1.
ט״ו באב. שימו לב לשני מספרים, שאולי יש ביניהם קשר (אבל לא לגמרי בטוח. תכף נסביר). הראשון: מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא מלמד אותנו ששיעור היהודים הנשואים בישראל ממשיך לרדת. ההודעה לעיתונות, שמפרטת נתונים מ-2023 (כי נתונים כאלה תמיד באים באיחור של שנה) מספרת כך: 48,025 זוגות נישאו בישראל במוסדות הדת המורשים לערוך נישואין, ירידה של 7% לעומת מספר הזוגות שנישאו בשנת 2022. כ-69% (33,285) מהזוגות שנישאו היו יהודים, ירידה של 10.4% לעומת שנת 2022.
והנה מה שתראו בגרף: ב-1997, 40% מהישראלים בני ה-15 ומעלה היו נשואים (שיעור נישאים ל-1,000 לא נשואים בני 15 ומעלה). בשנת 2023, שיעור הנישואים ירד ל-29% וזה המשך של ירידה מגמתית שנמשכת כבר לא מעט שנים (תתעלמו מ-2020, זו קריסה בגלל הקורונה). בגרף אחר תוכלו למצוא את העלייה המקבילה בשיעור המתגוררים יחדיו ללא נישואים. בשנת 2000, הם היו רק 2.5% מהזוגות. ב-2023 הם כבר 7% מהזוגות.
מספר שני, מתוך סקר של המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן (חגי אלקיים ערך את הסקר). לפי הסקר הזה, 65% מהיהודים בישראל אומרים שהם ״מעוניינים ויכולים להינשא דרך הרבנות הראשית״. 32% אומרים שלא. כלומר, לא מעוניינים להינשא דרך הרבנות הראשית. יכולים – ולא מעוניינים. וזה בולט במיוחד בקרב חילונים בישראל. רובם – 58% – יכולים להינשא ״דרך הרבנות״ אך מעדיפים שלא לעשות זאת.
הקשר בין המספרים אפשרי, אך לא הכרחי. מן הסתם יש קשר, אבל לא מאוד חזק.
יש מגמה אחת: ישראלים, בעיקר חילונים, נישאים בגיל מאוחר יותר, או פשוט בוחרים לחיות יחדיו ללא נישואים.
יש מגמה נוספת: ישראלים, בעיקר חילונים, מעדיפים להימנע מנישואים ברבנות.
בישראל, המסלול הרשמי היחיד לנישואים הוא דרך הרבנות, כך שזוג צעיר צריך למעשה לעשות שתי בחירות. האחת – האם הוא רוצה להינשא. השנייה – האם הוא רוצה להינשא בהינתן המסלול האחד שקיים. הסקרים שהונחו לפנינו השבוע לא נותנים מענה לשאלה כמה ישראלים בחרו שלא להינשא משום שאינם רוצים את המסלול היחיד לנישואים שישראל מציעה. יש מי שסתם מעדיפים לא להינשא, בלי קשר לרבנות. יש מי שמעדיפים להינשא, אבל יוותרו כי הם לא רוצים להתקרב לרבנות. יש מי שמעדיפים להינשא, וימצאו מסלול שעוקף את הרבנות. במקרה כזה, בחירת המסלול היא שתקבע האם הם ירשמו כנשואים והאם הם יספרו כנשואים על ידי הלמ״ס.
צפו והאזינו: גדעון פרנק, עדיין צריך לפחד מפצצות אטום?
2.
רוב החילונים בישראל לא רוצים להינשא ברבנות. זה נתון ששווה להתעכב עליו רגע. הוא לא לגמרי חדש, אבל הסקר הזה מלמד שהסנטימנט חזק, ונדמה שגם מתחזק. מה זה אומר בפועל? דמיינו זוג חילוני. רוב הסיכויים שלא יינשאו ברבנות. דמיינו זוג של חילונית ומסורתי. אולי יינשאו ברבנות (כי הוא רוצה), אולי לא (כי היא לא רוצה). עם הזמן, יגדל שיעור הישראלים שחיים יחדיו אך לא נישאו ברבנות, ויגדל שיעור הילדים שנולדו לזוגות שלא נישאו ברבנות. הנה השערה, מבוססת על ניסיון מזירות דומות: ילדים של זוגות שלא נישאו ברבנות ימנעו מנישואים ברבנות בשיעור עוד יותר גבוה. משמע – בזירת הנישואים, שהיא אחת מהזירות הכי אינטימיות בחיי בני אדם, ההבדל בין מה שעושים ישראלים חילונים לבין מה שעושים ישראלים מסורתיים ודתיים ילך ויגדל.
מה הסיבה לזה? נדמה לי שהתשובה מובנת לכל. האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? לא בטוח. לא כרגע. מה שיקרה הוא כנראה הדבר הבא: ככל שיגדל שיעור הישראלים שאינם נישאים ברבנות, כך המונופול של הרבנות על נישואים ייראה מגוחך יותר. אולי בסוף אפילו בכנסת יבינו כמה הוא מגוחך, ויבטלו אותו. אולי לא. הכנסת, כפי שהיא מתנהלת כיום, היא בעצמה מקום קצת מגוחך.
עיינו בספר החדש: רוזה – מסע ציוני מהפוגרום ברוסיה עד רצח רבין
