פרסומים

המטוטלת נעה על אותו הציר מימי הפגישה ההיסטורית של רוזוולט ואבן סעוד לאחר ועידת יאלטה, בפברואר 1945

שמחו בשחרורו של החטוף, וקבלו את המציאות כפי שהיא

זה דבר שהרבה מאוד ישראלים נוטים לשכוח:  נשיא אמריקאי נבחר על ידי אמריקאים כדי לדאוג לאמריקה

אם זה גורם לכם נחת: דעו שברוב המדינות שנסקרו על ידי פיו רוב האוכלוסייה מאמינה בחיים אחרי המוות

יש קשר בין ״למה״ לבין ״כמה״. אם הלמה ברור שאלת הכמה כמעט לא עולה על הפרק. אבל מרגע ששאלת הלמה נתלית באוויר, שאלת הכמה מצטרפת אליה

שוב הקשר הזה, בין מה שאנחנו רוצים שיהיה למה שאנחנו חושבים שיהיה

אם המדיניות של הממשלה היא ״לא נורא אם מעת לעת תהיה שריפת ענק – המשאבים הנדרשים כדי למנוע שריפה כזאת גדולים מאוד, ולא מצדיקים את ההשקעה״ – זה איננו מחדל, זה שיקול דעת

מאה הימים הסוערים מאוד שעוברים על אמריקה הם מעשה ידיו של הנשיא עצמו

כבר שנה וחצי שהשגרה היא שגרה של זיכרון, שגרה של עצב, שגרה של טקס שמעיד על עצב

גם אחרי שלוקחים בחשבון את מכשול האמון, הממשלה לא עושה עבודה טובה בהנהרה של הכיוון שאליו היא חותרת, ובעיקר של הצעדים שהיא מתכוונת לנקוט כדי לממש את מטרותיה