סדר עדיפויות

מה שצד אחד הכי-הכי רוצה – צד שני הכי-הכי לא רוצה

הביקורת של בנט על נתניהו נראית היום קצת חלולה וקצת עלובה. לא נורא: מוטב להיראות קצת טיפש, מאשר לעשות צעד טיפשי

בסך הכל, הציבור האמריקאי מרוצה מביידן. לא כולו כמובן, אבל שיעור ניכר ממנו. בהשוואה בין מצבו של הנשיא המכהן לבין נשיאים קודמים באותו שלב בכהונה, אפשר לראות שהנשיא מצליח לשמור על תדמית עניינית, רצינית, של מי שבא לעבוד ולא לריב. אכן, מאה ימים של כמעט חסד, או מה שסוקרי גאלופ מכנים ״ירח דבש מתון״.

מסקנות? בנט צדק כשהלך על ״רק קורונה וכל השאר לא חשוב״ אבל אולי קצת פחות צדק כשהחליט להיות הקפיטליסט האולטימטיבי. סער צדק כשלקח את שאשא ביטון בשביל הקורונה, אבל לא מספיק לקח בחשבון שרק לא ביבי זו סיסמה שעובדת בעיקר אצל מצביעים של מישהו אחר. סמוטריץ׳ לא יכול להסתפק בסיפוח, וחייב לדבר על מדינה יהודית. המשותפת צריכה להתמקד באלימות, לא בשלום עם הפלשתינים. ליברמן נגד החרדים זה טוב למי שלא שואף להמון מנדטים