אם היו מחר בחירות, מי היה מנצח? תכף נגיע לזה, אבל קודם כמה הקדמות.
הקדמה ראשונה: מאז שנגמרה המלחמה, בהנחה שנגמרה, עברו רק כמה ימים. השפעתם על מעט הסקרים שפורסמו השבוע ניכרת, אבל קשה לומר בביטחון שאלה סקרים שמבשרים על מגמה. שחרור חטופים וביקור של נשיא אמריקאי זה דבר אחד – המציאות בעזה היא דבר אחר. ככל שיחלפו הימים, יישחק הרושם של האירועים המשכרים תודעתית של השבוע, ויתחזק הרושם של המציאות המורכבת שישראל עוד צריכה להתמודד איתה. אם תמונות של חטופים שבים, ושל דונלד טראמפ המתבדח בכנסת, משפרות את מצבה של הקואליציה (והשבוע נראה ששיפרו), תמונות של אנשי חמאס אוחזים בנשק, שולטים בעזה, מניפים דגלים, מנהלים את הרצועה, עשויות (או עלולות) להרע את מצבה של הקואליציה. וכרגע, התמונות מן העבר הן של החטופים ושל טראמפ, והתמונות של העתיד הן אלה של חמאס בעזה – אלא אם תמצא דרך אפקטיבית לממש את ההבטחות הלא ממומשות של ההסכם שטראמפ כפה על האזור.
הקדמה שנייה: כל מי שעוקב אחר הסקרים בישראל יודע שיש למעשה שתי קבוצות של סוקרים שהפערים ביניהם גדולים מאוד. אם נסתכל, כדוגמה, על סוקרי ערוצי הטלוויזיה, יש סוקרי הערוצים 11, 12, 13 – שמנפקים תוצאה מסוג אחד (יתרון מובהק גם אם מצטמצם, לאופוזיציה). יש סוקרים הערוצים 14, 15, שותפים לשעבר – שמנפקים תוצאה מסוג שני (יתרון לקואליציה). לאלה וגם לאלה יש חסידים ומתנגדים. יש שיקראו לסוקרי הקבוצה הראשונה ״סוקרי ערוצי התבהלה״ – ויאמינו רק לקבוצה השנייה. יש שיקראו לסוקרי הקבוצה השנייה ״שופרות״ – ויאמינו רק לקבוצה הראשונה. כשיבואו הבחירות, נוכל לבחון מי דייקו יותר, ועד אז נגזר עלינו לחיות עם סוקרים שהתוצאות שלהם לא דומות. למעשה, בגלל התופעה הזאת אפשרנו לפני כשבועיים להשתמש בממוצע הסקרים של המדד על פי בחירה אישית. אם תקליקו כאן, תוכלו להחליט איזה ממוצע אתם רוצים לראות. הממוצע של כל הסקרים (שהוא הממוצע שמופיע בדף הבית של המדד), או הממוצע של חלק מהסקרים. הנוסחה אותה נוסחה, ואתם יכולים להפעיל אותה על הסקרים לפי שיקול דעתכם. בגרף המצורף כאן תוכלו לראות את ההבדל בין הממוצע שכולל רק את סקרי 11, 12, 13, לבין הממוצע שכולל רק את סקרי 14, 15. זה הבדל לא מבוטל.
בואו לראות את מודל הבחירות החדש של המדד
הסבר מפורט על מודל הבחירות של המדד ומשמעותו
מכאן, למה שלמדנו השבוע.
- הליכוד בעלייה. הוא עולה בממוצע, אבל עם הממוצע צריך להיזהר כי הוא עשוי לשקף עליה אקראית, בגלל ריבוי סקרים של אנשי הקבוצה השנייה. אלא שהשבוע הוא עולה גם בכל אחד מהסקרים שפורסמו. נניח, אצל מנו גבע, הסוקר של 12, הליכוד עלה מ-24 בסקר הקודם ל-27 השבוע.
- הקואליציה והאופוזיציה תלויות על חוט השערה. מעבר של מפלגה אחת, או נפילה של מפלגה אחת, מעל או מתחת לאחוז החסימה – אלה מייצרים הבדל משמעותי. ויש הרבה מאוד מפלגות שקרובות לאחוז החסימה מספיק כדי לייצר סיכון משמעותי לשני הגושים, ואפשרות משמעותית להפתעה של הרגע האחרון.
- כנראה שבבחירות לא יהיה רוב לאף גוש. אלא אם תהיה הפתעה גדולה. איזה סוג של הפתעה? נמנה שלוש אפשרויות.
- יתברר שסוקרי הקבוצה השנייה (14, 15) צודקים לגמרי, והקואליציה מקבלת הרבה יותר מושבים מכפי שרוב הסקרים האחרים מנבאים. מכיוון שאין לי דרך לדעת מה עושים הסוקרים הללו כאשר הם מנפקים את המספרים שלהם (וגם לכם אין), אין לי דרך לדעת מה הסיכוי שהאפשרות הזאת תתממש. אם היא תתממש, זה יהיה גזר דין מקצועי מאוד נחרץ.
- מהיום עד הבחירות נראה שינוי משמעותי במפת המפלגות והמושבים. אחודים, פילוגים, פרישות, מעבר של בוחרים מגוש לגוש, כל אלה יכולים לייצר שינוי. כאמור, גם סילוק של מפלגות שקרובות לאחוז החסימה מהמרוץ יהיה צעד משמעותי שיכול למנוע הפתעות מהסוג האקראי, ואולי לאפשר חיזוק של אחד הגושים באופן קבוע.
- יתברר שהסקרים לא מזהים נכון את הסיפור של הבחירות האלה. אני מכיר כמה פרשנים שזה מה שהם חושבים – אלה יהיו בחירות יוצאות דופן, ואנחנו עוד בכלל לא מבינים מה צפוי בהן. אלה יהיו בחירות של ״ברבור שחור״. משהו בלתי צפוי לגמרי יקרה, והסקרים יתגלו ככלי שלא הייתה בו תועלת. אולי מפלגה שהסקרים לא מזהים את הכוח שלה פתאום תקבל המון מושבים. אולי מפלגה שנדמית חזקה פתאום תקרוס כי התמיכה בה לא אמיתית. אולי הערבים ינהרו בהמוניהם, מה שהסקרים לא רואים (כרגע, רובם מנבאים למפלגות הערביות בסביבות עשרה מנדטים). משהו מהדברים האלה.
נניח שלא תהיה הפתעה גדולה, מאלה שמנינו כאן כאפשרות, מה אמור לקרות? המודל החדש שלנו מאפשר לראות במספרים את התשובה. אחרי שהרצנו אותו עשרת אלפים הרצות, בהתבסס על ממוצע המדד של היום, שכולל כבר את הסקרים של השבוע, קיבלנו את התוצאה הבאה: בערך ב-15% מהמקרים (כלומר, 15% מתוך 10 אלפים הרצות מדומות של בחירות במודל הסטטיסטי) הקואליציה מקבלת 61 מנדטים או יותר, ומנצחת. בערך ב-16% מהמקרים, האופוזיציה מנצחת. ברוב גדול של המקרים, כמעט שבעת אלפים מתוך עשרת אלפים הרצות של המודל (69%), לא הקואליציה ולא האופוזיציה זוכות לרוב – אלא אם יחברו למפלגות הערביות, מה שכרגע נראה שאין לו התכנות פוליטית משמעותית.
מה יקרה במצב כזה? אולי ממשלת מיעוט, עם תמיכה מבחוץ של הערבים (מסוכן פוליטית). אולי בחירות חוזרות (מה שמאפשר לקואליציה הנוכחית להישאר עוד כמה חודשים בשלטון). אולי ממשלה שיש בה מפלגות משני הגושים – נניח, גם הליכוד וגם המפלגה של בנט, וסביבן עוד מפלגות שיכולות להסכים לחבירה כזאת ולייצר רוב (השאלה כמובן תהיה מי ראש הממשלה, ומי המפלגות שנכנסות באיזה תנאים).
זה המצב. זה מה שאומרים הסקרים. זה מה שמוכיח המודל. יכולה להיות הפתעה, ואחד הגושים ינצח (יש לזה בערך שלושים אחוז התכנות). סביר יותר שלא תהיה הפתעה ואף גוש לא ינצח (שבעים אחוז התכנות). נראה שישראל, כקולקטיב, מתקשה להכריע. היא מתקשה כבר לא מעט שנים, ואפילו מלחמה גדולה, ומשבר גדול, לא שינו את העובדה הזאת. אם כבר, זה מה שעשוי להפתיע.
הביקורת כבר משבחת את ״רוזה, ספר מיוחד על אישה יוצאת דופן
