פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל
☰

צרפת ובעיית היהודים הצודקים

 

בשדרת השאנז אליזה נשמעה השבוע הלמות פטישים, גם בשעות של גשם קל. פועלים חרוצים, רבים מהם מוסלמים, בנו בקתות קטנות מעץ, שישמשו בעוד כמה ימים את מוכרי הסחורות והמזונות של שוק הכריסטמס הצבעוני, התיירותי, שימתין למבקרים. בינתיים, התיירים הולכים מסביב, על שביל העפר, כולל השלוליות הקטנות. מביטים אל הקונסטרוקציה המתגבהת במהירות. תוהים בסקרנות – לפחות אחד מהם – עד מתי יהיה בפריז שוק כריסטמס. ובמילים פשוטות ובוטות יותר: מה צריך להיות שיעור הנוצרים במדינה, צרפת או כל מדינה אחרת, כדי שימשיך להתקיים בה שוק כריסטמס.

הצרפתים כבר ביטלו פעם את כריסטמס, בתקופת המהפכה. מי שהאזין לאחרונה לסדרת ההסכתים The Rest is History על תקופת הטרור בצרפת, זיהה שזה היום שבו רובספייר החל לשטוח את הטענה, שהובילה בסופו של דבר את דנטון לגיליוטינה. כלומר, יום עבודה בפרלמנט. כמובן, צרפת, גם לנוכח ההפגנות של השבועות האחרונים (כולל בשבת שעברה), עוד רחוקה מאוד מתקופת המהפכה. ובכל זאת, מדובר במדינה שעוברת שינוי גדול. שינוי דמוגרפי, שמתבטא, ועוד יתבטא, בשינוי תרבותי. בשנת 2020, הנוצרים היו כמחצית מאוכלוסיית צרפת. כמובן, צאצאי נוצרים היו רבים הרבה יותר, אבל מי שעודם מזדהים כנוצרים (רובם קתולים) היו כמחצית. רוב המחצית השנייה מגדירים את עצמם ״חסרי דת״, אבל יש גם מוסלמים לא מעטים. קצת פחות מאחד מכל עשרה.

בעשורים הבאים, יגדל מאוד חלקם של המוסלמים, יגדל מעט חלקם של חסרי הדת, ויקטן מאוד חלקם של הנוצרים. כל זה, אם ימשכו המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות. ולא – המוסלמים לא יהיו רוב בצרפת. גם לא קרוב לזה. לא במאה הזאת. לא אם תימשך המגמה בקצב הנוכחי. חסרי הדת יהיו הרוב, והשאלה ביחס למוסלמים היא – בין השאר – האם ייצמדו לדתם או שמא גם הם, במורד המאה ה-21, יצטרפו לצרפתים האחרים ויאבדו את דתם. כך או כך, הגידול המהיר במספרם אינו מבשר טובות ליהודים המעטים במדינה. על פי ספירה מעודכנת, בערך ארבע מאוד אלף. פחות מאחוז מכלל הצרפתים, ובירידה. בתוך כמה עשורים יישארו מהם אולי מחצית, אולי פחות, גם אם לא תהיה קטסטרופה שתגרום לרבים מהם לעזוב למקומות אחרים. שיעור הלידות והמיתות, הגיל הממוצע של היהודים, מבשר על ירידה גדולה במספרם גם אם צרפת תהיה ידידותית.

ולמה שתהיה ידידותית? מדינות שבהן שיעור המוסלמים עולה הן מדינות פחות ידידותיות ליהודים. ישראל היא כמובן תירוץ או סיבה למצב הזה (רק 15% מהישראלים סבורים שצרפת היא מדינה ידידותית לישראל). בערך רבע מהצרפתים סבורים שראוי להטיח ביקורת חריפה נגד יהודים בצרפת אם הם תומכים בישראל. אגב, זו עמדה שלא לגמרי פשוט להתנגד לה. אם הצרפתים סבורים שישראל היא מדינה שפועלת בדרך פגומה, ואם הם מזהים שיהודי צרפת ממשיכים להזדהות עם המדינה שפועלת בדרך פגומה, יש הגיון בטענתם שהיהודים ראויים לביקורת. לא ברור? נסו את הדוגמה הבאה: נניח שבצרפת מתגורר אזרח ממוצא רוסי שתומך בפעולות התוקפניות של רוסיה נגד אוקראינה – האם לגיטימי שסביבתו הצרפתית תבקר את עמדתו, אפילו בחריפות? נדמה שהתשובה ברורה. כך שלמעשה, את הדיון על שאלת הביקורת התוקפנית נגד היהודים צריך להתחיל בשאלה המקדמית: האם ישראל אכן פועלת בדרך שתמיכה בה שוללת את הלגיטימיות של התומכים בה. באופן טבעי, אנחנו הישראלים סבורים שלא זה המצב. אנחנו משוכנעים שאנחנו פועלים כראוי, וגם צודקים לגמרי. מצד שני, רוב העולם חולק עלינו. כך שהבעיה היא כרגע שלנו.

האזינו: האם הבחירות משקפות את רצון העם?

כלומר, שלנו – וגם של היהודים התומכים בנו (או מי שנחשבים בטעות כתומכים בנו) גם בצרפת. סקר חדש של AJC צרפת גילה השבוע, שחלק ניכר מהיהודים ״שוקלים לעזוב״ את המדינה אם בבחירות לנשיאות, בעוד כמה חודשים, ינצח מועמד השמאל הרדיקלי, ז׳אן לוק מלנשון. הוא גילה גם שחלק לא מבוטל שוקלים לעזוב אם בבחירות לנשיאות תנצח מועמדת הימין הרדיקלי, מארין לה פן. מכיוון שאלה שני המועמדים המובילים על פי כמעט כל סקר (לה פן עם בערך שלושים וחמישה, מלנשון עם קרוב לעשרים אחוז, כך שאלה המועמדים העיקריים לעלות לסיבוב שני אחרי שהאחרים ינשרו), המשמעות ברורה: בעקבות הבחירות לנשיאות, רבים מהיהודים יעמדו מול השאלה עד כמה התכוונו ברצינות כאשר אמרו לפני הבחירות שאם יקרה כך וכך יעזבו את ארצם.

מותר לנחש, גם על סמך כמה שיחות שהספקתי לקיים השבוע: רובם לא מתכוונים לגמרי ברצינות. כלומר, ניצחון של מלנשון לא יוביל שבעה מכל עשרה יהודים לעזיבה מהירה ליעד אחר (69%), ואפילו לא את הארבעה מכל עשרה (40%) שאומרים שיעזבו ״בוודאות״. ניצחון של לה פן לא יוביל לעזיבה של שלושה מכל עשרה יהודים (31%) ששוקלים לעשות זאת. כמו אצלנו בישראל, כך גם בצרפת, יש הבדל בין תחושת המצוקה והצהרת הכוונות של ערב הבחירות, לבין הביצוע לאחריהן. ליהודים במצוקה של ישראל קשה למצוא יעד אטרקטיבי לעזיבה (צרפת לא נראית כמו אפשרות מזמינה). ליהודים במצוקה של צרפת קשה למצוא יעד אטרקטיבי לעזיבה (אם לא הבחנתם בזה, גם ישראל היא לא בדיוק אפשרות מזמינה). ובכל זאת אין להתעלם מהעובדה ש-64% מיהודי צרפת אומרים כעת שהם שוקלים לעזוב את צרפת. זו עלייה של 12% בתוך שנתיים. ייתכן שבסוף הכוונה תתורגם גם למהלך מעשי, של חלק מהיהודים.

עד שיעזבו, אם יעזבו, הם משמשים קורבן מזדמן להתנכלויות. לפי הסקר של AJC שמונה מכל עשרה מיהודי צרפת מצהירים שהיו קורבן למעשה אנטישמי מתישהו. רובם ספגו עלבונות (60%), מיעוט לא מבוטל איומים (35%). רוב גדול אומרים שצרפת לא בטוחה ליהודים (66%). מה שמוביל רבים מהם לאמירות על עזיבה אפשרית, אבל עוד לפניה, להצנעת סממנים שעלולים להוביל לעלבונות או איומים (או מימוש של איומים). כמחצית מהיהודים כאן אומרים שוויתרו על ענידת סממנים דתיים (48%). קרוב לשליש הסירו את המזוזה. וכמובן, מעשה כזה הוא דבר מאוד לא נוח. ומצד שני, לא בטוח שהוא נוח פחות מהגירה למדינה זרה.

 

קואליציה עם החרדים? אולי כדאי לקרוא קודם את הספר

, , , , , , , , , ,