שאלתי את שלושת חכמי הבינה המלאכותית שאני עובד איתם – צ׳אט, קלוד, ג׳מיני – מה היתה השנה הגרועה ביותר בתולדות העולם. שניים מהם, צ׳אט וג׳מיני, העמידו בראש את 536 לספירה. זו השנה שבה מתחילים למנות את אפלת ימי הביניים. שנה של התפרצות וולקנית, מזג אוויר משונה, רעב, מגפה. קל לאתר מקור שהזין את התשובה הזאת. מאמר במגזין סאיינס משנת 2018. ״מאז שמחקרים על טבעות עצים בשנות התשעים הצביעו על כך שהקייצים סביב שנת 540 היו קרים באופן חריג, חוקרים חיפשו את הסיבה לכך. לפני שלוש שנים הניבו ליבות קרח שנלקחו מהקוטב הצפוני בגרינלנד ומהקוטב הדרומי באנטארקטיקה רמז לפתרון״. זה היה אירוע של התפרצות געשית, כנראה כפולה. אחת בסוף שנת 535 או בתחילת 536; אחת ב-540. צוות החוקרים ״הגיע למסקנה שהמכה הכפולה הזו מסבירה את החושך והקור הממושכים״.
גם המנוע של קלוד הזכיר את 536, אבל פתח ב-1348, השנה שבה החלה מגפת המוות השחור, שדלדלה את אוכלוסיית העולם במאה ה-14. ויש כמובן עוד שנים שמועמדות לתואר המפוקפק. 1177 לפני הספירה היא אחת מהן. רק קלוד הזכיר אותה, אלא שבמקרה, לא כל כך מזמן, קראתי ספר על השנה ההיא, כך שקל לי להשתכנע. ספרו של אריק קליין, ״השנה שבה הציוויליזציה קרסה״, מתאר אירוע שרב בו הנסתר, וקשה למצוא את הנגלה. שנה שבה ״גויי הים״ – הם מוזכרים גם בתנ״ך שלנו – פלשו למצרים. פרעה אמנם הצליח לבלום אותם, אבל הפלישה וגלי ההדף שלה הביאו את סופה של תקופת הברונזה ושקיעה של העולם הישן למשך כמה מאות שנים.
העולם הוא מקום מסוכן, מסובך, מעת לעת עוברים עליו משברים גדולים. שחקנים קטנים, כמו ישראל, לא ממלאים תפקיד חשוב במשברים כאלה. במקרה הטוב להם, הם שורדים. במקרה הפחות טוב, הם נשטפים. בסוף תקופת הברונזה נעלמו החיתים. נעלמו הבבלים (שאחר כך חזרו במתכונת חדשה). במלחמת העולם הראשונה – תחילתו של ״משבר שלושים השנה״ שצ׳אט ציין כמועמד לתואר ״השנה הגרועה ביותר״ (כמובן, בלי לעמוד על ההבדל בין ״שנה״, מה שביקשתי, לבין ״שלושים שנה״, הזמן שבין 1914 ל-1945) – נעלמה האימפריה ההאבסבורגית, נעלמה האימפריה העותמאנית.
אם תשאלו את אזרחי ישראל, ולא את הבינה המלאכותית, הם יאמרו לכם שגם כעת מצבו של העולם לא מי יודע מה. אולי לא השנה הגרועה ביותר בהיסטוריה, אבל בוודאי שגם לא הטובה ביותר. מה הטובה ביותר? התשובה של המנועים יחסית אחידה: 1969 היא הבחירה העיקרית. בזכות הנחיתה על הירח, טיסת הג׳מבו הראשונה, וודסטוק. גם 1945 היא בחירה נפוצה. כי המלחמה נגמרה. צ׳אט וג׳ימני נתנו תשובה מהירה. קלוד חשב וחשב וחשב. אף אחד משלושתם לא אמר: השנה שבה הופצו המנועים החדשים של בינה מלאכותית לשימוש הציבור.
לחצו כאן כדי לחשב את ממוצע המנדטים של המדד לפי בחירתכם
על מצבה של ישראל, אם לשפוט על פי המספרים מסקר ספטמבר של JPPI, יש מחלוקת גדולה בין קבוצות פוליטיות שונות. רוב גדול של מי שמזדהים עם ה״ימין״ אומרים ש״ישראל בתהליך של שיפור, ויהיה עוד יותר טוב״. 68%. ככל שזזים לכיוון הימין-מרכז, המרכז וקבוצות השמאל, יורד שיעורם של מי שחושבים כך. בימין-מרכז, שיעור כמעט זהה (31%, 32%) סבורים ש״ישראל בתהליך של שיפור, ויהיה עוד יותר טוב״ – וש״ישראל בתהליך של הדרדרות, ואני חושש/ת שהתהליך הזה ימשיך״. מנה שווה של מרכיבי משקפיים ורודות ומרכיבי משקפיים שחורות (השאר בחרו באפשרויות ביניים). בקבוצת המזדהים עם ה״מרכז״, מחצית המשיבים מזהים הדרדרות וחוששים שתמשך. רק 17% מזהים שיפור ומאמינים שיימשך. ובקבוצות השמאל – טוב, אתם כבר מבינים לבד לאן המספרים הולכים.
כך ביחס לישראל – אבל לא ביחס לעולם. ביחס לעולם יש פחות או יותר הסכמה, בקרב הישראלים. העולם בדרך למטה. כמו בהלצה החבוטה: הוא על סף התהום, ותכף יצעד צעד גדול קדימה. ואמנם, גם ביחס לעולם הימין קצת יותר אופטימי לעומת קבוצות אידיאולוגיות אחרות. אבל במקרה הזה, הפער הרבה יותר קטן, והנטייה של כולם הרבה יותר פסימית. 66% מתומכי הימין רואים עולם בהידרדרות. 83% מתומכי הימין-מרכז. 85% מתומכי המרכז. 90% מתומכי השמאל-מרכז. 92% מתומכי השמאל. חלק מאלה חושבים שהוא מדרדר אבל בעתיד השתפר. רובם חושבים שהוא מדרדר ולא בדרך להשתפר. אבל החריג המעניין הוא ההסכמה: הישראלים לא מסכימים על מצב מדינתם שלהם – וכן מסכימים על מצב העולם. גם על זה אפשר לומר: ״דברים שרואים משם״.
מהנתונים האלה צריכה לצמוח תמיהה: האם ייתכן מצב של הדרדרות בעולם שבצידו שיפור בישראל? נדמה שהתשובה על כך תלויה בין השאר בעומק התהום ובסוג התהום שאליה העולם מדרדר, אם הוא מדרדר. ישראל – בניגוד למה שכמה מאזרחיה, ולעיתים גם כמה ממנהיגיה נוטים לחשוב – איננה אי מבודד. היא לא מנותקת ממה שקורה בעולם. חישבו על הקטסטרופות הגדולות שהזכרנו קודם, ושכמובן צריך לקוות – מאוד לקוות – שהעולם לא בדרך לקטסטרופות בסדרי גודל כאלה. שנת 536 היא שנה של אסון טבע. ישראל לא תוכל לחמוק מאסון טבע. אם לא יהיו יבולים, אם יהיה מחסור גלובלי במזון, גם בישראל ירגישו אותו. שנת 1348 היא שנת מגפה. כשמגפה משתוללת היא מגיעה גם לכאן. את זה טעמנו לא מזמן. כמובן, יש מדינות שמתמודדות עם מגפות יותר טוב ופחות טוב. אבל קשה לזהות מדינות שכאשר העולם סובל ממגפה מצבן משתפר.
נדמה שהנקודה ברורה: תחזית שאומרת שהעולם בדרך למטה אבל ישראל בדרך למעלה היא תחזית שמצדיקה מחשבה שנייה. היא לא בלתי אפשרית – אבל היא בוודאי פחות סבירה לעומת התחזית ההפוכה: אם העולם בדרך למטה, גם ישראל תסבול. אם העולם בדרך למעלה, גם ישראל תרוויח. אנחנו לא חיים לבד. גורלנו בידינו עד גבול מסוים, אבל גם בידי אחרים. זה נכון כאשר חושבים על התחזית שלנו לשנה הבאה – עניין לא ממש חשוב. זה נכון שבעתיים כאשר חושבים על המדיניות הנכונה ביחסינו עם מדינות אחרות – עניין חשוב מאין כמותו.
על יפים, יפות, מכוערים, מכוערות. ספר חדש ומפתיע
