1.
כמה ישראלים יבואו להצביע – ואיזה? זה דיוק חשוב. הכמה חשוב, והאיזה חשוב יותר. בשבועות האחרונים התרבו הדיבורים על שיעור ההצבעה. כתבי הערוצים מהנהנים בכובד ראש ומסבירים עד כמה הנתון הזה עשוי להשפיע. וזה נכון, ובכל זאת כדאי לדייק בזה. שיעור ההצבעה משפיע כאשר ישנם הבדלים משמעותיים בשיעור ההצבעה בין קבוצות שונות. נסביר: נניח שיש 100 מצביעים ויש עשר מפלגות, שלכל אחת מהן עשרה מצביעים פוטנציאליים. אם שיעור ההצבעה שווה לכולם, נניח, תשעים אחוז, אז לכל מפלגה יצביעו תשעה מכל עשרה מהמצביעים הפוטנציאליים שלה. אם שיעור ההצבעה יהיה הרבה יותר נמוך, נניח חמישים אחוז – אבל שווה לכולם – אז לכל מפלגה יצביעו חמישה מעשרת המצביעים הפוטנציאליים שלה. חלוקת הכוח תהיה זהה במצב של תשעים אחוז הצבעה וחמישים אחוז הצבעה. מתי אחוז ההצבעה משנה? כאשר המצביעים של חמש מפלגות באים בתשעים אחוז הצבעה, והמצביעים של חמש מפלגות אחרות באים בחמישים אחוז הצבעה. במקרה כזה לחמש המפלגות עם שיעור ההצבעה הגבוה יהיו, במשותף, 45 קולות, ולחמש המפלגות עם שיעור ההצבעה הנמוך יהיו במשותף 25 קולות. זה מה שיש לו משמעות.
ובתרגום לעברית מעשית של יום הבחירות. זה שאחוז ההצבעה יהיה גבוה – אולי הגבוה ביותר מאז ראשית המילניום – זה חשוב, כי זה מעיד שהציבור הישראלי מעורב פוליטית, שאכפת לו מהמדינה, ושיש לו נכונות לעשות מעשה כדי להשפיע על הדרך שלה (כולל השקעת כסף וזמן כדי לבוא ממרחקים להצביע). אבל אחוז ההצבעה צריך להיות גבוה יותר במקום אחד ונמוך יותר במקום אחר (או גבוה מהרגיל במקום אחד ונמוך מהרגיל במקום אחר) כדי שישפיע על חלוקת הכוח בכנסת הבאה.
לכן אל תשאלו: מה אחוז ההצבעה? שאלו: מה אחוז ההצבעה בערים שיש בהן יתרון מסורתי לליכוד. שאלו מה אחוז ההצבעה במגזר הערבי, שבדרך כלל נמוך. או במגזר החרדי, שבדרך כלל גבוה. אלה, ולא אחוז ההצבעה הכללי, יהיו הסימנים החשובים.
2.
כמה נמוך הליכוד לעומת התחזיות? זו שאלת מפתח בבחירות האלה, משום שרוב הסקרים, שנערכו בחודשים האחרונים – ולמעשה כבר כמה שנים – העידו על עזיבה משמעותית מאוד של תומכי ליכוד את המפלגה. בשנת 2023, בתקופת המאבק על הרפורמה המשפטית, תומכי ליכוד בבחירות 2022 לא אהבו את ההתנהלות של שרי הליכוד ושל ראש הממשלה. הם לא הבינו למה הממשלה עושה מה שהיא עושה. הם חשבו שהיא מגזימה באגרסיביות שלה ללא צורך. לא כולם כמובן. הרבה אוהדים של הליכוד, הרבה מתומכי הליכוד, ותומכים של מפלגות אחרות בגוש הקואליציה, תמכו בהתלהבות ברפורמה. אבל המסתייגים לא היו פלח קטן – הם היו פלח משמעותי מאוד שהחל לחפש מנהיגים אחרים במקומות אחרים.
הפלח הזה הלך ולא חזר. את חלקו, המלחמה הרחיקה עוד קצת. מאות אלפי מצביעי ליכוד שהצביעו למפלגה בבחירות הקודמות ואמרו לסוקרים שלא יצביעו לה בבחירות האלה. יש שמפקפקים בקיומם של הבוחרים הללו, אבל הסוקרים מצאו אותם בכל מדגם, בכל פורמט, בכל פלטפורמה, בכל שיטה. הם פגשו בהם בקבוצות מיקוד. אלה ישראלים אמיתיים. אלה ישראלים שיש שתי שאלות שנוגעות להם וישפיעו משמעותית על תוצאת הבחירות. שאלה ראשונה: האם הסקרים אמדו נכון את כמותם. אם כן, הליכוד צפוי למפלה קשה, דומה לזו שנראתה בסקרים האחרונים שמותר היה לפרסם. שאלה שנייה: האם הבוחרים הללו ישנו את דעתם ברגע האחרון. על זה כמובן לא תהיה תשובה אלא בתוצאות, אבל ראוי לומר שאלה בוחרים שמחזיקים בדעתם כבר זמן רב מאוד. הם לא שינו דעה כשתם המאבק על הרפורמה המשפטית, ולא אחרי שבעה באוקטובר, ולא בזמן המאבק הציבורי על השבת החטופים, ולא אחרי המלחמה הראשונה והשנייה נגד איראן, ולא בתקופת הקמפיין. עד שישי האחרון – עד הסקרים האחרונים – המצביעים הללו החזיקו בדעתם למרות כל הטלטלות. האם זה אומר בודאות שלא ישנו עמדה מאחורי הפרגוד? התשובה היא לא. אין ודאות. האם זה מעלה את ההסתברות שלא ישנו את דעתם? נדמה שכן. מי שעמד בכל כך הרבה טלטלות בלי לשנות דעה, יעמוד גם בטלטלה הרגשית של עמידה לבד מול הפתקים, ביום הקובע.
לכל סקרי המדד / חדשות 13 במערכת הבחירות
3.
כמה גבוה בנט ימריא? סקרי השבועיים האחרונים לפני היום הקובע – יום הפסקת פרסום הסקרים – העלו כמה ממצאים שחייבו תשומת לב. אחד מהם היה העלייה האיטית והעיקשת בתמיכה במפלגת ביחד של נפתלי בנט. היא ניכרה כמעט בכל הסקרים, ברמות משתנות ובקצב משתנה. היא זכתה ללא מעט הסברים ופרשנויות – בעיקר דובר בקמפיין האפקטיבי שלו ברחובות ישראל. בנט הצליח לבלוט לעומת מפלגות אחרות בקמפיין חינני ומוצלח.
העלייה של בנט משמעותה ירידה למפלגות אחרות. בדרך כלל, למפלגות של אותו גוש, כי חציית גושים של מצביעים נעשתה מצרך נדיר יותר ויותר ככל שהבחירות התקדמו. כן – היו שעברו אליו ממאוכזבי בני גנץ, ממודאגי הנדל וזליכה (שלא בטוחים שיעברו את אחוז החסימה), קצת מוינטר. אבל עיקר הצמיחה היתה על חשבון ישר של איזנקוט, וקצת על חשבון ישראל ביתנו של ליברמן.
צמיחה של בנט תשמח אותו ואת אוהדיו כמובן, ואולי גם תתרום למאגר הכללי של קולות גוש השינוי. מצד שני, הצמיחה תוליד כאב ראש. ככל שבנט יהיה קרוב לאיזנקוט במספר המנדטים הסופי שיקבל, כך הפיתוי להכריז על עצמו כמועמד העיקרי לראשות ממשלה, ולאתגר את הבכורה של איזנקוט, יגבר. דמיינו את האפשרות הבאה. בסקר האחרון שלנו, לשתי המפלגות יחד היו 36 מנדטים. 22 לאיזנקוט, 14 לבנט. אם נניח ששתיהן משחקות רק אחת מול השניה, יש הרבה מאוד דרכים להגיע לאותו מספר של מנדטים. אפשר שאיזנקוט יעלה ל-26 ובנט ירד ל-10. זה מקרה שבו אין כאב ראש, כי ברור מי בעל הבית. אפשר שאיזנקוט ירד ל-19 ובנט יעלה ל-17. זה מקרה שבו יש כאב ראש, כי אז כבר פחות ברור (שלא לדבר על האפשרות של 18-18). ובמילים אחרות: לשאלה כמה בנט יקבל יש משמעות גושית, שכנראה תהיה קטנה במה שנוגע להיקף הכללי של הגוש, ועשויה להיות גדולה במה שנוגע לשאלת הנהגת הגוש – וכפועל יוצא ממנה, באפשרות שמהגוש תצא קואליציה.
4.
מה עם המפלגות על סף אחוז החסימה? על זה כתבנו בלי סוף, דיברנו בלי סוף, יש עוד מה לומר? התשובה היא כן ולא. נתחיל בלא – המפלגות על סף אחוז החסימה הן מפלגות על סף אחוז החסימה. גם אם סקרים פנימיים למיניהם ילמדו מישהו שיש מגמה כזאת או אחרת ביחס אליהן, המתח ילווה אותן ליום הבחירות, ועד פרסום התוצאות. ההתלבטות תלווה את הבוחרים שלהן לתוך מתחם הקלפי ומעבר לפרגוד. בעניין זה, ראוי לשים לב לשני נתונים שהסקרים שלנו הראו בשבועות הקודמים.
הראשון – שחלק ניכר מאוד ממצביעי הנדל-זליכה ומצביעי וינטר לא היו בטוחים בהצבעתם. ונכון, גם הרבה ממצביעי בנט, או מצביעי סמוטריץ׳, אמרו בשבוע שעבר שהם לא לגמרי בטוחים, ואולי עוד יעברו למפלגה אחרת בגוש. אבל יש הבדל בין מפלגה שאם 5% מהבוחרים יעזבו אותה יהיה לה פחות מנדט לבין מפלגה שאם 5% מהבוחרים יעזבו אותה לא יהיה לה בכלל מנדט.
השני – שחלק לא מבוטל מהמצביעים של המפלגות האלה אומרים שלא אכפת להם להצביע למפלגה על סף אחוז החסימה, והם מוכנים לקחת את הסיכון. למעשה, בקואליציה יש באופן קבוע יותר מצביעים שמוכנים להסתכן על גבול החסימה מאשר באופוזיציה. מה שמובן מעלה את הסיכוי שהמפלגות הללו כן יקבלו קולות רבים של ישראלים הנכונים להסתכן. למעשה, המבחן העיקרי של המפלגות האלה הוא האיזון הסופי שיתקבל בין הנתון הראשון (המהססים), לבין הנתון השני (הנחושים).
ונוסיף עוד גורם, שלא הופיע בסקרים, אבל כן, אולי קצת במפתיע, במציאות של הימים האחרונים. דווקא לאחר הסקרים האחרונים, שבהם וינטר לא עבר את אחוז החסימה – דווקא כאשר הקמפיין של נתניהו נגדו התחזק – פתאום נשבה רוח גבית חזקה. רוח לטובת וינטר. הרב אלי סדן הביע תמיכה, בניגוד לבקשת נתניהו. שורה של אישי ימין, כמו אריה אלדד, רן ברץ, ענת רוט ואחרים, הביעו בו תמיכה. הם יצביעו לו, כך כתבו או אמרו, ויקחו את הסיכון. הם קראו לאחרים לעשות כמותם. אם היו סקרים, יכולנו לומר לכם אם הרוח הגבית הזאת אכן מחזקת את וינטר. מכיוון שאין, תצטרכו לנחש, ולפעול על פי הניחוש, שאולי יוביל לנסיקה, ואולי לצלילה.
