נציג שאלה משונה: כמה תלמידי תורה במשרה מלאה זה מספיק? וכמה שחקני כדורגל? נסביר: נניח שישנה עיר שמתגוררות בה עשרת אלפים משפחות. ונניח שזו עיר של תושבים בריאים בנפשם, שמחים בחייהם, ושכל משפחה בעיר כוללת חמש נפשות: אב, אם, ושלושה ילדים.
נניח שכל הילדים במוסדות חינוך של ילדים.
נניח שכל האימהות עובדות, כי מישהו צריך לפרנס את כל המשפחות האלה.
נניח שהגברים רוצים ללמוד תורה, כי זה הדבר החשוב ביותר בעיניהם לעשות. או שהם רוצים לשחק כדורגל במשרה מלאה, כי זה הדבר החשוב ביותר בעיניהם לעשות.
עכשיו נחזור על השאלה: כמה מעשרת אלפים הגברים הללו צריכים ללמוד תורה במשרה מלאה, או לשחק כדורגל במשרה מלאה, כדי שאפשר יהיה לומר: ״זו עיר שיש בה מספיק לומדי תורה״, או ״זו עיר שיש בה מספיק שחקני כדורגל״.
נציע כמה אפשרויות, וניצמד לדוגמה של לומדי התורה, שהיא כמובן זו שיותר מעניינת אותנו:
אפשרות ראשונה: עשרת אלפים. אם האידיאל הוא לימוד תורה, אנחנו שואפים לעשרת אלפים מתוך עשרת אלפים. הילדים יתחנכו, האימהות יפרנסו, האבות ילמדו.
אפשרות שנייה: חמשת אלפים. הגברים שבאמת אוהבים ללמוד ילמדו, אבל לא כולם ממש מתאימים לזה, אז חציים יצאו לעבוד.
אפשרות שלישית: עיר צריכה, כך מקובל, עשרה ״בטלנים״. נציע שיהיו עשרה מכל אלף – כדי שיהיה ברור שאין מחסור. סך הכל: מאה לומדי תורה במשרה מלאה. השאר יצאו לעבוד.
אפשרות אחרונה: תלוי ביכולת לפרנס את העיר. התושבים צריכים להתקיים, מצד שני, אין להם עניין ברמת חיים גבוהה במיוחד, והם מוכנים להסתפק במועט. ילמד שיעור הגברים שיכול ללמוד בלי להביא למצב שבו רמת החיים בעיר תרד מתחת לסף מסוים.
מתחילים לראות את סוף השנה: אז מה עוד יקרה ב-2025? בוא להשתתף במשחק התחזיות, אולי עוד תספיקו לזכות בפרס!
יש הבדל מהותי, ולא רק כמותי, בין שלוש האפשרויות הראשונות לבין האפשרות האחרונה. השלוש הראשונות הן אפשרויות שמנתקות את שאלת מספר הלומדים משאלת קיום החיים. הלומדים ילמדו – כל אפשרות וההיגיון הפנימי שלה ומספר הלומדים הנובע ממנו – ועם החיים נסתדר. האפשרות האחרונה מחייבת איזון בין הלימוד לבין צרכים אחרים.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה השבוע את נתוניה על מספר לומדי התורה בישראל. גברים בני 66-18 שלמדו במוסדות תורניים בשנת הלימודים תשפ״ג, כלומר, לפני שנתיים (2022-2023). המספר כשלעצמו הוא סתם מספר: 146 אלף. מה שמעניין הוא האחוז – שיעור הגברים הלומדים בגילאים הללו מכלל האוכלוסייה היהודית: 3.8%. תשאלו: זה הרבה או מעט? נחזיר אתכם לשאלה העקרונית: כמה לומדי תורה צריכים להיות. הלמ״ס לא יכולה לתת תשובה לשאלה הזאת, אבל כן נותנת תשובה לשאלה אחרת: שיעור הלומדים נמצא בעלייה. ולא סתם עלייה, אלא עלייה די חדה. בתוך שש שנים בסך הכל, שיעור הלומדים עלה מ-3% ל-3.8%. זו עלייה של בערך שלושים אחוז בתוך שש שנים.
אם מתנתקים את שאלת הלומדים משאלת החיים, אפשר לומר שפחות מ-4% לומדים זה לא עניין גדול. מדינה יכולה להחליט שהיא מחזיקה ארבעה מכל מאה גברים (ולמעשה פחות, כי יש גם ערבים) כבטלנים לומדי תורה. אפשר כמובן לשאול: למה דווקא אלה, ומי החליט שהם זכאים יותר מאחרים, ולמה אין מבחן או הגרלה, ומי בדק שהם באמת לומדים, ולמה זה משחרר אותם משירות צבאי, ועוד כהנה וכהנה שאלות. אבל נניח שהתשובה היא ״כי הם הכי רוצים, וככה יצא״, ולצידה יש הסכמה שטוב שיהיו בישראל המון לומדי תורה במשרה מלאה – אם זה המצב, אולי אפשר לחיות עם ארבעה אחוז?
ייתכן שהסיבה העיקרית, שבגללה רוב תושבי ישראל ישיבו בשלילה נחרצת על השאלה הזאת – היא הנכונות של המגזר שמתוכו יוצאים הלומדים לבחור אחת משלוש האפשרויות הראשונות, לעומת ההתעקשות של המגזרים האחראים בחברה לבחור את האפשרות הרביעית. קרי – הנכונות של החברה החרדית להתייחס לשאלה הלומדים כאילו היא מנותקת משאלה החיים, וההתעקשות של החברה הלא חרדית להתייחס לשאלת הלומדים בזיקה לשאלת החיים.
נביט בעיר אחת: לוד. לפני עשר שנים שיעור הגברים היהודים הלומדים בלוד היה 1.3%. לפני שנתיים הוא היה 8.4%. יותר מפי שישה. זה אומר שלוד לא במצב של עשרה בטלנים – היא מתקרבת במהירות למצב של עשרה אחוז בטלנים. נעשה חשבון קצת פשטני. נניח שגבר ממוצע בלוד מרוויח עשרת אלפים שקל בחודש. נניח שאחד מעשרה גברים לא עובד – אבל צריך איכשהו להחזיק אותו. זה אומר שתשעת הגברים האחרים יצטרכו כל אחד לתת אלף שקל בחודש, כדי שלכל בית אב יהיו תשעת אלפים שקלים בחודש. אם גם כל הנשים עובדות, זו ירידה של חמישה אחוז ברמת החיים לכל משפחה בלוד, כדי להחזיק את לומדי התורה. אם תבקשו להבין מה המשמעות של ירידה כזאת, בקשו ממנוע החיפוש שלכם להציג מדינות עם רמת חיים נמוכה בערך במידה כזאת. סלובניה היא אחת הדוגמאות שתקבלו. ביקרתם בסלובניה? אולי תאמרו: בסך הכול, לא נורא. שווה לחיות כמו בסלובניה כדי שיהיו הרבה לומדי תורה. רק סעיף קטן שכדאי לשים לב אליו: סלובניה מחזיקה צבא סדיר של פחות מעשרת אלפים בני אדם. כלומר – היא לא צריכה להחזיק לא לומדים ולא לוחמים. ישראל צריכה להחזיק גם וגם.
אין שורה תחתונה לדיון הזה. הוא מתחיל ונגמר בשאלה שבראשו: כמה חשוב לכם שיהיו הרבה לומדי תורה, כמה זה בעיניכם הרבה לומדי תורה, וכמה אתם מוכנים להקריב לטובת ריבוי לומדי תורה. באופן טבעי, מי שלא חשוב בעיניו בכלל שיהיו לומדי תורה במשרה מלאה, לא ירצה להקריב כלום כדי שיהיו כאלה (אודה ולא אבוש: אני נמנה על אלה – לטעמי לימוד תורה במשרה חלקית מספיק בהחלט). מי שחשוב בעיניו במידת מה שיהיו לומדי תורה במשרה מלאה, יסכים להקריב משהו (וגם אני מבין, שבמקום שבו אני חי יש הרבה בני אדם כאלה, שצריך להתחשב גם בהם).
ולא – אי אפשר לומר לכל אלה ״אם זה חשוב לכם תקריבו רק אתם״, אלא אם מחליטים שכך נוהגים גם בדברים אחרים שחשובים לבני אדם אחרים. רק מי שחשוב לו שתהיה ליגה בכדורגל יממן את הספורט, רק מי שחשוב לו שיהיה שידור ציבורי יממן את התאגיד, וכן הלאה. לא בטוח שזה רעיון רע, אבל זו לא השיטה שנוהגת כעת בישראל. ומצד שני, ישראל לא מממנת אימוני כדורגל במשרה מלאה לכמעט ארבעה אחוז מהגברים היהודים שלה.
על אנשים ונשים, יפות ומכוערים. ספר חדש ומפתיע
