9% בקהל של עוצמה יהודית, 8% בזה של הליכוד ו-7% בזה של ישר. במילים אחרות, הקהל שפתוח לוינטר אינו מפוזר על פני המפה אלא מרוכז בשלוש רשימות קטנות שכבר עכשיו מתקשות לשרוד: שתיים מהן, זו של ארדן וזו של טרופר והנדל, מבלות את רוב זמנן מתחת לאחוז החסימה. אלא שכאן מתחבא פרט חשוב. שיעור גבוה מקהל קטן, כמו של ארדן, שווה מעט קולות. לכן, רוב הקהל הפוטנציאלי של וינטר לא בא מהחפיפה הגדולה עם ארדן או עם טרופר. מקרב הציבור שמוכן לשקול אותו, אחד מחמישה מצביע היום לליכוד, אחד משישה עדיין לא החליט למי יצביע, 11% מצביעים לציונות הדתית ו-9% לעוצמה יהודית.
הנתון שמלמד את הדבר הכי חשוב על המשמעות הפוליטית של המהלך של וינטר נוגע לשכונה שבה הקהל שלו מתגורר. הנה שיעור הפתיחות לוינטר לפי המפלגה שהמשיב בוחר בה (או נוטה אליה) היום: הציונות הדתית 41%, הליכוד 22%, עוצמה יהודית 21%, ש״ס 20%, יהדות התורה 17%. ומהצד השני של המפה: ישראל ביתנו 8%, ביחד 6%, ישר 6%. קראו את השורה הזאת שוב. כמעט כל קהל היעד הפוטנציאלי של וינטר יושב בגוש הימין. זה קהל שעליו הצד השני יכול לומר את המשפט המוכר: ״לא מעניין אותנו איך מסדרים את הכיסאות על הסיפון של גוש נתניהו״. וינטר לא מושך קולות מגוש השינוי, הוא לא פותח דלת רחבה לבוחרים שגוש נתניהו לא מגיע אליהם גם היום. הוא מציע לבוחרי הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית כתובת נוספת.
מכאן החשבון הפשוט שעשינו עם סקר אחד. מה קורה בתרחיש שבו וינטר מתמודד בפועל, ואכן מקבל 2.8% מהקולות, ולא עובר את אחוז החסימה. כמובן, מה יקרה בדיוק קשה לדעת, כי המורכבות של תסריט כזה גדולה. אבל בחנו תסריט אחד, מול סקר מנדטים אחד, והתוצאה הייתה כך: הליכוד איבד מנדט. עוצמה יהודית איבדה מנדט. יהדות התורה איבדה מנדט. מנדט אחד משני אלה חזר לגוש בדרך אחרת, כך שבשורה התחתונה כניסתו של וינטר – בתסריט הזה – עלתה לגוש נתניהו בשני מנדטים. לא בגלל בוחרים שעברו ליריבים. בגלל בוחרים שקולותיהם נפלו מתחת לסף. ובמילים פשוטות, וכל עוד לא יוכח אחרת: כרגע המפלגה של וינטר אינה מפלגה שמרחיבה את גוש נתניהו. היא מפלגה שמסכנת אותו, ואולי מחסירה ממנו.
סקרנים וסקרניות: בואו לשמוע את הפודקסט השבועי של הקיפוד והשועל
