התיקון השלישי לחוקת ארה״ב אינו שימושי במיוחד בבתי המשפט. פעם אחת נעשה בו שימוש מפורש בבית משפט פדרלי, כאשר כוחות של המשמר הלאומי באו להחליף סוהרים שובתים והשתמשו בבתיהם למגורים. הפעם האחרת שנעשה בו שימוש עשויה בהחלט לעורר תמיהה. ״מחויבויות שונות יוצרות מתחמים של פרטיות״, קבע שופט בית המשפט העליון וויליאם דאגלס. כמו התיקון השלישי, שאוסר להכניס חיילים לבתי אזרחים בעת שלום. מכאן גזר מסקנה: לממשלה אין זכות לבחון אם זוגות עושים שימוש באמצעי מניעה.
האם מניעת היריון היא מעשה מוסרי? האם הפלה היא מעשה מוסרי? אלה שאלות שישראלים כמעט אינם מתחבטים בהן. שאלות שנעדרות באופן מוחלט מהזירה הציבורית ומהשיח הפוליטי. אולי זה משום שיש לנו עניינים חשובים יותר – מלחמה, טרור, גבולות, יחסים עם שכנים, אויבים, שונאים וכן הלאה – אולי זה משום שהשאלות הספציפיות האלה, בעיקר זו שנוגעת להפלות, מתאימות יותר לעולם הנוצרי, ופחות לעולם היהודי. כך או כך, אלה בהחלט שאלות שיש להן היבטים מוסריים כבדי משקל. ואצלנו הן לא מדוברות.
האם הבאת ילד לעולם מחוץ למערכת נישואים היא מעשה מוסרי? בישראל, התשובה על השאלה הזאת תהיה תואמת, במידה רבה, לסולם הדתיות שכולנו מכירים: חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים. וכמו השאלה על ההפלות, זו שאלה קצת פשטנית, כי ביחס לשתיהן רצוי לשאול: באילו נסיבות? במי מדובר? מה סיפור הרקע?
ובכל זאת, בני אדם יודעים לומר, באופן כללי, אם הפלה היא בעיניהם מעשה מוסרי, ואם הבאת ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואים היא מעשה מוסרי, ואם שיבוט של בעלי חיים הוא מעשה מוסרי, ואם התאבדות בסיוע רפואי היא מעשה מוסרי. בית המשפט העליון האמריקאי נאלץ להכריע לא פעם בשאלה אם מדובר במעשים חוקיים, המתיישבים עם החוקה. הציבור יודע לומר קצת פחות על החוק, המשונה והסבוך, וקצת יותר על האופן שבו הסוגיות הללו מתכתבות עם מה שג׳יימס ק. ווילסון כינה בספרו ״החוש המוסרי״.
סוגיות רבות שמדגדגות את החוש המוסרי הופיעו בשבוע שעבר בסקר של גאלופ. מעין סקירת רוחב עונתית על מה שאמריקאים חושבים שהוא מוסרי, ומה שהם חושבים שאינו מוסרי. כמו בכל פעם שמתפרסם דוח כזה, אפשר ללמוד ממנו על השינויים החברתיים שעברו ועוברים על אמריקה. אפשר ללמוד ממנו על הקיטוב האידיאולוגי שמפלג את אמריקה. אפשר להיזכר בעזרתו בקרבות התרבות ששוטפים את אמריקה.
דוגמה לשינוי חברתי: 90% מהמשיבים סבורים שנטילת אמצעים למניעת היריון היא דבר מוסרי. ולא – פעם זה לא היה כך. בטח שלא במקרה של נשים לא נשואות. למעשה, רק לפני כמה עשורים נדרשה פסיקה אקטיביסטית של בית המשפט העליון האמריקאי כדי להפוך את הגלולה למניעת היריון לחוקית בכלל מדינות ארצות הברית. הזכרנו אותה. זה התיק ״גריסוולד נגד קונטיקט״ משנות ה־60, שבו נקבע שאין לשלטונות זכות להתערב בהחלטה של זוגות נשואים להשתמש באמצעי מניעה.
השופט דאגלס, כפי שכתבנו, זיהה מתחם של פרטיות באמצעות התיקון השלישי, ותיקונים נוספים. השופט ארתור גולדברג התמקד דווקא בתיקון התשיעי. ״הפירוט בחוקה של זכויות מסוימות לא יפורש כאילו הוא שולל או גורע זכויות אחרות הנשמרות בידי העם״. ובמילים אחרות: העובדה שלא כתוב בחוקה שום דבר על אמצעי מניעה אינה מבטלת את האפשרות שאמצעי מניעה מותרים.
הפסיקה לא תמיד בלמה את המחלוקת. אמצעי מניעה לזוגות לא נשואים הותרו ב״אייזנשטאדט נגד בירד״ בתחילת שנות ה–70. בסך הכל לפני 50 שנה. בערך באותו זמן הוכרו גם הפלות כזכות חוקתית ב״רו נגד ווייד״. התיקון התשיעי כיכב גם בהחלטה הזאת. לצד התיקון ה–14, שעבר רק אחרי מלחמת האזרחים העקובה מדם, הקובע בין השאר כי המדינה ״לא תשלול מאדם את חייו, את חירותו או את קניינו, בלי הליך משפטי נאות״.
גם בפסיקה הזאת, שבוטלה לפני כמה שנים, ותכף נגיע לזה, הוזכרה בהרחבה הזכות לפרטיות. אבל השופט הארי בלקמון עשה שימוש ב״חירות״ של התיקון ה–14 כמסגרת העקרונית שאינה מאפשרת לממשלה להתערב בהחלטות אינטימיות כמו ההחלטה להפיל עובר.
הפלות, שינוי מגדרי ויחסים חד–מיניים – אלה שלושת הנושאים העיקריים שהאמריקאים אינם מסכימים עליהם ברמה המוסרית. לא פלא שאלה נושאים שנמצאים בלב השיח הציבורי. כמו הסיסמה ״פרס יחלק את ירושלים״, ששירתה את נתניהו בבחירות 1996 – בחירות שנערכו בעיצומו של עשור שבו התחולל ויכוח קשה ונוקב על היחסים בין ישראל לבין הפלסטינים – כך הטענה ש״הדמוקרטים ייתנו לבנים להתחרות בשחייה נגד הבנות שלכם״ שירתה את דונלד טראמפ בבחירות האחרונות.
השאלה על המוסריות של שינוי מגדרי היא שאלה זניחה בסך הכל. רק מעט אמריקאים רוצים הליך כזה, רק במעט מקומות יש לו השפעה כלשהי על חיי היומיום. ובכל זאת, העיסוק בו אינטנסיבי. בכל מקום שבו יש ניסיון – או הצלחה – לפתוח תא שירותים שאינו לגברים או נשים – יש סקנדל. בכל תחרות שבה משתתפת אישה שהייתה פעם גבר – ויש שיאמרו: עודה גבר – יש סקנדל.
ממש לפני כמה ימים נודע שהוועד האולימפי של ארצות הברית שינה את כללי הזכאות שלו, כך שנשים טרנסג’נדריות לא יוכלו להתחרות בספורט נשים. המדיניות החדשה נמצאת בפסקה לא לגמרי בהירה, תחת הקטגוריה “מדיניות בטיחות בספורט”. ההחלטה לא מזכירה את המילה “טרנסג’נדר”, וגם אינה עושה שימוש ישיר בנוסח שהוביל אליה: צו נשיאותי מפברואר תחת הכותרת “הרחקת גברים מספורט נשים”. הוועד האולימפי משאיר את הפירוט למי שמבין. הוא פשוט מציית לצו הנשיאותי שמספרו 14201.
אמריקאים רבים – הרוב (54%) – סבורים ששינוי מגדרי הוא לא רק מעשה לא חכם / לא בריא / לא הגיוני – הם סבורים שהוא מעשה לא מוסרי. כאשר טראמפ אומר שזה מה שיעשו יריביו הפוליטיים, הוא לא אומר ״ליריבים שלי תהיה מדיניות לא נכונה״, הוא אומר ״ליריבים שלי תהיה מדיניות לא מוסרית״. זה משרת אותו כמובן, כי החלטה שפוגעת במוסר היא דבר חמור הרבה יותר מאשר החלטה שפשוט אינך מסכים איתה.
דוגמה: אם מועמדת לבחירות תציע להעלות את מס ערך מוסף בעוד 10%, אני אחשוב שזאת החלטה לא נכונה. אם מועמדת תציע לחייב הורים למול את בניהם, אני אחשוב שזאת החלטה לא מוסרית. ההצעה הראשונה תרגיז אותי, תגרום לי להצביע בעד מישהו אחר, ואם תתקבל, אולי גם תוציא אותי להפגין ולמחות. ההצעה השנייה, אם תתקבל, תגרום לי לחשוב שנעשה עוול קשה שמותר לפעול לסיכולו באמצעים הרבה יותר משמעותיים. כי חוק אינו יכול להכשיר פגיעה קשה במוסר.
וזו כמובן אמירה שהיא כשלעצמה מסוכנת. כי המוסר – כפי שהסקר האמריקאי מוכיח – אינו אותו מוסר עבור כולנו. האם לאמריקאים המתנגדים להפלות מותר לפעול באלימות נגד הפלות, משום שהם חושבים שאינן מוסריות? התשובה האינסטינקטיבית היא כמובן ״לא״. הפלה היא דבר חוקי ברוב המדינות. אסור לפעול נגדה באלימות היכן שהיא חוקית, על פי החלטת הרוב. אבל זה כמובן לא כל כך פשוט. בעיקר לא אם אתם באמת מאמינים שהפלה היא מעשה רצח. נניח, אם בעיניכם אין הבדל בין היתר להפלה לבין היתר לירות בכל ג׳ינג׳י ברחוב. במקרה כזה, אפשר להבין למה מישהו או מישהי עלולים לחשוב שמחאה אלימה נגד הפלות היא בהחלט מעשה שיש לו הצדקה.
אתם לא רשומים למדד? אז איך תשתתפו בסקרים שלנו?!
סטינו מהנושא. נחזור למוסר ולשאלות הפוליטיות. בבחירות האחרונות טראמפ עשה שימוש נרחב במסרים שנותנים ביטוי לסלידה של אמריקאים רבים מטשטוש הגבולות המגדריים. ג’ונתן היידט, פסיכולוג חברתי ידוע, שהספר המשפיע שלו, “The Righteous Mind”, תורגם לעברית תחת השם “למה אתם תמיד צודקים”, הסביר במהלך הבחירות שמצביעים אמריקאים רבים מרגישים שהסדר המוסרי מתפרק, המדינה מאבדת את הקוהרנטיות והלכידות שלה, הגיוון הגזעי־תרבותי עולה, והמנהיגות נראית חשודה או לא עונה על צורכי השעה.
זה כאילו נלחץ על המצח שלהם כפתור שאומר “במקרה של איום מוסרי, נעל את הגבולות, תעיף את מי ששונה, והענש את מי שסטה מוסרית”. היידט טען שטראמפ הוא לא שמרן. הוא לא פונה לרעיונות שמרניים קלאסיים. הוא סמכותני, הוא מרוויח מהכאוס. די קרוב לבחירות, הנשיא המיועד הבטיח לבוחרות הנשים: “אני אהיה המגן שלכן”.
זה הזכר אלפא המבטיח הגנה. מפני מה? מפני ערבוב של תפקידים מגדריים, מפני קעקוע של מבנה המשפחה המסורתי. כמובן, יש הרבה מאוד בוחרים באמריקה שדווקא נוח להם עם השינויים החברתיים המאתגרים את הדפוסים המסורתיים של חיי משפחה. הסקר של גאלופ מלמד שרוב הציבור (64%) אינו סבור שיש בעיה מוסרית עם יחסים חד־מיניים.
זה לא תמיד היה כך. פעם הייתה התנגדות, אחר כך התרככות בקוטב הליברלי של השיח האמריקאי, ורק בסוף גם במרחב השמרני. אחרי שנים רבות של התנגדות, המפלגה הרפובליקנית הסירה למעשה את ההתנגדות הפורמלית שלה לנישואים חד־מיניים.
אז מפני מה יגן טראמפ על הנשים? תראו מה אמר: ״לא תהיי עוד נטושה, בודדה או מפוחדת. לא תהיי עוד בסכנה… לא תחווי עוד חרדה מכל הבעיות שיש למדינה שלנו היום”. זה היה בעצרת במדינת פנסילבניה. “תהיי מוגנת, ואני אהיה המגן שלך. נשים יהיו בריאות, שמחות, בטוחות בעצמן וחופשיות. לא תחשבי עוד על הפלה”.
כמובן, היה קצת משונה לראות את מה שטראמפ אמר על הפלות. הוא התעקש שהנשים ירגישו כל כך בטוחות ש”לא יחשבו עוד על הפלה”. יש בזה מעין הודאה סמויה בכך שהרבה מאוד נשים נותרו מוטרדות מאוד לאחר הפסיקה של בית המשפט העליון שביטלה את “רו נגד ווייד”.
תזכורת: ביוני 2022 בית המשפט העליון המאוד שמרני, שעוצב בשנים של טראמפ, ביטל את הזכות החוקתית להפלות שנקבעה בשנות ה־70, והחזיר את הסמכות לקבוע חוקים הנוגעים להפלות למדינות. המפלגה של טראמפ שמחה בהחלטה הזאת. רוב הנשים באמריקה שמחו בה קצת פחות.
אז מה אמר טראמפ? אל תדאגו, יהיה בסדר. בוועידת המפלגה הרפובליקנית, בקיץ שעבר, טראמפ הקיף את עצמו בסמלים של גבריות, כמו המתאבק המקצועי האלק הוגן, שהלך לעולמו לפני כמה ימים. הוא בחר טון שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם ההבטחה להגן על נשים, אך למעשה – אולי דווקא כן. רוב הרפובליקנים – כולל לא רק רוב משמעותי של גברים רפובליקנים אלא גם חלק ניכר מהנשים הרפובליקניות – מתנגדים לשינוי תפיסות המגדר המסורתיות בבית ובעבודה.
בסקר של פיו שנערך בתחילת השנה, נמצא ש־83% מהגברים התומכים בטראמפ ו־55% מהנשים התומכות בו אמרו שהמכשולים שמנעו מנשים להתקדם בחברה האמריקאית כבר “נעלמו”. אי־אפליה מגדרית שצריך להידרש אליה. מעל 60% מהגברים שתומכים בטראמפ ו־54% מהנשים התומכות בו הסכימו ש”החברה טובה יותר כאשר אנשים נותנים עדיפות לנישואים וילדים”.
כמעט מחצית מהגברים התומכים בטראמפ וכשליש מהנשים התומכות בו אמרו שלא נוח להם עם נשים שלא מאמצות את שם המשפחה של הבעל לאחר הנישואים. בסקר אחר נמצא ש־60% מהגברים הרפובליקנים וכ־40% מהנשים הרפובליקניות אמרו שנשים שדורשות שוויון הן למעשה נשים שמחפשות “העדפת יתר”.
פעילים ופעילות שנחרדו מפסיקת בית המשפט האמריקאי שביטלה את הזכות החוקתית להפלות, סבורים שגם הפסיקות שאפשרו אמצעי מניעה עלולות להיות בסכנה. למעשה, לפחות שופט אחד (תומס) רמז לאפשרות כזאת. צריך לומר: אולי זה אפשרי, אבל זו תהיה משוכה גבוהה.
שופטי העליון בדרך כלל לא פוסקים באופן שמתנגש חזיתית עם עמדות של רוב גדול מאוד של הציבור האמריקאי – ובמקרה הזה, של ביטול הזכות החוקתית להשתמש באמצעי מניעה, הפסיקה בהחלט תתנגש בעמדות האמריקאים. כאמור, תשעה מכל עשרה אמריקאים סבורים שאין פסול מוסרי באמצעי מניעה. ואין הבדל גדול בעניין הזה בין אמריקאים ליברלים לבין אמריקאים שמרנים. שלא כמו שינוי מגדרי – אמצעי מניעה אינם נושא במחלוקת.
מה עוד מוסרי? גירושים, הימורים, לבישת מעיל עור, עונש מוות. כן – 53% מהאמריקאים סבורים שעונש מוות הוא דבר מוסרי. זה כמובן רוב קטן יחסית. ושלא כמו המקרה של אמצעי מניעה, זה רוב שבבסיסו פער גדול בין שני המחנות הפוליטיים. פער של 31%. רוב גדול של רפובליקנים (72%) סבורים שעונש המוות מוסרי, רק מיעוט של דמוקרטים (42%) סבורים שעונש המוות מוסרי. וזה פער גדול, אך כבר הזכרנו גדולים ממנו.
ושוב, הגדול במיוחד – הגדול ביותר – ולכן גם הפער השימושי ביותר לפוליטיקאי מיומן – הוא הפער הנוגע ל״שינוי מגדרי״. כאן מדובר בפער של 62% בין הרפובליקנים, שרק 9% סבורים ששינוי מגדרי הוא מעשה מוסרי, לבין הדמוקרטים, ש־71% מהם סבורים ששינוי מגדרי הוא מעשה מוסרי.
האמריקאים חלוקים בדעתם בשאלה אם ניסויים רפואיים בבעלי חיים הם מעשה מוסרי. רובם סבורים שיחסי מין של בני נוער אינם מעשה מוסרי (51%). רוב גדול מהם סבורים שפוליגמיה אינה מעשה מוסרי (74%). ומעניין להביט בשאלות על התאבדות: 71% סבורים שהתאבדות היא מעשה לא מוסרי. הרוב. 53% סבורים שהתאבדות בסיוע רפואי היא כן מעשה מוסרי. הרוב.
האם מדובר בסתירה? בוודאי שמדובר בסתירה. התאבדות בסיוע רפואי היא סעיף משנה של התאבדות. אם התאבדות אינה מוסרית, גם התאבדות בסיוע רפואי אינה מוסרית. ולכן גם את זה צריך לומר: סתירות הן חלק מהחיים. אל תצפו מבני אדם להביע עמדות מוסריות עקביות.
הרעיונות גדולים של היסטוריונים דגולים. בואו לקרוא
