האתגר החברתי

העמדה המעניינת באמת תהיה זו של בני גנץ. מצביעיו תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת

התומכים הכי מובהקים של רפורמת הכשרות הם הישראלים שבכלל לא אוכלים כשר. מבחינתם, הרפורמה רצויה כמו כל רפורמה שפוגעת בכוחה של הרבנות הראשית, ובעוצמתו של הממסד האורתודוכסי

אם רוצים להעמיק לשורשי המחלוקת, יש בה כמה צדדים מרתקים. בין השאר היא נוגעת לשאלה מהו האתגר העיקרי שהציונות הדתית, או לפחות המחנה התורני של הציונות הדתית, צריך להתעקש עליו

רק מיעוט מקרב היהודים בישראל מקבלים את עמדת הרבנות הראשית, שעל פיה יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או התגייר גיור אורתודוכסי (38%). למעשה, לעמדה הזו, שבה נאחזים שלל מבקרי פסיקת בג״ץ, יש רוב רק בקרב יהודים שהגדרתם העצמית ״דתי״ או ״חרדי״. בקרב שאר היהודים יש נכונות לקבל ערוצים נוספים של גיור שאיננו אורתודוכסי.

מכיוון שיש בכנסת בין 10 ל-15 מנדטים של רשימות ערביות, שקשה להכניס לקואליציה. ומכיוון שיש בכנסת עוד כ-15 מנדטים של חרדים בכנסת, שמגינים על האוטונומיה החרדית. מי שירצה להקים קואליציה שמשוחררת מחובת הכניעה לעסקנות החרדים, ומחויבת לטיפול שורש ארוך טווח בבעיות הנובעות מהקיום האוטונומי החרדי, יצטרך למצוא רוב של שישים ח״כים – אבל לא מתוך 120, אלא מתוך בערך תשעים