שבע בבוקר, שעון לוס אנג׳לס, זה חמש בערב בישראל. זמן נוח להתעדכן תוך כדי צחצוח שיניים. בנימיני וגואטה ברשת ב, בלי גואטה, נדמה לי שישי שנרב הוא המגיש השני. על הקו חבר הכנסת אהד טל, מהציונות הדתית. לפני שבוע נתקלתי בטל בוושינגטון. בינתיים חזר לארץ כדי למלא משימה חשובה למחנה שלו: התנגדות לוועדת חקירה ממלכתית.
הטיעונים של הקואליציה נגד ועדת חקירה ממלכתית קלושים, ובעיקר, מאוד לא ממלכתיים. זרוע אחת של הממלכה – הממשלה – כופרת בלגיטימיות של זרוע אחרת – בית המשפט. הכנסת, שאותה מייצג חבר הכנסת טל, היא לא יותר מסרח עודף. סחבה שמנקה את מה שהממשלה משאירה אחריה. טל מסביר בנחת שהציבור לא יסמוך על ועדת חקירה ממלכתית. בנימיני נוזף בו: בכל סקר העם בעד. טל אומר: לא נכון. בנימיני אומר: תוכיח. טל אומר: אשלח משהו בהמשך. בנימיני מתעקש: עכשיו.
טל צודק, בנימיני טועה. זה אולי מצער – בעיני זה מצער – אבל גם למי שסבורים שוועדת חקירה ממלכתית היא ההסדר הנכון לבדיקת המלחמה כדאי להכיר את העובדות. והן גלויות לכל: הקמפיין של הממשלה נגד הלגיטימיות של ועדת חקירה ממלכתית במידה רבה הצליח. כמובן, הוא לא הצליח עד כדי שכנוע האופוזיציה להקים ועדה אחרת. אבל הוא כן הצליח עד כדי שכנוע תומכי הקואליציה שוועדת חקירה ממלכתית לא צריכה לקום.
מדוע בנימיני חושב אחרת? כי ראה סקרים שאומרים אחרת. אבל תוצאות הסקרים האלה תלויות במידה רבה בנוסח השאלות שנבחנות בהן. נראה כמה דוגמאות כדי להבין את המצב.
סקר ישראל היום: 53% בעד ועדת חקירה ממלכתית ״במינוי של נשיא בית המשפט העליון״. רוב לא גדול. מקרב מצביעי הקואליציה, רוב נגד – הם תומכים ב״וועדת חקירה במינוי מוסכם של הממשלה עם האופוזיציה״ (58%).
סקר חדשות 13: רוב גדול יותר של 58% תמכו בוועדת חקירה ממלכתית, שימנה נשיא בית המשפט העליון. אבל נוסח השאלה מוביל לשם, כי האפשרות האחרת, שבה תמכו 29%, היא ״וועדה פוליטית שחבריה ימונו על-ידי הדרג הפוליטי״.
בסקר מעריב, 64% תמכו בוועדת חקירה ממלכתית. אולי משום שלא הוצגה אפשרות אחרת.
בסקר של INSS נמצא רוב עוד יותר גדול: ״74 אחוזים מהציבור תומכים בהקמת ועדה ממלכתית בעת הזאת, לעומת 17 אחוזים בלבד המתנגדים לכך״. אבל שימו לב לנוסח השאלה: ״האם את/ה תומך/ת או מתנגד/ת להקמת ועידת חקירה ממלכתית בעת הזו״. אין אפשרות אחרת, וגם אין אזכור של הפיל שבחדר, בית המשפט העליון.
הכיוון ברור? הביטו שוב בשאלות, והוא מתברר כמעט מאליו: ככל שממעטים בהצגת אלטרנטיבה, או מציגים את האלטרנטיבה כפחות אטרקטיבית, כך עולה שיעור התומכים בועדת חקירה ממלכתית. ככל שמרבים בהצגת האלטרנטיבה, כאילו מדובר באפשרות אמיתית של בחירה, כך יורד שיעור התומכים בועדת חקירה ממלכתית. עד כמה הוא יכול לרדת? בסקר JPPI הוא ירד על 46%, כלומר, לא רוב. למה ירד? כי הוצגו יותר אפשרויות שאפשר להרהר בהן.
ועדת חקירה ממלכתית ברשות שופט בית המשפט העליון. בזה תמכו כאמור 46%.
ועדת חקירה לאומית שיש בה אישים בהסכמה רחבה (לא מבית המשפט העליון). בזה תמכו 42%.
ועדת חקירה ממשלתית, שתהיה מקובלת על ממשלת ישראל. בזה תמכו 4%.
ובסך הכל – שוויון בין מי שרוצים ועדה ממלכתית לבין מי שבחרו בוועדה אחרת. שוויון בכלל הציבור, יתרון מובהק לוועדה ממלכתית בקרב הערבים, ויתרון קל לוועדה לא ממלכתית בקרב היהודים. יתרון מובהק לוועדה ממלכתית בקרב מי שמזדהים כ״שמאל״, ״שמאל מרכז״ ו״מרכז״. יתרון ברור לועדה לא ממלכתית בקרב מי שמזדהים כ״ימין מרכז״ וכ״ימין״.
ספר חדש: התיאוריה של המלחמה מאת עזר גת. בואו לעיין
אז בנימיני טועה: אין רוב גדול בעד ועדה ממלכתית בכל סקר. אם מוצגת לציבור אלטרנטיבה שנראית מעשית, יש קרוב לשוויון, ואולי יתרון קל למי שמוכנים לוועדה לא ממלכתית. וכמובן, על זה ראוי לשאול שאלת המשך. האם ישנה אלטרנטיבה שנראית מעשית. ומה אם יתברר שאין. מה אם יתברר שזה או ועדה ״ממלכתית״ שימנה נשיא בית המשפט העליון – או שלא תהיה ועדה בכלל. ובאותו אופן אפשר לשאול: מה אם יתברר שאין שזה או ועדה ״במינוי מוסכם של הממשלה עם האופוזיציה״ בלי נשיא בית המשפט העליון – או שלא תהיה ועדה בכלל.
יכול להיות שבשני המצבים האלה, יתברר שיש רוב – רוב לוועדה ממלכתית באין אפשרות אחרת, ורוב לוועדה בהסכמה, באין אפשרות אחרת. יכול להיות שבשני המצבים האלה יתברר שאין רוב, או שבאחת מהם יש רוב (בעצם, יכול להיות שזה כבר מתברר, מהסקרים שמוצגת בהם רק האפשרות של ועדה ממלכתית) ובשנייה אין רוב (אף אחד, כולל אותנו, לא הציג שאלה שיש בה רק אפשרות לוועדה לא ממלכתית, ואולי יש בזה להעיד על הטיה מסוימת של הסוקרים, שמניחים שוועדה ממלכתית היא בוודאות אפשרות, הגם שרוב בכנסת מתנגד לה).
שורה תחתונה: על הוועדה יש מחלוקת, וזו לא מחלוקת בין רוב מוצק לבין מיעוט מבוטל. זו מחלוקת בין ציבור גדול לבין ציבור גדול אחר. אפשר בהחלט לטעון שציבור אחד צודק והשני טועה. אפשר בהחלט לחשוד שציבור אחד רוצה את הדבר הנכון, וציבור שני הולך שולל אחר תעמולה פוליטית. אבל את העובדות כדאי להכיר: הרוב בעד וועדת חקירה ממלכתית, גם אם מדובר ברוב, ואפילו על זה אפשר להתווכח, אינו מוצק וחד משמעי.
