פרסומים

ייתכן שבמציאות השוררת בימינו, נעשה קשה יותר להיות גם וגם. כי לפחות חלק מהאמריקאים מעדיפים אינסטנקטיבית  לאהוד את החלש, ומתקשים יותר לחבב את החזק

תומכי הליכוד ותומכי עוצמה יהודית, שדומים בהרבה מאוד מאפיינים ועמדות, חושבים שהם שונים

בשאלת הניצחון במלחמה יש פער מובהק בין גברים לנשים. גברים נוטים לומר ״ניצחון״ בשיעור גבוה יותר – נשים נוטות לומר ״הפסד״ בשיעור גבוה יותר. כמה ההבדל גדול? הוא גדול מאוד

אחד המכשולים העיקריים שישראל נתקלת בהם בבואה לחשוב על האתגר החרדי ולהתמודד אתו – ואפשר להחליט להתמודד אתו בכל מיני דרכים – היא הנטייה לרמייה עצמית, שמחייבת התעלמות מנתונים גלויים לכל

את קו התפר שבין הגושים אפשר לתאר בשתי דרכים. אפשר לתאר אותו כמקום טקטי. מאגר קולות פוטנציאלי של מי שלא יודעים באיזה גוש הם רוצים, ולכן יעדיפו את העמימות של האמצע. אפשר לתאר אותו גם כמקום ערכי, כפי שעושה גנץ. המקום שבו לא מפרידים אלא מחברים

אם חלים על נשים מגבלות שמקורן ברגישות של רבנים, אדרבה, תנו להן גם את זכויות היתר שמקבלות הנשים הדתיות בגלל אותה רגישות של רבנים. אם כבר, אז בלי שריון מתמרן – אבל גם בלי חובת גיוס

כמה קל להדביק אותם? הרכבנו מודל של הבדלים ודמיון בין בוחרי מפלגות שונות בהתבסס של 3 שאלות בארבעה תחומים, מסקרים שונים

למה שארדן לא יבקש להיות ראש הממשלה, עם מפלגה של שישה או שבעה מנדטים. הרי כבר הוכח שזה אפשרי, ובנט הוא האחרון שיוכל להתלונן על תביעה כזאת

הפער המשמעותי באמון – הפער לטובת נתניהו לעומת הקואליציה – הוא דווקא בקרב בוחרי הקואליציה, הקהל שאותו נתניהו רוצה להחזיר אליו

מהפך כמעט זהה לזה שעבר על בנט עבר על פוליטיקאי חשוב ממנו, לפני בערך עשור. שמו: ברק אובמה. וגם כאשר אובמה שינה את דעתו על נישואים חד מיניים התגובה היתה דומה