המרוץ החשוב לראשות העיר ניו יורק זוכה לתשומת לב, בין השאר, בגלל עמדותיו הלא שגרתיות של המועמד המוביל, זוהרן ממדני, בשאלת ישראל. הוא בוודאי אנטי ציוני. ויש סיבות טובות לטעון שהאנטי-ציונות שלו היא למעשה אנטישמיות. ומצד שני – וכאן בישראל ראוי לזכור גם את זה – ישראל אינה העניין העיקרי שלשמו הוא מתמודד, ושבעטיו ייבחר, אם ייבחר. ממדני בא כדי לתקן את הכלכלה של ניו יורק. הוא מבטיח דיור זול, תחבורה חינם, מיסים על העשירים, ועוד שלל הבטחות שכאשר יגיע יומן יתברר שקל יותר להבטיח וקשה הרבה יותר לממש.
הבוחרים של ממדני אומרים מה חשוב להם: עלות הדיור, טיפול בפשע. אלה שני הנושאים העיקריים. מי שיצביעו לו – מתעדפים דיור במקום הראשון. מי שיצביעו נגדו – מתעדפים פשע במקום הראשון. נכון להיום, כמה ימים לפני הבחירות, הוא מוביל בפער מבטיח. כדי שאנדרו קואומו ינצח אותו צריך לקרות דבר פשוט: כל הבוחרים של המועמד הרפובליקני, קרטיס סליווה, צריכים לעבור לקואומו. אם יעשו זאת, יהיה צמוד מאוד. אם לא יעשו זאת, ממדני ינצח בהליכה. למה שיעשו זאת? כי אם חשוב להם למנוע ניצחון של ממדני – והם רפובליקנים, כך שאמור להיות חשוב להם – זאת הדרך היחידה שתוביל לתוצאה כזאת. למה שלא יעשו זאת? במקום לתת תשובה נציג נתונים. על פי סקר אוניברסיטת קוויניפיאק, שנחשב לאמין מאוד, 81% מבוחרי סליווה אומרים שלא סביר או מאוד לא סביר שישנו את דעתם. כלומר – הם החליטו, ויקרה מה שיקרה. והם מן הסתם מבינים מה יקרה.
נדבר על היהודים. סקר קוויניפיאק מאפשר לנו להציץ גם בעמדות היהודים, אם כי, הערת אזהרה מתחייבת: בכל סקר כללי בניו יורק, שיעור היהודים המשתתפים לא גדול במיוחד. זה נכון שניו יורק היא עיר עם הרבה מאוד יהודים, אבל היא גם עיר עם הרבה מאוד בני אדם שאינם יהודים, ואפילו בניו יורק היהודים הם לא פלח גדול מהאוכלוסייה. כלומר, בסקר של 1000 בני אדם לא צריך לצפות לדגימה של יותר ממאה עד מאה וחמישים יהודים. מה זה אומר? שצריך לקחת בחשבון שהתוצאות הנוגעות ליהודים לא לגמרי מדויקות. ההסתברות שתהיה דגימה מוטה משמעותית יותר.
ובכל זאת – נתסכל בפילוח של קוויניפיאק, כי אם הסוקרים החליטו להציג את תוצאות היהודים, כנראה שלדעתם אלה תוצאות באמינות סבירה (בסקרים שאין בהם מספיק יהודים, פשוט לא מציגים את עמדת היהודים בעמודה נפרדת אלא מצרפים אותם ל״אחרים״, או לקטגוריה דומה). ובכן, מה אומרים היהודים? 60% מהם אומרים שיצביעו לקואומו. 16% אומרים שיצביעו לממדני. 12% לסליווה. ויש עוד כמה אחוזים שלא יצביעו, או טרם החליטו. ובמילים אחרות: הדיבור הנפוץ על ״יהודים למען ממדני״ מופרז מאוד. יש יהודים למען ממדני. הם – לפי הסקר הזה – פחות מחמישית מיהודי ניו יורק.
למה חשוב להזכיר את זה? כי היהודים למען ממדני קולניים מאוד. יש להם נוכחות בולטת בכמה כלי תקשורת. יש להם מגפון חזק שמוחזק על ידי כמה אישי ציבור ורבנים. יש להם כמה אוהדים קולניים בישראל, שמהדהדים את המסרים שלהם כאילו היו מסרים של קהילה גדולה. יש להם יכולת ליצור תחושה – בין השאר בקרב ישראלים חשדנים – שהם רבים הרבה יותר מכפי שהם באמת. כבר נתקלתי בכמה פוליטיקאים ישראלים ששאלו אותי בזעזוע ״איך יכול להיות שהיהודים בעד ממדני האנטי ישראלי?״ ובכן – הם לא. הם לא בעדו. מיעוט קטן בעדו ורוב גדול נגדו. כמה קטן? ראיתם כמה קטן. 16%. וכמובן, יכול להיות שחלק מהמתלבטים עוד יצביעו לממדני. אבל יכול להיות גם ההפך: שהסקר לוקה בתת ייצוג של קהילות של יהודים חרדים, ולכן שיעור התומכים בממדני הוא למעשה יותר קטן אפילו מה-16%.
וצריך לומר עוד משהו: ממדני הוא מועמד מלהיב. לא אותי – אבל את מי שהמסרים שלו מותאמים להם, הוא מלהיב. הוא צעיר, חכם, כריזמטי, מיומן, דברן – הוא צעצוע חדש ומסקרן, לעומת האלטרנטיבות. גם את זה אפשר לראות בסקר. נכון שרוב היהודים יצביעו לקואומו, אבל זה לא בגלל שהם מעריכים או אוהדים את קואומו. מי שיצביעו לממדני יצביעו בהתלהבות, מי שיצביעו לקואומו יצביעו תוך סתימת אף. איך יודעים את זה? יודעים בגלל הפער בין נתוני ההצבעה לנתוני האמון. במקרה של ממדני, אין פער. היהודים שנותנים בו אמון הם גם היהודים שמצביעים לו. אותו שיעור מקרב הקהילה. לעומתו, במקרה של קואומו יש פער גדול. 60% אומרים שיצביעו לו, אבל פחות מ-40% אומרים שהם נותנים בו אמון (השאלה שאנחנו מכנים כאן ״אמון״ היא של approval). כלומר – לאלה יש מועמד שהם אוהבים ולכן מצביעים לו. לאלה יש מועמד שהם לא אוהבים אבל הם מצביעים לו כי את המועמד השני הם אוהבים עוד פחות.
בואו לראות את מודל הבחירות החדש של המדד
יהודים במספרים
ואם כבר אנחנו באמריקה, ומסתכלים על יהודים ועל מספרים, קשה להתאפק. ב-וי-נט החליטו לעשות כתבות על ישראלים באמריקה. נושא מעניין. בפרק השני הם כותבים על ישראלים בפלורידה, ובעיקר באזור מיאמי. גם זה מעניין. הכותרת לכתבה היא ״מיני ישראל ליד האוקיינוס: כך הפכה מיאמי לבית של מאות אלפי ישראלים״. זה לא מעניין, זה מעצבן, ומטעה. יהודים וישראלים באמריקה ראויים ליותר מזה. הם ראויים לסיקור שמכבד אותם, ובוחן בתשומת לב את מצבם.
אז לא, אין ״מאות אלפי ישראלים במיאמי״. איך המספר הזה הגיע לכותרת? מישהי מארגון הישראלים אמרה לכתבת “אין לנו מספרים מדויקים ומאומתים, אבל יש הערכות של 200 אלף ישראלים שגרים במחוז מיאמי”. הכתבת לא העלתה תהיה, לא אמרה לה ״אל תדברי שטויות״, לא טרחה לבדוק אם יש בכל זאת מספרים כלשהם – לא טרחה, אפילו שהמספרים מתחת לאפה. ממש מתחת לאפה, כי בהמשך הכתבה היא עצמה מצטטת מחקר של אוניברסיטת ברנדייס על יהודי מיאמי. מחקר מלפני שנה בסך הכל. האם קראה את המחקר? כנראה שלא. כי אם היתה קוראת היתה מגלה את הדבר הבא (עמוד 26 במחקר):
״תשעה-עשר אחוזים (19%) מהמבוגרים היהודים במיאמי (21,000 מבוגרים יהודים) מגדירים את עצמם כחלק מקהילת הישראלים-האמריקאים היהודים; 23% ממשקי הבית היהודיים (13,100 משקי בית הכוללים 31,600 יחידים) כוללים מישהו שרואה את עצמו חלק מקהילת הישראלים-האמריקאים היהודים. מבין המבוגרים היהודים הישראלים-האמריקאים במיאמי, 37% נולדו בארצות הברית. שלושה-עשר אחוזים נולדו בישראל, ו-17% נולדו באמריקה הלטינית״.
קראתם נכון: לא מאתיים אלף – עשרים אלף. ובמחקר כמובן יש עוד הרבה מאוד פרטים שאפשר ללמוד עליהם. ואתם יודעים מה? בואו נניח שלא הוגן לדבר על עשרים אלף: בואו נאמר שאלה המבוגרים ולכל שני מבוגרים יש גם שלושה ילדים (מה שכמובן לא נכון, אבל נלך עם האפשרות הזאת). זה אומר שלעשרת אלפים זוגות יש שלושים אלף ילדים, ובסך הכל, ארבעים אלף. אתם יודעים מה? בואו נלך יותר רחוק. נניח שלכל ישראלי יש בן או בת זוג אמריקאי/ת, וגם את הילדים שלהם אנחנו מחשיבים לישראלים. זה אומר עשרים אלף זוגות, ושלושים אלף ילדים, ובסך הכל חמישים אלף ישראלים (שרובם רק חצי ישראלים). מאות אלפים? זה אפשר בחלומות, או בכותרות, או בדיווחים לא רציניים. וכל זה לא היה חשוב אם לא היה סימפטום למחלה ישראלית קבועה: דיווח רשלני על מה שקורה ליהודים באמריקה. דיווח מרפרף ולא רציני.
הביקורת כבר משבחת את ״רוזה, ספר מיוחד על אישה יוצאת דופן
