היום בחירות. באמריקה. עכשיו, כשקצת התפנינו, אפשר להפנות אליהן תשומת לב, כי בעוד אנחנו עסוקים בשלנו, דניאל קלמן ביס עסוק בשלו.
קשה להניח ששמעתם עליו. ביס היה עד לא מזמן היה ראש עיר קטנה, אוונסטון, במדינת אילינוי. עכשיו הוא מועמד לבית הנבחרים האמריקאי. המחוז שלו, התשיעי, נוגע בשולי האגם, מאוונסטון וסקוקי ועד קריסטל לייק. מבט על המפה מגלה שעוצבה בקפידה מחשידה. כך נראה מחוז ששורטט כך שתמיד ינצח בו מועמד מאותה המפלגה – במקרה זה, הדמוקרטית. ג׳אן שקובסקי הייתה המועמדת הזאת, המנצחת, משנת 1998 ועד שנת 2026. חשבון פשוט: כמעט שלושים שנה. היא מחוקקת שצברה ניסיון, היכרויות, השפעה. בגיל שמונים ושתיים החליטה שדי. דניאל ביס, שמצפה להחליף אותה, בן ארבעים ותשע בסך הכל, ועתידו לפניו. מקצועו המקורי: מתמטיקאי. כנראה די מוצלח. המעבר לפוליטיקה הולם אותו. איש גבוה, מרשים, בעל בלורית.
הוא יליד אוהיו, אך אימו בת השמונים היא כנרת ישראלית. וכדי לדייק. נולדה ברומניה, עלתה לישראל בגיל שנתיים. חובבי המוזיקה יכירו את שמה, ואולי אפילו הלכו לשמוע את הקונצרטים שלה עם סימפונט רעננה, או עם הקאמרית הישראלית, או שרכשו כרטיס לסדרת מרים פריד מארחת על הבמה בתל אביב. לפני ארבע שנים ניגנה בסדרה עם בנה האחר, הפסנתרן ג׳ונתן ביס, את הסונטה לפסנתר ולכינור מספר שתיים של ברטוק. זו יצירה שאינה קלה לאוזנו של המאזין הממוצע. ביוטיוב תוכלו למצוא כיתת אמן ששניהם העבירו במרכז המוזיקה בירושלים.
הם יהודים כמובן, וגם המחוז של הבן דניאל יהודי מאוד. לפני כמה חודשים, בתקופת הפריימריס, הופנתה אליו תשומת לב מיוחדת. איפאק, הלובי היהודי הפרו ישראלי, הפנה כספים כדי למנוע מביס להיבחר. ״כשהתחלתי להתמודד לקונגרס, שמעתי שוב ושוב את אותה עצה: למנוע מאיפאק לרדוף אחריי. אם אכשל, הם יוציאו מיליוני דולרים כדי לתקוף אותי״. את זה כתב ביס עצמו, במגזין האולטרה-פרוגרסיבי The Nation. ״כצפוי״, המשיך, ״איפאק אכן הוציאה יותר מ-5 מיליון דולר לתמיכה ביריב שלי וכדי לתקוף אותי. למעשה, הם הוציאו יותר כסף על מתקפות נגדי מאשר על כל מועמד אחר בפריימריז באילינוי. אבל ניצחתי, ותוכנית הפעולה שלנו יכולה להעניק לפרוגרסיבים את הכלים להשיב מלחמה ולנצח את הכסף האפל של איפאק״. ניצחון בפריימריס, ואולי עוד ניצחון קטן, שיש לו חלק בו: לפני שבוע וחצי, איפאק הודיע על שינוי מדיניות. במערכות הבחירות הבאות הלובי כבר לא יזרים כספים ישירות למועמדים, רק יעודד אחרים לעשות זאת. מה שרק מעיד על העובדה שהשם ״איפאק״ אכן הפך מנכס לנטל על הרבה מועמדים. גם תמיכה ללא סייג בישראל הפכה, במקומות רבים, לנטל.
על המטוס, בדרך מבחירות בישראל לבחירות באמריקה, יש זמן להרהר בכך שהסיפור על ביס הוא סיפור קצת עצוב. האם והאח מנגנים בישראל. האח האחר עומד מול מתקפה של ידי ארגון הלובי היהודי למען ישראל. על שום מה? אין צורך להתחסד. איפאק לא בחר במועמד יהודי אקראי לתקיפה. ביס השמיע עמדות שקשה לשמוע, ושברור לגמרי מדוע לובי פרו ישראלי לא רוצה שישמעו בבית המחוקקים האמריקאי. לדוגמה, הוא תמך בהצעת חוק שמטרתה למנוע העברת תחמושת לישראל. ביוני האחרון, כבר תמכו בחוק הזה 73 מחוקקים, כולם, למעט אחד, דמוקרטים.
במאמרו ב״דה ניישן״ ביס מזכיר גם את דור הסבים שלו, חלקם ניצולי שואה, וגם את משפחתו הישראלית. אביו היה כנר, בנה של צ׳לנית, שנישא לכנרת. אחיו הפסנתרן הוא כמובן הממשיך הטבעי של ענף העיסוק המשפחתי. מתמטיקה ופוליטיקה – מה שדניאל עושה – זו תוספת מעניינת ומגוונת. היא כללה גם שערורייה לרגע: בעת שהתמודד בפריימריס סטודנטית שלו לשעבר חשפה שניהלה איתו יחסים רומנטיים בעת שהיה מרצה.
האם בסוף השנה נתניהו יהיה ראש הממשלה? זה הזמן להצטרף או לעדכן את תחזית האירועים שלכם לשנת 2026
לפני שבועיים ביס נסע למדינה שכנה, מישיגן, כדי לסייע למועמד של המפלגה הדמוקרטית. לא סתם מועמד – מועמד מדובר מאוד. אולי הכי מדובר בבחירות הללו. עבדול אל סייד רוצה להיות סנטור, והמרוץ שלו משך תשומת לב רבה. ייתכן שהיום אכן ייבחר, ייתכן שיפסיד בבחירות, ויקלקל למפלגה הדמוקרטית את הסיכוי לכבוש את הסנאט. ישראל, אמר אל סייד, היא ״לא חברה שלנו״. כלומר, של האמריקאים. ועוד אמר, לפני הבחירות שלנו: גם אם נתניהו יפסיד בבחירות, לא בטוח שזה ישנה את דעתי על ישראל. וכאשר שאלו אותו מי מאיים יותר על ארה״ב, ישראל או איראן, אמר שזו ״שאלה מגוחכת״, דרך של פוליטיקאי לסרב לענות. ״הם משתמשים בנו״, אמר עלינו – הישראלים. ״ממשלת ישראל לא עשתה דבר מלבד להשתמש בנו״.
המרוץ במישיגן, שמוכרע השבוע, מרכז, כאמור, תשומת לב מיוחדת. בין השאר, משום שטראמפ עושה בו שימוש לניגוח המפלגה הדמוקרטית כולה. ״הוא יזמן להקות של ג׳יהדיסטים לחופים שלנו״, אמר הנשיא על המועמד אל סייד. ועוד אמר, שאנשים כמו אל סייד צריך לעצור בשדה התעופה ולא לתת להם לעלות על מטוסים. שמא יפילו אותם. יריביו של הנשיא האשימו אותו באיסלמופוביה, אבל טראמפ – אנחנו כבר מכירים אותו – לא נבהל מהאשמות כאלה. הוא ממשיך בשלו. אם הדמוקרטים ינצחו, אמר במישיגן, יהיה באמריקה ״סיוט של טרור ואלימות עד שלא תוכלו לחגוג אפילו את כריסמס״. הוא האשים את אל סייד שהוא חבר באחים המוסלמים. ואמנם, אין ראייה שזו האשמה נכונה. אבל יש מכתב קצת בעייתי שאל סייד חתם עליו, ויש לו אחות שאמרה כל מיני דברים מקוממים, ויש סימנים נוספים שאל סייד הוא מועמד עם נטיות רדיקליות. טראמפ, שמערבב קצת עובדות והרבה בדיון במתקפות שלו על המועמד הדמוקרטי, תקף גם את היהודים שמתלבטים אם להצביע, כדרכם, למפלגה הדמוקרטית, כולל למועמד במישיגן. ״כל יהודי שתומך באיש הזה צריך להתבייש״, אמר הנשיא. לדוגמה, דניאל ביס.
ברוב הסקרים, אל סייד הוביל עד היום באחוזים בודדים. יתרון – אבל לא יתרון שמבטיח ניצחון. מישיגן היא אחת המדינות שרוב הסוקרים והמעריכים מסמנים כמדינת ״טוס-אפ״, שהקרב בה צמוד מכדי לדעת מראש איך יסתיים. משבע מדינות כאלה היא היחידה הדמוקרטית. כלומר, היחידה שמסוכנת לדמוקרטים, השואפים להשיג רוב, ולא לרפובליקנים, המנסים להגן על הרוב. בטקסס, איווה, אלסקה ומדינות נוספות, האתגר הוא של הרפובליקנים המבקשים לשמור על הכסא המתנדנד. בכמה מהן, האפשרות של ניצחון המועמד הדמוקרטי היא אפשרות שבהחלט מעניינת את ישראל. משמעותה כניסה של סנטור פחות אוהד ויותר ביקורתי. מצב כמעט בלתי נמנע כאשר בקרב המצביעים הדמוקרטים נרשם השנה שיא של הזדהות עם הפלשתינים (65%) לעומת הישראלים (17%).
לא התיישן בכלל: מסע הבחירות של הקיפוד והשועל
