עוד כמה ימים נאחל ״שנה טובה״, וזו כמובן ברכה, לא הערכה. ברכה ניתנת עם המבט קדימה. הערכה נערכת במבט לאחור. השבוע ביקשנו מהישראלים להביט לאחור. לא שאלנו אם הם אופטימיים ביחס לעתיד – גם את זה אנחנו שואלים מעת לעת, והתשובה די יציבה: קצת יותר משליש מהם אופטימיים. אלא שהשבוע שאלנו (במסגרת הסקר החודשי של JPPI) האם לאופטימיות (או לפסימיות) שלהם לפני שנה היה בסיס שהתבטא במציאות. האם השנה שחלפה הייתה טובה ביטחונית. האם הייתה טובה כלכלית. האם הייתה טובה חברתית. שלוש שאלות, באותו נוסח, ומהצירוף של שלושתן אפשר להציע מאזן. לא מאזן על מצבה של המדינה. מאזן על מה שחושבים אזרחי המדינה על מצבה. אולי בצדק – אולי לא.
הנה הממצא הראשון, ולא כל כך נעים לכתוב עליו בערבו של חג: כמעט מחצית מהישראלים – 45% – אומרים שהשנה לא הייתה טובה. במה לא הייתה טובה? המחצית הזאת אומרת שהיא לא הייתה טובה באף אחד משלושת התחומים שעליהם שאלנו. לא בביטחון, לא בכלכלה, לא בחברה. בציבור הערבי – מדובר בשבעה מכל עשרה. ומול המחצית הזאת, כמה ישראלים אומרים שהשנה הייתה דווקא טובה בכל שלושת התחומים? רק 12%. אחד משמונה מאיתנו.
נסביר מה עשינו: היו שלוש שאלות נפרדות. הן נשאלו השנה, ובאותו נוסח גם בסקר של ספטמבר לפני שנה. היו ארבע אפשרויות לתשובה: טובה, סבירה, לא טובה, גרועה. בחישוב שהצגנו בפסקה הקודמת, שנה ״טובה״ כוללת גם את מי שאמרו שנה ״סבירה״. כלומר, תשובה חיובית גם ברף הנמוך. מי שאמר על השנה ״סבירה״ נספר בצד החיובי. ולמרות זאת, 45% לא הגיעו אליו באף תחום.
את כלל המספרים בחנו בחלוקה לקבוצות. שתי קבוצות של ישראלים קל לזהות, ואולי גם לנחש מראש. קבוצה אחת אומרת: הכל היה טוב. הבטחון, הכלכלה, החברה. מאפייניה: זו הקבוצה הימנית ביותר, הדתית ביותר, ובהתאם המרוצה ביותר. אם לחבר את ההערכה החיובית שלהם למצב הפוליטי, תתקבל מסקנה צפויה למדי. כמעט כולם מרגישים שניצחנו במלחמה. תשעה מכל עשרה מחברי הקבוצה רואים בנתניהו את המתאים ביותר להיות ראש הממשלה. זו עמדה סבירה: אם הכל טוב, אין סיבה להחליף הנהגה. כמובן – ישנה גם אפשרות הפוכה: מכיוון שאין רצון להחליף הנהגה, אין מנוס מלומר שהכל טוב (אחרת, חברי הקבוצה יקלעו לדיסוננס קוגניטיבי, שזה מצב שבני אדם משתדלים להימנע ממנו).
קבוצה שנייה של ישראלים אומרת שהכל היה רע. זו הקבוצה הגדולה יותר, ובקרב היהודים אפשר לאפיין אותה כך: היא קבוצה של ישראלים המזדהים כתומכי מרכז או שמאל. קבוצה חילונית. יותר ממחציתה רואה באיזנקוט את המועמד המתאים לראשות הממשלה. הקבוצה הזאת – 45% – מזמינה פרשנות של ייאוש. אפשר היה לחשוב שיש בה רבים שכמעט והרימו ידיים. אבל זה לא המצב: 57% מחברי הקבוצה הזאת סבורים שהבחירות הקרובות יהיו ״הבחירות הכי חשובות בתולדות המדינה״. זה השיעור הגבוה מבין הקבוצות. מאזן השנה השלילית לא מוביל לאדישות. הוא מוביל לתחושת חירום ולגיוס. תחושה של ערב הכרעה.
למול שתי הקבוצות שתיארנו יש קבוצה שלישית. קבוצה שאומרת – השנה הייתה טובה, או לפחות סבירה, בביטחון ובכלכלה. השנה הייתה לא טובה, ואולי אפילו גרועה, בהיבט החברתי. זו לא עוד דרגה על הסולם שבין מרוצים למאוכזבים. זו עמדה אחרת. המדינה מתפקדת. החברה מפורקת. 21% מהישראלים מחזיקים בה. 26% מהיהודים. ולא במקרה אמרנו יהודים: 99% מחברי הקבוצה הזאת הם יהודים. ערבים כמעט אין בה. מי שאומר בציבור הערבי שהשנה החיתה רעה חברתית, אומר בדרך כלל שהיא הייתה רעה גם ביטחונית וגם כלכלית. את ההפרדה – הגיונית או מופרכת – בין המדינה לבין החברה עושים רק היהודים.
עוד לא נרשמתם למדד? למה אתם מחכים? לחצו, והשיבו לשאלונים שלנו
ומה עם כל השאר? שלוש הקבוצות האלה מסתכמות ל-78%. נשארו 22% מהישראלים שהמאזן שלהם מעורב: תחום אחד טוב ושניים לא, או שניים טובים ואחד לא, בכל מיני צירופים. אפשר להשאיר אותם כקבוצה רביעית. אבל זו לא באמת קבוצה. זה סל. אז עשינו מה שעושים עם סל: חילקנו את תכולתו לפי הכלל שמבדיל ממילא בין שלוש הקבוצות – האם המדינה תפקדה, והאם החברה תפקדה. מי שהשנה הייתה בעיניו טובה בביטחון בלבד, או בכלכלה בלבד, ולא בחברה, אומר בעצם את מה שאומרת הקבוצה השלישית: המדינה כן, החברה לא. הם מצטרפים אליה. מי שהשנה הייתה בעיניו טובה בחברה בלבד, ובביטחון ובכלכלה לא, אומר שגם המדינה לא תפקדה. הוא מצטרף לקבוצת ״הכל רע״.
כך מתקבלת ישראל של שלוש קבוצות. שישה עשר אחוזים אומרים: המדינה מתפקדת והחברה מתפקדת. 35% – יותר משליש – אומרים: המדינה מתפקדת, החברה במשבר. 48% אומרים: המדינה לא מתפקדת. מחצית מהישראלים סבורים שהמדינה לא סיפקה את הסחורה השנה, לא בביטחון ולא בכלכלה.
הממצא החשוב הנוגע לחלוקה בין קבוצות אידיאולוגיות לא נמצא בהבדל בין ימין לבין מרכז או שמאל. הוא נמצא בתוך הימין. מי שקורא את המדד באופן קבוע אמור לצפות גם את הממצא הזה: ישראל – בעיקר היהודית כמובן – היא מקום שבו קו האמצע עובר בתוך הימין על כלל מרכיביו. בצד אחד, כל הימין וחלק מהימין-מרכז. בצד השני, חלק מהימין-מרכז, כל המרכז והשמאל הקטן. לכן, אם תשאלו את מי שמגדירים את עצמם ״ימין״ איך הייתה השנה, לא תוכלו לדעת מראש מה התשובה. רבע מהם אומרים: טובה בכל. 43% מהם אומרים: המדינה כן, החברה לא. כלומר, הקבוצה הגדולה ביותר בימין הישראלי אינה הקבוצה המרוצה, אלא הקבוצה שמסכמת את השנה כשנה שבה המדינה תפקדה והחברה נשברה.
ישראל של שלוש קבוצות: אחד משישה ישראלים מרגיש שהייתה שנה טובה בכל. אחד משלושה מרגיש שהמדינה תפקדה, לפחות חלקית, והחברה במשבר. אחד משניים כמעט מרגיש שגם המדינה לא תפקדה.
הראשונים לא צריכים להזיז את הגבינה. טוב להם.
האחרונים מחכים לבחירות בתחושת חירום.
אלה שבאמצע עוד מנסים להבין למה יש חברה שבורה במדינה מתפקדת.
