בחירות 2026 — סיקור חי

הייתי הקלפי, המתנתי בסבלנות - היה תור, ואפילו ארוך. לא היו דחיפות, לא צעקות, לא קוצר רוח. כן היתה תחושה של חגיגיות. אולי בגלל השכונה היחסית הומוגנית, שרוב העומדים בתור הניחו שהם בדרך להצביע לאותו כיוון, גם אם לא לאותה מפלגה.

ביום הבחירות אסור כמובן לפרסם סקרים חדשים, אבל את הישנים אפשר, כולל כאלה מהזמן האחרון ששווה להציץ בהם גם היום. הנה גרף אחד שמלמד על רמת החרדה לטוהר הבחירות בקרב מצביעים שונים ממפלגות שונות. יכול להיות שהנתון כאן קצת מפתיע. כי מיצד אחד, נדמה שבימין יש נטייה חזקה יותר לתיאוריות קונספירציה, אז אולי הם אלה שצריכים לחשוש. אבל מצד שני, תיאוריות הקונספירציה זה בדיוק הדבר שבגללו מצביעי גוש השינוי הם אלה שחוששים יותר. מצביעי גוש הקואליציה מדמיינים את הממסד מנטרל אפשרות לניצחון שלהם. מצביעי גוש האופוזיציה מדמיינים תסריטי שישה בינואר בנוסח דונלד טראמפ. הם מדמיינים את מצביעי הקואליציה מסרבים לקבל את תוצאות הבחירות.

כדאי להיזכר: לא כל תקלה שיש באמריקה ראוי לייבא לישראל. לא כל תקלה שיש באמריקה אנחנו מייבאים לישראל. הבחירות כאן מתנהלות בדרך שונה מאוד לעומת הדרך האמריקאית (ביקרתי במאות קלפיות ביותר מעשר מערכות בחירות באמריקה, כך שראיתי איך זה עובד מאוד מקרוב - כאן ושם). וזה טוב. בעניין הזה, ישראל טובה מאמריקה, וראוי שתישאר טובה מאמריקה, ואם להיות אופטימי ביום הבחירות, בינתיים לפחות אין סיבה להניח שלא תישאר טובה מאמריקה. אבל את זה יהיה קל יותר לכתוב בבטחון מחר, ולא היום.

כך או כך, הנה מדד החרדה. לא לתוצאת הבחירות, לטוהר הבחירות. וכדי שלא יהיה ספק: יש קשר מובהק בין חרדה לתוצאת הבחירות לחרדה לטוהר הבחירות.

מה משותף לישראלים? אולי צריך לנסות פעם את השאלה הזאת גם עליהם, כלומר עלינו. בינתיים, באמריקה, הסוקרים של גאלופ משתפים בממצא הבא:

שלושה מכל ארבעה אמריקאים (76%) מציינים לפחות ערך אחד מתוך רשימה של 12 ערכים, שלדעתם משותף לרוב האמריקאים - "ללא קשר להשקפה פוליטית או לרקע אישי". 59% מהם בוחרים בשני ערכים לפחות, ו-46% בוחרים בשלושה ערכים או יותר. אף על פי שאין ערך יחיד שנבחר על ידי רוב האמריקאים, הערכים שזכו למספר האזכורים הגבוה ביותר הם חירות (38%), פטריוטיות (32%) ושירות (30%). שיעורים נמוכים יחסית מציינים אומץ, כנות או יושרה (13% לכל אחד) כערכים המשותפים לרוב האמריקאים. ענווה (10%) היא הערך שנבחר בשיעור הנמוך ביותר.

צריך לומר שהערך השלישי ברשימה - ״שירות״ - מפורט כך: עזרה לזולת ושירות לקהילה ולמדינה. כלומר, לא השירות בבנק או במכולת, אלא דבר משמעותי יותר.

אחוז ההצבעה הארצי דווח - והוא גבוה. מצד שני, לא צריך ליפול מהכיסא, הוא גבוה בערך בטווח שאפשר היה להניח שיהיה. הכותרת שניתנה לזה היא: הכי גבוה מאז 1981. למי שזוכר, הבחירות ההן היו מתוחות מאוד, קצת אלימות, ונגמרו בדרמה גדולה: הסקרים בישרו על ניצחון של פרס, אבל הניצחון היה של מנחם בגין.

הליכוד ניצח.

ומאז, ארבעים וחמש שנים, כל מי שהיה שם מסביר את ה”תקלה”. העובדה שניצח למרות מה שאמור היה לקרות. למרות המטבע הקורס לאיטו, ההתייקרויות, האינפלציה. ממשלת בגין הראשונה זכתה להישג גדול כאשר חתמה על הסכם שלום עם מצרים. אבל היתה אחת הממשלות הגרועות בתולדות ישראל בניהול הכלכלה, אולי הגרועה ביותר, אולי השנייה הכי גרועה אחרי ממשלת בגין השנייה. איך בכל זאת ניצחה בבחירות? ולכל אחד יש הסבר משלו שנשען על אירוע מפתח משלו: הפצצת הכור. דודו טופז. המתנות הכלכליות של יורם ארידור. הסלידה מההסתדרות. האנטיפתיה לפרס. יש, ספרתי, לפחות עשרה הסברים לניצחון של הליכוד. בפרק הראשון של מסע הבחירות של הקיפוד והשועל - האזנה מומלצת - פרק שגיבוריו הם דיזראלי וגלדסטון, הזכרנו ארבעה הסברים למפלה של יצחק שמיר ב-1992, ואמרנו שזה מה שקורה כשלא באמת יודעים למה המנצח ניצח. מה קורה כשיש עשרה הסברים? אולי כשיש עשרה הסברים לתוצאה, הבעיה היא לא בתוצאות. היא בציפיות. אולי המדינה שהיו מי שציפו שתצביע מערך - מסיבות מובנות - פשוט לא הייתה המדינה שהיא המדינה שבסוף הצביעה.

למה שלא תאזינו לסדרת ההסכתים מסע הבחירות של הקיפוד והשועל

חמישה פרקים, כל אחד בין שעה וחצי לשעתיים, כך שמדובר בהחלט על מסע למיטיבי קשב.

פרק ראשון: גלדסטון נגד ד׳יזראלי, ולמה המנצח מנצח

פרק שני: האם הבחירות משקפות את רצון העם?

פרק שלישי: תתחדשו, יש לכם שיטת בחירות

פרק רביעי: מתי הבחירות הן הכי גורליות?

פרק חמישי: למה הם לא הולכים לבד?

בוקר טוב, יום בחירות. תור ארוך בקלפי. מה נלמד מאחוזי ההצבעה? קראו את ארבע שאלות ליום הבחירות, כדי לקבל מושג כלשהו על ההבדל בין אחוזי הצבעה באופן כללי, לאחוזי הצבעה שמשנים את תמונת הכוח הפוליטי.