משיב מספר 148711 הוא גבר בן קרוב לחמישים. השכלתו לא אקדמית. הכנסתו קצת נמוכה מהממוצע. הוא לא מאמין שראש הממשלה באמת מתכוון לגייס חרדים שלא לומדים. הוא נגד שיתוף של רע״ם בקואליציה גם אם יואב סגלוביץ׳ יחבור למפלגה. התשובות שנתן לסקר שלנו לא תמיד עקביות. ובכל זאת, לימד אותנו דבר חשוב.
למשיב מספר 148711 נאלצתי לשים לב בגלל רשלנות שלי. באמצע היום, באמצע איסוף הנתונים, נעשיתי סקרן. אז הורדתי את הנתונים שכבר נאספו, כדי לראות תוצאות חלקיות. לא שמתי לב שאני מוריד את התוצאות בדיוק כשמשיב 148711 עדיין עונה על השאלון. כלומר, חישבתי תוצאה כשהשאלון שלו רק חצי מלא (ולמעשה, יותר קרוב לרבע). תקלה. אחרי שעה, כששוב הורדתי את הנתונים, ושוב חישבתי, התברר שזו לא סתם תקלה – זו תקלה ששווה מנדט. משיב 148711 עם רבע שאלון הוריד מנדט לליכוד, והוסיף מנדט לציונות הדתית. משיב 148711 עם שאלון מלא הוסיף מנדט לליכוד, והוריד מנדט לציונות הדתית. וייאמר מראש: משיב 148711 אינו מצביע ליכוד, או ציונות דתית. למעשה, הוא אינו מצביע לאף מפלגה כרגע. הוא לא יודע למי יצביע. אבל האלגוריתם של חלוקת המנדטים, שזורק כל משיבה ומשיב לכל סקר למקום המתאים להם בתחשיב הכולל, זרק אותו למקום אחד כאשר השאלון היה מלא חלקית, ולמקום אחר כאשר השאלון היה מלא, ותחשיב המנדטים השתנה.
סקרי מנדטים הם אירוע שלציבור לא תמיד קל להבין. למה שמפלגה תרד במנדט שלם השבוע לעומת שבוע שעבר כשלא קרה שום דבר שקשור אליה? למה שתעלה בשניים? הנה, לפעמים כל מה שצריך זה משיב כמו 148711 שישנה את דעתו (או סוקר שלא ישים לב שהוא מילא רק רבע שאלון). לפעמים משיב אחד הוא מה שעושה את ההבדל בין כותרות כמו ״מגמת עליה לליכוד״ או ״צלילה בסקרים לליברמן״ – כותרות בומבסטיות שמאחוריהן מציאות יומיומית, טריוויאלית. במקרה של משיב 148711, ההבדל היה עוד או פחות מנדט לשתי מפלגות שהיו גם כך מעל אחוז החסימה. אבל מה אם 148711 היה נותן את קולו למפלגה שקצת מתחת לאחוז החסימה? כל שבוע אנו פונים לאנשים שונים. השבוע נתקלנו בעדיפות המסוימת של המצביע הזה. אולי לפני שבוע פנינו לאדם דומה לו – שהעדיף את הבית הציוני או את הציונות הדתית. שינויים כאלה הם חלק בלתי נמנע מסקר. וזה אומר שעל כל תוצאה של מנדטים צריך לקחת בחשבון סוג של פלוס-מינוס סטטיסטי.
נבדוק מה היה קורה אם לאותו משיב, 148711, הייתה העדפה קצת אחרת. נניח שהיה נותן את קולו לבית הציוני, שהשבוע, בסקר של חדשות 13, לא עברה את אחוז החסימה, מה היה קורה אז? בדקתי. התשובה היא שמכל מיני סיבות שקשורות בסוג המשיב ובשקלול, הוא היה מעביר את הבית הציוני את אחוז החסימה. או אז, מפלגות אחרות היו מושפעות, כי אם הבית הציוני קופצת מאפס לארבע, צריך לקחת את הארבעה מנדטים האלה ממפלגות אחרות. ישר הייתה יורדת במנדט. גם ישראל ביתנו הייתה יורדת במנדט, וכן הלאה. התוצאה המלאה לא כל כך חשובה, כי זה לא הסקר וזה לא העניין. מה שחשוב הוא העיקרון: משיב אחד, לסקר אחד, היה משנה את התמונה.
השפעה כזאת אפשר כמובן למדוד ולנטרל בכל מיני דרכים. אנחנו פונים לכמה מאות אנשים כל שבוע – גודל מדגם מספיק כדי להבטיח שפלוסים ומינוסים לא יהיו יותר מדי גדולים. מדגם גדול מנטרל את הרעש במידה רבה, אבל לא מבטל אותו. עדיין נשאר רעש סטטיסטי. ועוד: הסוקרים יכולים לזהות פרטנית אירוע כמו זה של משיב 148711, ולנסות לוודא שהמשיב האחד הזה לא יטרוף את הקלפים לכלל המפלגות (וכדי שלא יהיה ספק: ההחלטה לא להעביר את הבית הציוני את אחוז החסימה השבוע נעשתה אחרי שכבר זוהה המקרה של 148711). ובכל זאת, שווה לשים על האירוע הזה את האצבע, כדי להבהיר לכל מי שעוקבים אחר הסקרים את מה שאנחנו חוזרים עליו כמעט כל שבוע: חלק גדול מאוד מהתנודות שאתם רואים משבוע לשבוע, או מסקר של סוקר אחד לזה של סוקר אחר, הן רעש סטטיסטי ולא יותר.
עכשיו נעשה את זה קצת יותר מסובך, ועוד יותר מעניין. תחזית מלאה של מנדטים מספקת מספר אחד לכל מפלגה (ש״ס 7 מנדטים. ביחד 13 מנדטים). אבל תחזית כזאת נשענת על תשובות של מאות אנשים ועל שיטת חלוקה שמתרגמת אחוזים של תשובות למנדטים, וכל סוקר עושה את החלוקה הזאת קצת אחרת (כי צריך להעריך דברים כמו אחוזי השתתפות של מגזרים שונים, והשפעה של הסכמי עודפים ועוד). בעקבות האירוע החצי-משעשע עם 148711 הסתקרנו, ולקחנו סקר אחד, מהזמן האחרון, וביחס אליו שאלנו שאלה פשוטה: מה היה קורה אילו כל משיב בנפרד היה עונה תשובה אחרת לשאלת ההצבעה. נניח, אם מכל המשיבים לסקר, כולם נשארים בדיוק אותו הדבר, חוץ ממשה מבני ברק שאומר ש״ס במקום עוצמה יהודית. או כולם נשארים בדיוק אותו הדבר, חוץ ממרים מחיפה, שאומרת ישר במקום הדמוקרטים.
שימו לב לתוצאת הבדיקה הזאת: נבחנו כמעט 20 אלף תרחישים של שינוי הצבעה, כל פעם של משיב אחד. ב-3415 מהמקרים תחזית המנדטים השתנתה. כלומר, אלה מקרים שבהם שינוי תשובה של אדם אחד הזיזה לפחות מנדט אחד. יותר מזה: בסקר הספציפי שבדקנו, ל-740 מתוך 780 המשיבים – כמעט 95% מהמשיבים – הייתה יכולת תיאורטית להזיז מנדט שלם בשינוי של תשובה אחד. גם משה מבני ברק, גם מרים מחיפה, גם דורית מאפרת, גם אורי מקריית אונו.
שנאמר את זה שוב? כמעט לכל משיב ומשיבה לסקר היתה יכולת לשנות הצבעה כך שהם יזיזו מנדט שלם בתוצאה הסופית (המשיב או המשיבה כמובן לא יודעים שהם יכולים לעשות את זה, והם גם לא יודעים לאיזו מפלגה הם צריכים לשנות את ההצבעה שלהם כדי להזיז מנדט).
תאמרו: אהה, הנה ההוכחה שסקרים לא שווים שום דבר. הנה ההוכחה שאם הילה מירושלים קמה הבוקר על צד שמאל, היא תשנה את כל תמונת המנדטים.
חכו עם המסקנה הזאת.
כי אחרי הבדיקה שקובעת מה קורה למנדטים באה הבדיקה מה קורה לגושים. וכאן מתגלה היכולת להתעלם מהרעש ולזהות את הצליל.
אמרנו שב-3415 תרחישים של שינוי עמדה בודד תחזית המנדטים השתנתה. עכשיו נשאל: ואיך זה השפיע על התמונה הכללית? אם מתעלמים מהרעש ומחפשים את האות, מגלים שזה לא השפיע הרבה. וזה בדיוק העניין. ב-2745 מהתרחישים האלה, מנדטים עלו וירדו, וגודלו של גוש הקואליציה נותר בדיוק כפי שהיה (בסקר הזה, 50 מנדטים). כלומר, ב-80% מהמקרים, שבהם שינוי עמדה של משיב אחד שינה גם את תמונת המנדטים, תמונת הגושים נותרה זהה. בעוד 16% מהמקרים, הקואליציה קיבלה עוד מנדט. ב-3% היא הפסידה מנדט, וב-1% מהמקרים היא הפסידה 2. ובמילים אחרות: אחרי כל הסימולציות, הבדיקות, העליות והירידות של מפלגות בגלל שינויים קטנים בתשובות לסקר, נשארנו עם תמונה יציבה בסך הכל: לקואליציה יש 50 מנדטים, או קצת יותר או קצת פחות. אם מתעלמים מהרעש, ומתזוזות קטנות לכאן או לשם של מפלגה כזאת או אחרת, מסתבר שזה – לפחות כרגע – מצב די יציב.
