מלחמת עזה

אין אף קבוצה של יהודים בישראל שלא היתה בה תזוזה ימינה (חוץ מהקבוצה הכי ימנית)

יש יהודים שמגדירים את עצמם ״חילונים״, ויש יהודים שמגדירים את עצמם ״מסורתיים לא דתיים״. בין שתי הקבוצות האלה – שם עובר הקו שמפריד בין ישראל שהמלחמה עשתה אותה יותר מסורתית, לבין ישראל שהמלחמה עשתה אותה פחות מסורתית

החלטה של הרוסים, או הסינים, או שתי המדינות במשותף, להערים קשיים על תוכנית בינלאומית שאפתנית של ארה״ב, היא השגרה המוכרת של האו״ם

ברוב גדול של המקרים, כמעט שבעת אלפים מתוך עשרת אלפים הרצות של המודל (69%), לא הקואליציה ולא האופוזיציה זוכות לרוב – אלא אם יחברו למפלגות הערביות, מה שכרגע נראה שאין לו התכנות פוליטית משמעותית

אי אפשר לדעת, לא אם ניצחנו ולא אם הפסדנו. אם אפשר לדעת מהטעם הפשוט שרוב מה שיכריע אם ניצחנו או הפסדנו עוד נמצא בעתיד

שחרור החטופים יהפוך את הצעד הבא לפחות מורכב. מדוע? משתי סיבות שנראות סותרות אך למעשה משלימות זו את זו

ראש ממשלת ישראל הוא מעמסה תדמיתית על גבה של ישראל. זו לא טענה, זו לא דעה, זו עובדה

הסדרה של היום שאחרי בעזה היא עניין מורכב. יהיו הרבה פרטים שצריך לשקול. תהיה עסקת חבילה שיהיה צורך לשקול. יהיו גם קווים אדומים

קל יותר לומר כן לשחרור חטופים והפסקת מלחמה – שני דברים שכולנו רוצים שיקרו – לעומת לומר כן לשחרור חטופים והישארות חמאס בשלטון – דבר אחד שכולנו רוצים שיקרה ואחד שכולנו רוצים שלא יקרה

היררכיות של ערכים הן דבר שחשוף לשינויים, בגלל שינוי נסיבות, בגלל שינוי מצב רוח, בגלל שינוי תרבותי