ב-1972, כמעט מחצית מהאמריקאים (46%) אמרו שבאופן כללי אפשר לסמוך על ״רוב בני האדם״. עברו כמה עשורים. אמריקה נותרה אמריקה, השאלה נותרה שאלה, האמון בבני אדם ירד. מ-46% שחושבים שאפשר לסמוך על רוב בני האדם, ל-34% שחושבים כך. מכמעט מחצית, לבערך שליש. ״אמון חברתי״, כתבו חוקרי מכון המחקר פיו, ״נעוץ בחלקו בניסיון אישי. אנשים לומדים לבטוח באחרים בהתאם לאופן שבו הם עצמם חוו את חייהם. אירועים פוגעניים שמפחיתים את האמון – כמו פיטורים מעבודה או חוויית אפליה – עלולים להתרחש לעיתים תכופות יותר בקרב אנשים מקבוצות מסוימות לעומת אחרות, וכך נוצרים פערים באמון החברתי בתוך החברה״. בארה״ב, אפשר לזהות פער ממשי באמון על פי הכנסה והשכלה. מי שמרווחים מעט, מי שמשכילים פחות, סומכים על בני אדם פחות.
ומה בישראל? במדד החברה הישראלית של JPPI לחודש יולי, יש תשובה על שאלת ישראל. תשובה מרתקת. באופן טבעי, כאשר מדדים מתפרסמים, ויש בהם הרבה שאלות על הרבה נושאים, את רוב תשומת הלב מקבלת התשובה בנושאים אקטואליים – מה הסקר אומר על עזה, על איראן, על האמון בנתניהו, על גיוס חרדים. אבל מדד JPPI כולל גם לא מעט מידע שאינו קשור לשאלות השעה, אלא לשאלות עמוקות יותר על מצבה של החברה הישראלית. כמו שאלת האמון בבני אדם.
השאלה אינה ייחודית לישראל – או לארה״ב וישראל. השאלה נבחנת במדדים בינלאומיים מסוגים שונים במדינות שונות. אפשר לשאול אותה בכל מיני דרכים, אבל בהרבה מדינות נעשה שימוש באותה דרך בדיוק. שאלה סטנדרטית: “האם באופן כללי לדעתך אפשר לסמוך על רוב בני האדם או אי אפשר לסמוך על רוב בני האדם?” באוזבקיסטאן, 34% סבורים שאפשר לסמוך על רוב בני האדם. באינדונזיה, 5%. בהולנד, 57%. באיטליה, 27%. באוסטרליה, 49%.
יהיו בחירות כבר השנה? זמן להצטרף למשחק תחזית האירועים של המדד
ישראל לא מופיעה במדדים המעודכנים של השאלה הזו. היא לא היחידה שלא מופיעה. יש עוד כמה מדינות כאלה. עכשיו אפשר לשלב אותה, כי השאלה סופסוף נבחנה. תוצאה: כמחצית מהישראלים אומרים ש״אפשר לסמוך על רוב בני האדם״. כמו באוסטרליה – 49%. וזו תוצאה שמציבה את ישראל במקום גבוה למדי לעומת מדינות אחרות. חישבו מה שתחשבו על הישראלים – שהם חשדנים, תחמנים, עצבניים, נמרצים, חדים. רמת האמון שלהם בבני אדם באופן כללי יחסית גבוהה. בדו״ח של JPPI יש טבלה עם תוצאות ממאה מדינות שונות. ישראל לא בעשיריה הראשונה, אבל כן בשנייה. מעל קנדה, בריטניה, גרמניה, ספרד, גם ארה״ב. מעלינו בעיקר מדינות סקנדינביה, וגם – אותי זה הפתיע, אבל זה מן הסתם רק מעיד על בורות – סין.
אמרנו: בארה״ב אפשר לזהות פער גדול באמון לפי השכלה והכנסה. ומה בישראל? בישראל יש פער דרמטי אחר שמחייב הסבר. לא בטוח שיש לי הסבר, אבל ראוי היה לחפש הסבר. הפער הוא בין יהודים לבין ערבים. למעשה, היהודים של ישראל מתברגים בעשיריה הראשונה של אמון בבני אדם. בצמרת העולמית. ל-57% מהיהודים יש אמון ברוב בני האדם. לעומתם, הערבים בישראל נמצאים איפשהו במרכז הטבלה העולמית, בסביבות מקום חמישים. מתחת למלזיה וטג׳יקיסטן. מעל ארגנטינה וגואטמלה. רק 20% מהערבים בישראל אומרים שאפשר לסמוך על רוב בני האדם (הנתונים על המגזר היהודי נאספו באמצעות פאנל המדד, הנתונים על המגזר הערבי באמצעות אפקאר, והסוקר הישאם ג׳ובראן).
וכאמור, אני לא בטוח שיש לי הסבר משכנע לפער הגדול מאוד הזה בין יהודים לערבים. זה לא פער שנובע מהשכלה והכנסה. בישראל ההשפעה של הכנסה והשכלה על אמון לא ניכרת כמו בארה״ב. איזה הסבר אפשרי יכול להיות לפער הזה? כמובן, החשדנות הטבעית שנובעת ממצבו של מיעוט כמיעוט. כמובן, המתח החברתי שאינהרנטי למצבם הנוכחי של הערבים בישראל. והנה עוד אפשרות: בדירוג הבינלאומי אפשר לראות שמדינות ערביות רבות נמצאות בחלק התחתון של טבלת האמון בבני אדם. ירדן – 16%. פלשתין – 16%. איראן – 15%. עיראק – 11%. לבנון – 10%. לוב – 9%. מצרים – 7%. כלומר, הערבים בישראל דומים יותר ברמת האמון שלהם בבני אדם לערבים אחרים במרחב המזרח תיכוני, ודומים פחות לשותפיהם היהודים במרחב הישראלי.
הנה עוד נתון מעניין שעולה מהשאלות על אמון בבני אדם. שאלנו לא רק על אמון בבני אדם – השאלה שמתאימה להשוואה בינלאומית – אלא גם על אמון ״ברוב הישראלים״, ״ברוב היהודים בישראל״ ו״ברוב הערבים בישראל״. אני מניח שכולכם מנחשים מה היו הממצאים: האמון בבני אדם גבוה – אבל ברוב הישראלים גבוה עוד יותר (66%) וברוב היהודים בישראל גבוה עוד קצת יותר (68%), וברוב הערבים בישראל נמוך הרבה יותר (24%). למה זה כך? ההנחה האינסטינקטיבית, והנכונה, היא שיהודים בישראל, שהם הרוב הגדול, סומכים על רוב בני האדם, ועל רוב הישראל, ובעיקר על רוב היהודים, אבל אינם סומכים על הערבים. מצער – אבל זה המצב.
זה לא מה שמעניין באמת. כי זה צפוי. מה שמעניין באמת, זה שגם הערבים בישראל לא במיוחד סומכים על הערבים בישראל. הם לא סומכים על רוב בני האדם (20%), הם לא סומכים על רוב הישראלים (22%), הם לא סומכים על רוב היהודים בישראל (24%), וכשמגיעים לערבים בישראל – כן, התוצאה קצת מטפסת, אבל באמת שרק קצת (32%). למעשה, המקום שבו ישנה הסכמה הכי גבוהה בין יהודים בישראל לבין ערבים בישראל היא הנקודה הזאת: גם רוב גדול של יהודים וגם רוב גדול של ערבים לא סומכים על רוב הערבים בישראל.
