כשמוסד מתקלקל
יש בעולם שלושה סוגים של מוסדות.
מוסדות שמביאים תועלת: את אלה צריך להחזיק ולפתח.
מוסדות שלא מביאים תועלת, אבל גם לא מזיקים. את אלה אין סיבה לסגור.
מוסדות שגורמים נזק: את אלה יש סיבה לסגור.
נחשוב על גלי צה״ל. יש לא מעט ישראלים שחושבים שגלי צה״ל הוא מוסד שמביא תועלת. הם מאזינים לשידורי גלי צה״ל, ונהנים מהם. סגירה של גלי צה״ל תפגע בהם. זה כמובן לא אומר שלא צריך לסגור את גלי צה״ל, אבל כן אומר שמי שרוצה לסגור צריך לקחת בחשבון שהוא פוגע בישראלים שאוהבים את גלי צה״ל. בהנחה שהמטרה אינה רשעות – כלומר, פגיעה לשם פגיעה, נדרשת סיבה מספיק חזקה לסגירה. סיבה לסגירה שכוחה גדול יותר מהפגיעה במי שסגירה תפגע בו.
נמשיך: נניח שגלי צה״ל הוא מוסד שלא מביא תועלת, אבל גם לא נזק, או אפילו נזק לא גדול. במקרה כזה, העקרון המנחה הוא שלא סוגרים. למה? כי התחנה קיימת, ומצב הדברים הטבעי הוא שתמשיך להתקיים. במילים אחרות: השאלה אם לסגור את גלי צה״ל לא דומה לשאלה אם היה נכון לפתוח את גלי צה״ל, או אם הייתם פותחים היום תחנה כמו גלי צה״ל. אפשר בהחלט לומר שהיום לא הייתם פותחים את גלי צה״ל מכל הסיבות הברורות. אבל זה לא אומר שצריך לסגור. מוסדות צריך לסגור לא כאשר הם מפסיקים להועיל, אלא כאשר הם מתחילים להזיק.
מכאן, השאלה ברורה: האם גלי צה״ל היא תחנה שגורמת נזק. ושאלה מתחייבת נוספת: האם זה נזק שאינו בר תיקון. נסביר: אם הנזק עקרוני ואין מה לעשות, צריך לסגור. לעומת זאת, אם הנזק נסיבתי – נניח, התחנה לא מספיק ״פטריוטית״ – יש בהחלט מה לעשות. אפשר לדאוג שתהיה יותר פטריוטית. ואני לא נכנס כאן לשאלה האם גלי צה״ל היא כן או לא מספיק פטריוטית, וגם לא לשאלה איך קובעים אם תחנת שידור היא מספיק או לא מספיק פטריוטית. אני אומר דבר אחר: אם יש בעיה כלשהי עם האופן שבו התחנה מתפקדת, אפשר לתקן, ולא צריך לסגור. אם הבנק שלכם מפסיד, לא יסגרו אותו, יחליפו את ההנהלה, וישנו את האסטרטגיה. אם צה״ל נכשל בהגנה על הגבול, לא יסגרו אותו, אלא יפיקו לקחים וינסו לשפר את תפקודו. גלי צה״ל אפשר להחיל את אותו כלל פשוט: אם זה מקולקל, תקנו, החליפו, שנו. לסגור זו החלטה קצת משונה.
גילוי נאות
שירתי בגלי צה״ל. יש לי חוב גדול לגלי צה״ל. שם רכשתי יסודות של מקצוע, שם מצאתי את אשתי. השתחררתי לפני כמעט 35 שנים, ומכיוון שלא שירתי במילואים בגלי צה״ל, אני מקווה שזה זמן מספיק ארוך כדי לאפשר לי לחשוב על התחנה בלי הטיה רגשית חזקה, אבל אני גם לא יכול להכחיש שמץ של נוסטלגיה. גלי צה״ל הוא מקום שמשפיע על המשרתים בו, מעצב את דמותם, גם מקנה להם יתרונות מסוימים בכמה מקומות. אי אפשר להכחיש שלגלי צה״ל יש השפעה גדולה על התקשורת הישראלית. אי אפשר להכחיש שלצה״ל בכלל יש השפעה גדולה על החברה הישראלית. צה״ל משפיע על מערכת החינוך, על ההנהגה הפוליטית, על קהילת ההייטק. הניסיון למנוע השפעה חזקה של צה״ל דווקא בשדה התקשורת גם היא, איך לומר, קצת משונה.
שתי טענות
יש שתי טענות בעד סגירה של גלי צה״ל שמהן משתרשרות כמה טענות משנה.
הטענה הראשונה עקרונית: אין זה מקומו של צבא לשדר חדשות לכלל האזרחים. זו טענה נכונה. היא הייתה נכונה כשהקימו את גלי צה״ל, והיא נכונה היום. מולה עומדת הטענה הנגדית: לא כל אנומליה ראוי לחסל. גלי צה״ל היא אנומליה, שיש לה חסרונות ויתרונות, ושהפכה זה מכבר לסמל ישראלי. האם זה סמל שיש הכרח לקיים? התשובה היא לא. מדינת ישראל תתקיים גם בלעדיו. האם זה סמל שיש הכרח לסלק? גם לזה התשובה היא לא. מדינת ישראל תתקיים גם איתו.
הטענה השנייה מעשית: גלי צה״ל היא תחנה שאינה משדרת תוכן מתאים. היא מוטה פוליטית, או אליטיסטית, או לא מספיק פטריוטית, או לא נותנת מספיק מקום למוזיקה מזרחית, או לא מאפשרת פתחון פה לאוכלוסיות מסוימות וכן הלאה. קלמן ליבסקינד כתב, שזו תחנה ש״משמשת שופר פוליטי של צד אחד נגד הצד השני״. כאמור, בלי קשר לשאלה אם זו טענה נכונה, לא צריך להעמיד מולה טענה נגדית, כי זו אינה טענה בזכות סגירה, זו טענה בזכות תיקון. תאמרו: טוב, אבל אם ננסה לתקן תהיה התנגדות, יפריעו לנו! נאמר: ברור – ולמה שלא תהיה התנגדות, ולמה שלא יפריעו? טענות שנוגעות לתוכן הן טענות שמולידות ויכוח. לא צריך להיבהל מוויכוח. אדרבה, יבואו הצדדים, ילבנו את הטענות, ימנו מנהלים מתאימים שיטמיעו מדיניות חדשה, ויהפכו את גלי צה״ל לתחנה טובה יותר.
יש כמובן עוד הרבה מאוד טענות נגד גלי צה״ל, אבל להבנתי את כולן אפשר להכניס לשתי המגירות שכבר מסגרנו. הנה עוד דוגמה (גם היא מופיעה אצל ליבסקינד): בוגרי גל״צ מסקרים את ישראל בלי שעברו את כור ההיתוך הישראלי הכרוך בשירות קרבי. זו טענה שנשמעה בעבר, יותר מפעם אחת. נחום ברנע חזר עליה כמה וכמה פעמים בטורים שלו. וזו טענה שיש בה משהו. ומצד שני, זו טענה קבועה נגד עיתונאים בכל התחומים. כתבים לענייני בריאות בדרך כלל לא עמדו בלחצים של חדר ניתוח. עיתונאים שמסקרים דילמות בעולם המשפט בדרך כלל לא נכחו בישיבות מכריעות בצמרת הפרקליטות. עיתונאים הם אנשים שמסתכלים מבחוץ פנימה. לעיתונאי שהיה בשירות פעיל ביחידה קרבית יש יתרונות בהבנת דילמות שעיתונאי בגלי צה״ל לא יכול להבין. אבל שוב, זו טענה מהסוג השני, המעשי. אפשר לפעול בכל מיני דרכים כדי לשפר את ההכשרה של גלי צה״ל, כך שתתן מענה לקושי הזה, אם הוא אכן קיים.
בעניין האליטות
ועוד טענה קבועה: זו תחנה אליטיסטית. גם אותה אפשר להכניס למגירת הטענות המעשיות. אם היא תחנה אליטיסטית – אפשר לוודא שיהיו בה עוד משרתים שאינם מקרב האליטות. או – וגם זאת אפשרות – להבין שאליטיזם הוא לא בהכרח בעיה. תחנת שידור ציבורית צריכה עובדים משכילים, דוברי עברית רהוטה, בעלי טמפרמנט מתאים, בעלי יכולת לעבד מידע ולהסיק ממנו מסקנות. כמו טענות רבות אחרות נגד יחידות רבות אחרות בצה״ל (קורס טיס, 8200), גם הטענה נגד גלי צה״ל על סינון מועמדים שנותן עדיפות לאליטות היא במקרים רבים הפניית אצבע לכתובת הלא נכונה. למדינת ישראל יש חובה לדאוג לכך שיהיו מועמדים מתאימים לכל היחידות האלה גם בישובים שאינם יישובי אליטה, וגם מקרב קבוצות שאינן קבוצות אליטה. צה״ל לא יכול לפתור בעיות שנוצרות בגלל מערכת חינוך כושלת, מערכת תמריצים כושלת ומערכת תיעדוף כושלת. כמובן, הוא צריך לוודא שאין במערכת הסינון עצמה העדפה שמכשילה מועמדים מתאימים, אם הם באים מאזורי הפריפריה, או מקבוצות שאינן ״אליטה״. אבל קבלת מועמדים לא מתאימים בשם איזון מגזרי – בין אם לגלי צה״ל ובין אם ליחידות עלית מבצעיות או טכנולוגיות – זו הצעה גרועה.
הפטריוטיות של גל״צ
איני מאזין לשידורי גל״צ כמעט אף פעם. איני מאזין לרדיו כמעט אף פעם, ובמקרים הנדירים שכן, ההעדפה שלי היא לרשת ב. זה מקשה עלי לומר האם גלי צה״ל היא תחנה מספיק פטריוטית. מצד שני, אני מכיר את ההיסטוריה של מאבקים דומים על דמותה של גלי צה״ל. כבר במלחמת לבנון הראשונה נשמעו טענות נגד התחנה, חלקן מבפנים, חלקן מבחוץ. מאז חוזר מעת לעת ריטואל כמעט קבוע: גורמי ימין מתלוננים שהתחנה לא מספיק פטריוטית, ויש להם שלל דוגמאות שמוכיחות שהתלונות צודקות. פלוני אמר כך, ואלמונית אמרה אחרת, ושלישי לא נזהר בלשונו, ולרביעית הייתה דעה מוקדמת.
אלא שכמו שכל חוקר מיומן יודע, אנקדוטות אינן תחליף לבדיקה עניינית. מטבע הדברים, האוזן שלנו זוכרת את מה שהרגיז אותנו, הקפיץ אותנו, נשמע לנו כמו זיוף. אלה הדוגמאות שאנחנו מתייחסים אליהן כאשר אנחנו מגוללים כתב אישום נגד תחנה זו, או עיתונאי זה. האוזן שלנו לא שומעת ולא זוכרת את כל מה שבסדר, וגם לא את כל מה שלא בסדר בעיני מישהו שעמדתו הפוכה משלנו. ובמילים אחרות: יכול להיות שמאזין בעל אידיאולוגיה אחרת מאזין לגלי צה״ל וגם הוא מרגיש שהתחנה מוטה – אבל בכיוון ההפוך!
כך או כך, את טענת הימין הקבועה נגד גל״צ היה קצת יותר קל לקבל לפני ארבעים שנה, כששלטון הימין עוד היה טרי, ואולי לא הספיק להשפיע על עיצוב דמותה של גלי צה״ל. אבל אחרי שהימין בשלטון, כמעט ברצף, כבר ארבעים וחמש שנה, זו טענה שנשמעת כמו תקליט שבור. ממה נפשך: או שהטענה פשוט לא נכונה – או שהשלטון לא יודע לממש את סדר היום שלו. כך או כך, אין מה לבוא בטענות לגלי צה״ל.
ועוד דבר רלבנטי: טענות דומות נשמעות בשנים האחרונות לא רק נגד גלי צה״ל אלא נגד צה״ל. בעיקר נגד צמרת צה״ל. אולי זה לב העניין: ישראל עומדת מול אתגרים. השלטון מתקשה להתמודד איתם. הוא מחפש גורמים שאפשר להאשים בקשיים שלו. הדומיננטיות של צה״ל מסמנת אותו כגורם מתאים. הטענה שגלי צה״ל היא תחנה לא מספיק פטריוטית היא ספח לטענה שהפיקוד הבכיר של צה״ל לא מספיק פטריוטי. ושוב, השאלה אם זו טענה נכונה או לא תלויה בעיקר בשאלה ״מיהו פטריוטי״. לשר הבטחון, ישראל כץ, יש הגדרה אחת. למישהו אחר תהיה הגדרה אחרת.
למה עכשיו?
הטענה למה עכשיו ולמה דווקא גל״צ היא טענה טובה ולא טובה.
מצד אחד – ברור שסגירת גלי צה״ל אינה ברשימת מאה הדברים החשובים שישראל צריכה לעשות. גלי צה״ל היא עניין קטן. תקציבית, ארגונית, מהותית. ההתמקדות של שר בטחון, שאמור להיות עסוק למדי בבעיות דחופות, דווקא במשימה הזאת, מעלה חשד שלא טובת המדינה היא העניין העיקרי שלו. הטענה ״למה עכשיו״ היא טענת חוסר אמון, שיש לה הצדקה.
מצד שני – צודקים גם מי שטוענים שעיתוי הוא לפעמים תלוי מצב. למה עכשיו? כי עכשיו אפשר. הזירה הציבורית איננה מרחב שבו פעולות נעשות על פי סדר נכון של חשיבות, אלא במידה רבה על פי סדר אקראי של הזדמנות. סגירת גלי צה״ל אף פעם לא הייתה מעפילה לדרגת חשיבות מספקת כדי שתעמוד בראש התור, כך שנכון גם לחשוד שהטענה נגד העיתוי הנוכחי היא למעשה טענה נגד כל עיתוי. היא כסות לטענה שאף פעם אי אפשר יהיה לסגור את גלי צה״ל, אפילו אם צריך לעשות את זה.
אז לסגור?
סגירה אפשרית של גלי צה״ל היא בסך הכל עוד ביטוי של עומק הקיטוב הפוליטי, שמייצר קושי גדול לשמור על מוסדות משותפים, ששייכים לכולם ומוחזקים על ידי כולם. אפשר לזהות אותו בגרף התמיכה וההתנגדות לסגירת גלי צה״ל. הגרף יהיה דומה אם נשאל על כל תחנת שידור אחרת (כמובן, גרף דומה רק הפוך אם נשאל על ערוץ 13 לעומת ערוץ 14). אולי אנחנו כבר באמת לא מסוגלים להחזיק מוסדות משותפים. אבל אם זה המצב, ראוי לעבור למודל מדינתי אחר, חסכוני הרבה יותר, שיש בו השתתפות ציבורית רק בדאגה לבטחון, תשתיות לאומיות הכרחיות, שמירה על סדר – וזהו. את כל השאר אפשר לסגור. אם לסגור את גלי צה״ל, ולעשות את זה ביושר, כביטוי של תפיסת עולם, ולא כתרגיל פוליטי של פריימריס בליכוד, זה צריך להיות גלי צה״ל תחילה. קודם התחנה (ונניח שיש סיבה למה דווקא קודם היא) – ואחר כך את כל שאר הדברים שדומים לגלי צה״ל בדרכים מגוונות – מוסדות שיש להם הקשר פוליטי, שצריכים לצאת מידי המדינה. דברים שמעצבנים אזרחים ישראלים בדיוק באותו צורה, ומעוררים בדיוק את אותו קושי עקרוני ומעשי כל גלי צה״ל. אחרי גל״צ ראוי לוותר על שותפות לאומית בתיאטרון, ברבנות הראשית, במועדוני כדורגל, ישיבות, השידור הציבורי, משרד המורשת, החינוך הממלכתי, פרסים ספרותיים, בתי הכנסת, חוגים למגדר.
היום שאחרי
ננסה לדמיין מצב חדש שבו אין גלי צה״ל. פתרון קל ועצוב.
אין גלי צה״ל, אז אין אפשרות להתלונן על גלי צה״ל.
עכשיו נסו לנחש מה יקרה: האם בגלל שאין גלי צה״ל יהיו פחות תלונות – כלומר, המצב הכללי של ישראל ישתפר. או שבגלל שאין גלי צה״ל המתלוננים פשוט ימצאו כתובת אחרת להתלונן עליה – כלומר, המצב הכללי של ישראל לא ישתפר.
ספר חדש: התיאוריה של המלחמה מאת עזר גת. בואו לעיין
