פרסומים

שאשה ביטון בשיאה לקחה שמונה מנדטים. והיא לקחה אותם מארבע מפלגות: ליכוד, ימינה, כחול לבן ויש עתיד. מה זה אומר על מה שהיא שווה היום? זה אומר משהו לא לגמרי מחמיא. קשה להראות את זה בביטחון, אבל על פי רוב האינדיקציות, המנדטים של שאשא ביטון – אותם שמונה בשיא – כבר בידיים של גדעון סער. הממוצע של סער בסקרים מתקרב לעשרים מנדטים. בשניים האחרונים הוא קיבל 20 ו-21. השמונה של שאשה ביטון, או לפחות רובם, כבר בפנים.

הטבלה מספרת שני סיפורים. אחד: ברור מי הספר-שניים שיש עליהם קונצנזוס. כלומר, שאם אתם קוראי אנגלית ורוצים לקרוא את מה שהאמריקאים אהבו השנה (לא חובה – ולראייה, רוב הספרים האלה לא יתורגמו לעברית), אל ספרים שלכם. שני: ברור גם מה נושאי השיחה והדיון שחלחלו לספרות השנה. אגב, זה בולט לא פחות, אולי יותר, גם בתחום הספרות (פרוזה). האמריקאים היו עסוקים מאוד השנה ביחסי גזעים, בעיקר אבל לא רק שחורים ולבנים. הם היו עסוקים מאוד גם בשאלות של זהות פוליטית, לפחות עד הבחירות.

בטבלאות המתים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אפשר למצוא נתון קשיח, שלא נתון לוויכוח: כמה מתו החודש לעומת החודש שעבר, כמה מתו השנה, לעומת השנה שעברה, כמה מתו בגיל כזה, וכמה בגיל אחר. כמובן, כדי לדעת ממה מת כל אחד, צריך להתחיל לבחון סיבות, ולנתח את משמעותן, אבל כדי לקבל תמונה כללית אפשר להביט ביער לפני שבוחנים את העצים. וביער יש כמה תופעות שקל לראות. קודם כל, בכל חודשי המגפה של שנת 2020 מתו יותר ישראלים מכפי שמתו בחודשים המקבילים בשנת 2019. בחודשים הקשים של המגפה, כשישראל נאלצה להודיע על סגר שני, הפער נעשה משמעותי. הרבה יותר מתים מאשר בחודשים מקבילים בשנה שעברה.

בקטע הקצר הזה תקראו כמה מילים על מפלגה העבודה. למה היא מעניינת? האמת היא שהיא לא מעניינת, לא יותר ממאובן שמצאתם במכתש רמון, או מתמונה ישנה של ידיד נשכח שנשמטה מאלבום מאובק. מפלגת העבודה לא נראית כשחקנית בבחירות הקרובות, ואולי כבר לעולם לא. ודאי שמתם לב שברוב הסקרים המתפרסמים בכלי התקשורת, כל מה שנאמר על העבודה זה שההיא מקבלת ״אפס״. אפס משמעו אפס מנדטים. המפלגה לא עוברת את אחוז החסימה. אבל אחוז החסימה הוא יותר משלושה אחוזים, כך שעדיין אפשר לקבל קולות, ולקבל אפס מנדטים. בקיצור – רצינו לבדוק כמה קולות עדיין הולכים לעבודה. ויש כאלה. הנה הם.

שימו את החרדים בצד. הם אולי ילכו עם סער ואולי לא. תלוי בנסיבות. ולכל אחד משלושת התסריטים חברו שלוש אופציות לקואליציה. אחת של נתניהו עם בנט והחרדים – הקואליציה הקלסית של הימין, אבל בלי גדעון סער. אחת של נתניהו עם גדעון סער והחרדים (אין להם בעיה להסתדר) – ובנט בחוץ, כמו עכשיו. אחת קואליציה של סער ובנט בלי נתניהו, ובחיבור עם מפלגות המרכז האחרות שמוכנות לעשות הכל כדי להיפטר מנתניהו. זה אומר יש עתיד (נראה שלפיד כבר לא יהיה ראש ממשלה בסיבוב הזה), כחול לבן (אם יישאר ממנה משהו, ולא בטוח), ליברמן (למה לא).

יהיו כמובן עניינים לסדר, כמו מי ראש הממשלה, או מי ראש הממשלה ראשון. אבל אין ספק שלסער ובנט יהיה קל יותר לסמוך אחד על שני מאשר לסמוך על נתניהו. ואפשר לדמיין אותם מצרפים גם את החרדים, ומגדילים עוד יותר את מרחב התמרון הפוליטי שלהם. בינתיים, מה שיעשה נתניהו הוא שני דברים. אחד, יוודא שהוא מאבד פחות מנדטים ממה שתסריטים מציעים. שני, ישחק מול בנט וסער כדי להפריד ביניהם. לפתות אחד כדי להשאיר את השני בחוץ. אולי באמצעות רוטציה (אבל נתניהו שני).

כדאי להתרגל. טראמפ נתן וטראמפ הלך, יהי שמו מבורך. ואנחנו הישראלים – נדמה שבאמת מתרגלים. בהדרגה. במאמר הזה נציג שלושה גרפים, כולם מתוצרת המכון לדמוקרטיה. אחד מסקר ממש עכשווי, שניים אספנו מהאתר המצוין דאטה ישראל. המספרים מהם, המסקנות עלינו. והן שלוש: לביידן יהיה קשה מאוד לזכות לאהדה דומה לזו של טראמפ; לביידן לא יהיה קשה במיוחד לזכות להערכה סבירה ומעלה, למרות שהוא דמוקרטי, ולמרות שהיה הסגן של ברק אובמה (שאיננו אהוד בישראל), ולמרות שנכנס לנעליו של אחד הידידותיים ביותר אי פעם; ישראלים אינם לגמרי טפשים: הם מבינים שישראל אינה בראש מעייניו של אף נשיא אמריקאי, אפילו לא הכי ידידותי.

מבקר המדינה, שהוציא דוח על “מחלות מתפרצות ומתחדשות בישראל” קבע כי שיעור החיסונים גבוה, אך זיהה גם “כיסים” של היעדר חיסון. חלקם בגלל חוסר מודעות או נגישות נמוכה, חלקם בגלל עניינים אידיאולוגיים.

האם תתעורר בעיה דומה גם עם החיסונים לקורונה? בינתיים אין סיבה מיוחדת להניח כך, אבל יש סיבות אחרות לדאגה. במסגרת אתר “המדד” נבחנו ארבעה סקרים ששאלו ישראלים האם יתחסנו לקורונה כאשר החיסונים יבואו. החדשות הטובות הן שרוב ניכר מהישראלים ירצו להתחסן. החדשות הרעות הן שהסקרים לא מציגים תמונה אחידה.

בפוסט הקצר הזה אנחנו מציעים לכם עוד דרך להביט באופן שבו ממוצעים משקפים מגמה. הוא מבטא דבר פשוט: לקחנו את 10 הסקרים האחרונים מכל כלי התקשורת, ואת שלושת. הסקרים האחרונים (השלושה האחרונים כולם מיום רביעי שישי השבוע, כלומר, ממש קרובים), עשינו מממוצע (לא משוקלל, סתם ממוצע), ובחנו את ההבדל בין ממוצע ה-10 למממוצע ה-3. בעצם, ההבדל מבטא דבר פשוט: מי שהממוצע שלו ב-3 האחרונים גבוה מהממוצע ב-10 האחרונים (שכולל כמובן גם את 3 האחרונים) נמצא במגמת עליה.

שלום, אנחנו המדד. ויש לנו בקשה: אם גם אתכם מעניין להבין טוב יותר את ישראל, אם גם לכם יש שאלות על פוליטיקה, זהות וחברה, אם גם אתם מחפשים דרכים להביט במציאות הישראלית בלי פילטרים של ספין, אם גם לטעמכם התרבות שלנו שווה מבט נוסף, נטול פניות, בואו והצטרפו אלינו. הצטרפו כקוראים. הצטרפו כשותפים. המדד הוא פרויקט שאין לו חיים בלי שותפים פעילים. המדד הוא פרויקט שאין בו טעם בלי שותפים מתעניינים. אתכם – השותפים – הוא יכול להיות הרפתקה מסקרנת, פוקחת עיניים, מחכימה – לכם ולנו.

אפשר להעריך שגם על חנוכה הקורונה תשפיע. באמריקה, כבר בודקים מי וכמה יוצאים לביקורי משפחות בתקופת החגים הארוכה שנפתחה בחג ההודיה ותסתיים בשנה החדשה, וניכר מיעוט טיסות, מיעוט נסיעות, מיעוט ארוחות משפחתיות. בדיקה מסקרנת במיוחד נערכת בקרב אפידמיולוגים. מי שטרח לבדוק הוא. העיתון ניו יורק טיימס שסקר 635 אפידמיולוגים וחילק אותם לשלוש קבוצות: מי שחוגגים בחוג המשפחה המצומצמת, כלומר בבית. מי שחוגגים גם עם אורחים (או שהם מתארחים). כלומר, נפגשים גם עם מי שאינם בני ביתם. ומי שוויתרו על חגיגה. כפי שאפשר לראות בגרף, בין חמישית לרבע מהרופאים האפידמיולוגים, המומחים למגפות, רואים גם אנשים שאינם בני ביתם. כל השאר מוותרים, וחוגגים בבית, או שאינם חוגגים כלל.