קיטוב

ביחס לעולם יש פחות או יותר הסכמה בקרב הישראלים. העולם בדרך למטה. כמו בהלצה החבוטה: הוא על סף התהום, ותכף יצעד צעד גדול קדימה

שוב מסתבר שגם בנושאים שאין להם לכאורה שום קשר ל״שמאל״, ״מרכז״ או ״ימין״ יש פער ניכר בין ״שמאל״, ״מרכז״ ו״ימין״

יכול להיות שהשינוי שאנחנו רואים כעת לעומת השנה שעברה הוא לא תוצר של מה שקרה בשנה האחרונה בעזה, אלא תוצר של מה שקרה בשנה האחרונה בוושינגטון

הסכסוך מאבד גובה כמגדיר זהות, ו״החזון התרבותי״ מתחרה בו

או שמי שהולכים למילואים הם זן מיוחד. או שהמילואים עצמם שינו את חברי וחברות ״קהילת המילואים״

חשבתם שמתקפת חמאס העמידה הכל בפרופורציות חדשות? גם במחשבה הזאת לא כדאי להגזים

יש שתי בעיות עם החלוקה לשני גושים. הראשונה – היא מחוללת קיטוב. השנייה – היא לא בהכרח מבטאת את המציאות

איפה ההבדל החשוב? בשאלה אם להתפשר או להתעקש

על כוחם של איזונים לייצר רשימה הגיונית

מותר לקוות שהוא צודק, ומותר לטעון שחובת ההוכחה עליו