ביקור של מנהיג ערב הסעודית בוושינגטון הוא תמיד דבר חשוב. ביקור של מנהיג ערב הסעודית בוושינגטון הוא תמיד דבר שמעלה חשש בישראל. הסעודים עשירים, חזקים, מנוסים, ציניקנים. לישראל יש השפעה בארה״ב. גם לסעודים יש. למי שמפקפק בזה, כדאי לחזור לנסיונו האומלל של ראש הממשלה מנחם בגין למנוע מהממשל של הנשיא רונלד רייגן מכירת מטוסי ריגול איווקס לסעודים. בגין עשה כל מה שאפשר. רייגן זיהה מבחן למנהיגותו: הוא לא יאפשר לישראלי הקצת-היסטרי למנוע ממנו לממש את המדיניות שלו. במבחן ההצבעה בסנאט, רייגן ניצח. זה תבע ממנו מאמץ, וריכוז. אבל הוא ניצח. מאז, ישראל איבדה השפעה באמריקה, הסעודים צברו השפעה. היו עליות ומורדות – ישראל הגיעה לשיא כוחה בשנות התשעים, ובעשור הראשון של שנות האלפיים. הסעודים איבדו השפעה אחרי פיגועי 11 בספטמבר, וצברו אותה מחדש, בהדרגה, בשני העשורים וחצי שחלפו מאז.
כעת כוחם גדול מכמה סיבות. הראשונה – ממשל דונלד טראמפ הוא ממשל שממוקד מאוד בהזדמנויות עסקיות, והסעודים מספקים לא מעט כאלה. השנייה – ממשל טראמפ מתעניין הרבה פחות בשאלות של משטר, זכויות אדם, דמוקרטיה. לסעודים זה נוח. השלישית – ממשל טראמפ צריך סיוע בקידום סדר היום שלו במזרח התיכון. הסעודים מסייעים, בזהירות. הם מסייעים מספיק בנדיבות כדי שהממשל ירצה להמשיך להתקרב אליהם. הם מסייעים מספיק בקמצנות, כדי שהממשל יצטרך להציע עוד ועוד מתנות והטבות בתקווה שהסיוע יגדל.
בואו לראות מה קובע מודל הבחירות החדש של המדד
סיבה רביעית – הסעודים חוששים פחות מבעבר מאיראן. כאשר איראן נראתה כמדינה מתחזקת במידה מאיימת, לסעודים היתה סיבה לשתף פעולה ככל שנדרש ובלבד שאיראן תיבלם. מרגע שאיראן, לפחות חלקית, לפחות לזמן מה, נבלמה – מרגע שחגורת האש האיראנית, של חותים, חיזבאללה, חמאס, נחלשה – הסעודים מרגישים נינוחים. מדד הפחד יורד, והסעודים פחות לחוצים להדק את שיתוף הפעולה שלהם עם מי שפחות נוח להם לשתף איתו פעולה. זה כולל, כמובן, את ישראל. ובמילים אחרות: כשישראל מוכיחה יכולת להכות באיראן, וכך מחלישה אותה, היא באופן פרדוקסלי לא מחזקת, אלא דווקא מחלישה את הרצון של הסעודים להתקדם ליחסים הדוקים יותר.
מייקל רטני, שהיה השגריר האמריקני בריאד בשנים האחרונות, הסביר לעמיתיו האמריקאים את סדר העדיפויות הסעודי באופן הבא: יורש העצר ״מעדיף להתרכז במשיכת עסקים והשקעות בינלאומיים לממלכה, ולא להסתבך מחדש בסכסוכים הבלתי-נגמרים של האזור. הוא מעדיף לקבל הנהגה סורית לא מושלמת, מאשר לתדלק מלחמת אזרחים שתחמיר את המצב באזור. הוא מעדיף להגיע להפשרה לא נוחה עם איראן מאשר להתעמת איתה״. גם את המלחמה בעזה הוא מוכן לסיים ״בתנאים שאינם אידיאליים״. הסעודים, כותב רטני, ״לא התנתקו לגמרי… אבל עיקר ההתמקדות שלהם… היא בבניית עתידה של ארצם ולא בפתרון הבעיות של מדינות אחרות״.
כל זה מוביל למקום שבו נמצאת ישראל מול הסעודים. יש לה מעט מנופי לחץ. יש לה מעט דרכים לשכנע את הסעודים שיחסים הדוקים יותר הם ״אינטרס סעודי״ ראשון במעלה. מי שיכול לקרב את הסעודים לישראל הוא הנשיא האמריקאי, והמחיר שיצטרך להציע כדי להצליח במהלך כזה עלה בחודשים האחרונים. הסעודים מוכנים להתקדם, אם המחיר הגבוה ישולם. ואם לא, לא נורא. אין לחץ. הם רוצים מטוסים מהמודל המעודכן ביותר. אם טראמפ מוכן לדבר על זה, הם מוכנים לדבר על תמורה – כלכלית ואחרת. תמורה כלכלית יעניקו בשפע. תמורה אחרת תחייב משא ומתן נוסף. יחסים עם ישראל? את החשאיים אין בעיה להמשיך לקיים, על בסיס צורך בטחוני של שתי המדינות. את הגלויים אין סיבה לקדם. ואם טראמפ מאוד רוצה בזה, ואם ישראל מאוד רוצה בזה, הסעודים בעמדה נוחה לתבוע ויתורים ישראליים משמעותיים. רק הסכמות ישראליות שייראו וישמעו כמו חידוש מדיני, יאפשרו לסעודים לטעון שיש טעם בהתקדמות, יאפשרו להם להגן עליה בפורומים בעולם הערבי. כמובן, ישראל לא מסתמנת כמי שמוכנה למהלכים הצהרתיים כאלה. במקביל, הסעודים לקחו חצי צעד לאחור. גם בגלל הקושי הישראלי לשלם – אבל בהחלט לא רק בגללו.
לרכישה מוקדמת: איך מנהלים מערכה ואיך יודעים מי ניצח
