בשנת 2025 שיחקנו כאן משחק תחזיות. הרבה משתתפים ניסו לקבוע אם אירועים יקרו או לא יקרו. האם רוב העזתים יהגרו למדינות אחרות. האם המוני חרדים יתגייסו לצה״ל. האם ישראל תרד מהחרמון. האם דונלד טראמפ יבוא לבקר. בסך הכל, התחזיות היו טובות. מה שמעלה את החשד שהשאלות היו קלות מדי (נו, מי באמת חשב שיתגייסו המוני חרדים…). עם תחילת 2026 אנחנו מנסים כמובן שוב. ויש כמה שאלות שלא קל להשיב עליהן. אחת מהן היא, האם בדצמבר של סוף 2026 בנימין נתניהו עדיין יהיה ראש ממשלת ישראל.
תחזיות הן עניין מסובך, שאנשי מקצוע מתחומים רבים מנסים לפצח. יש ביניהם סטטיסטיקאים, אנשי טכנולוגיה, אנשי מדע המדינה, היסטוריונים, פסיכולוגים. הקושי העיקרי עם תחזיות נובע ממצב שאין כנראה דרך לשנות: את מה שאפשר לחזות – אפשר בדרך כלל לחזות. אבל הדברים הכי חשובים הם אלה שאי אפשר לחזות. ההפתעות. הברבורים השחורים. ומה שווה התחזית של כל הדברים – אם את הדבר העיקרי אי אפשר לחזות. מה שווה לדעת מראש שלא יתגייסו חרדים, או שיאיר גולן שוב יאמר דבר שטות שיפגע במחנה שלו, או שהריבית תרד אבל לא בבת אחת, או שטראמפ יאמר אמירה גסה ולא מבוססת, או שגדעון סער שוב יעבור מפלגה. מה שווה לדעת מראש את כל אלה, אבל לא לדעת שחמאס עומד לפתוח במתקפת פתע על ישראל. אולי שווה משהו, אבל לא שווה הרבה. האירוע שמשנה את המציאות הוא האירוע הבלתי צפוי.
כמובן, תחזיות לטווח קצר הן קלות יחסית לתחזיות לטווח ארוך. האם ישראל תישאר על החרמון הסורי עוד שנה? אפשר להשיב. האם עוד עשרים שנה? מי יודע אם תהיה ישראל, אם תהיה סוריה, עוד עשרים שנה. מי יודע איך ייראה העולם, החרמון, הגבול, צה״ל, מערך הכוחות האיזורי, מערך הכוחות הגלובלי, מי יודע איך יראו כל אלה בעוד עשרים שנה – אף אחד לא יודע, ולכן אף אחד לא יכול לחזות אם ישראל כן או לא תהיה על החרמון הסורי בשנת 2046. נסיונות לדעת דברים כאלה מראש נעשים כל הזמן, במסגרות מקצועיות ועממיות. הנה דוגמה: סוכנות הסקרים גאלופ פרסמה בסוף השנה שעברה את התחזית שעשו האמריקאים בשנת 1998 למה שיקרה בשנת 2025. כלומר, משהו דומה לאפשרות שאנחנו נשאל עכשיו על מה שיקרה בשנת 2050.
האם בדצמבר הבא נתניהו עוד יהיה ראש הממשלה? בואו לשחק בתחזית המדד ל-2026
הנה כמה דוגמאות: 69% מהאמריקאים חזו ב-1998 שעד שנת 2025 ייבחר נשיא שחור. לא רע. זה לקח רק עשר שנים עד שקרה. כך שחזו נכון. ומצד שני, 66% חזו שתיבחר נשיאה אישה. זה לא קרה. לא אחרי עשר שנים, לא אחרי עשרים, ולא עד שנת 2025. הם חזו לא נכון.
61% חזו ב-1998 שבני אדם יחיו עד גיל מאה כעניין של שגרה. זו כבר תחזית שצריך לחשוב קצת לפני שמחליטים אם היא תחזית נכונה או שגויה. מצד אחד – הממוצע הוא עדיין הרבה פחות ממאה. גם הרבה פחות מתשעים. מצד שני – בני אדם חיים יותר, ויש יותר מהם שמגיעים לגיל מאה. מצד שלישי, הייתם אומרים שחיים עד גיל מאה הם כבר ״עניין של שגרה״? לא בטוח. נסמן שגויה. אבל זה לא חד משמעי.
רוב החנויות – כך חזו רוב האמריקאים לפני יותר מרבע מאה – ״יוחלפו על ידי קניות באינטרנט״. אם זה לא נכון, זה כנראה בדרך להיות נכון. 56% מהמשיבים אמרו כך, ולדעתי מגיע להם ציון על תחזית נכונה. 52% אמרו שרוב בני האדם יעבדו מהבית. זו הגזמה. נכון, הרבה יותר עבודה נעשית היום מהבית. אבל זה עוד רחוק מאוד מלהיות מצבו של הרוב. על זה מתאים לסמן ״לא נכונה״.
והנה עוד שתי תחזיות נכונות. רק מיעוט מהאמריקאים הניחו שעד 2025 מסע לחלל יהיה נפוץ בקרב אמריקאים. המיעוט הזה – 29% – טעה. הרוב צדק. ועוד: הרוב צדק כאשר לא הניח שמכוניות יוחלפו באופן כללי על ידי תחבורה ציבורית. זה אולי נכון בכמה ערים גדולות (לא לוס אנג׳לס). זה לא נכון ככלל, ובטח שלא באמריקה הממונעת.
יש הרבה מאוד שאנחנו רוצים לדעת על העתיד, שקשה לומר בדיעבד אם אכן ידענו. נשאל לדוגמה: האם יחסי יהודים וערבים יהיו טובים יותר בשנת 2050? התשובה היא קודם כל: הלוואי. התשובה השנייה היא: מה זה ״טובים יותר״? ניתן דוגמה: נדמיין שבשנת 2050 העויינות הרגשית של יהודים וערבים תהיה יותר חריפה – נניח, בשאלון של ״דרג כמה אתה לא אוהב יהודים/ערבים״ הציונים יעלו לעומת היום. במקביל, נדמיין שבשנת 2050 נספור חמש שנים רצופות שבהן לא נהרגו אף יהודי ואף ערבי בגלל תקרית אלימה של יהודים וערבים על רקע לאומי או דתי. האם במצב כזה נאמר שהיחסים טובים יותר (כי מעשית יש פחות אלימות), או שהם טובים פחות (כי רגשית השנאה עלתה)? אפשר להציע הרבה דוגמאות מהסוג הזה, שילמדו שלא כל דבר אפשר לחזות וגם לדעת אם נחזה היטב. למעשה, כדי לבדוק תחזית, זו צריכה להיות תחזית ספציפית, כמו, האם כן או לא נשיא שחור (אם רוצים להתחכם, אפילו כאן התשובה מסובכת, כי אובמה הוא בן לאב שחור ואם לבנה). או: האם טראמפ כן או לא יבוא לקבל ביום העצמאות את פרס ישראל שהוענק לו.
בסקר של גאלופ, לצד הדוגמאות שמנינו, יש הרבה שאלות שאי אפשר לתת תשובה ברורה על מידת הדיוק שלהן. האם יחסי הגזעים ישתפרו בשנת 2025. לפני עשרים ושבע שנים, 66% מהאמריקאים אמרו שכן. האם הם צדקו, האם הם טעו. מי יודע. לפני עשרים ושבע שנים, 70% מהאמריקאים אמרו שאיום הטרור ״יהיה חמור יותר״ בשנת 2025. הנה, זו תחזית מעניינת: שלוש שנים אחרי שאמרו זאת, באו פיגועי ה-11 בספטמבר. כן, הטרור נראה איום חמור יותר. אחר כך באו עוד כל מיני דברים, אבל לא באותו קנה מידה. עכשיו נשאל כך: האם כאשר האמריקאים אמרו ב-1998 שאיום הטרור יוחמר הם התכוונו ״בשנת 2025״ – שאז צריך למדוד את השנה שעברה מול השנה ההיא – או שהתכוונו ״עד ואחרי שנת 2025״ – שאז צריך לשאול האם באופן כללי הטרור היום מאיים יותר מהטרור ב-1998 (כשאל קאעדה, לדוגמה, עוד היה ארגון פעיל).
76% מהאמריקאים חזו ב-1998 התפרצות של מחלה קטלנית חדשה. כנראה שקורונה היא הוכחה שצדקו. 66% מהם חזו ״קטסטרופה אקלימית״. לא בטוח שצדקו. 49% חזו התמוטטות של הכלכלה הגלובלית. האם המשבר של 2008 מוכיח שצדקו? 48%, כלומר, כמעט מחצית מהאמריקאים, חזו מתקפה בנשק גרעיני. הנה, עליהם אפשר לומר שבלי ספק טעו. ועליהם אפשר לומר עוד משהו: לו היו צודקים, זו הייתה תחזית נכונה שהיה לה פוטנציאל חשיבות שעולה על זה של כל התחזיות האחרות – ביחד.
התיאוריה של המלחמה: אם לא תקראו איך תדעו?
