כמעט שנתיים חלפו מאז שג׳מאל בומן, חבר קונגרס מהמחוז ה-16 של ניו יורק, הובס בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. זה היה אירוע קטן, אבל משמעותי, בבועה הפוליטית המשונה של היהודים באמריקה. הפגנת כוח. העברת מסר. בומן היה אחד מחברי קונגרס לא רבים שאפילו לנוכח טבח 7 באוקטובר התעקשו להצביע נגד החלטות המגבות את ישראל. כמו חברת הקונגרס אילהאן עומר ממינסוטה. כמו חברת הקונגרס דליה רמירז מאילינוי. כמו חבר הקונגרס אל גרין מטקסס.
בומן הודח על ידי יריב שזכה לתמיכה כלכלית ופוליטית של ארגונים אוהדי ישראל. הוא הודח לא משום שהיה הבולט ביותר מכלל יריבי ישראל בקונגרס. הוא הודח לא משום שהיה לו כוח לגרום נזק משמעותי ליחסי ארה״ב-ישראל. הוא הודח כדי לשלוח מסר: הצבעה אנטי ישראלית היא הצבעה מסוכנת. הצבעה אנטי ישראלית עלולה לגבות מחיר פוליטי כבד. היום זה בומן, מחר זה מישהו אחר. כדאי לחשוב היטב לפני שמצביעים. כדאי לחשוב היטב אם מדיניות אנטי ישראלית היא מהלך משתלם.
זוהרן ממדני הוכיח שכן. אם יש בשורה קשה לישראל בבחירתו לראשות העיר ניו יורק, זו הבשורה. מסתבר, שגם בעיר היהודית הגדולה בעולם, שיש בה ריכוז עצום של כוח יהודי, כסף יהודי, השפעה יהודית, תרבותית ופוליטית – גם במקום הזה יכול אמריקאי להיבחר כשעל דש בגדו תווית אנטי ישראלית מובהקת. לא בשולי התודעה, לא בהצבעה נידחת. ממדני דיבר נגד ישראל בבהירות, בבוטות, בראש חוצות – וניצח. מה שעשה שוחק את כוח ההרתעה של ישראל ואוהדיה באופן ניכר. מה שעשה מוכיח שהתייצבות נגד ישראל בלי להשפיל מבט יכולה להשתלם פוליטית, או לפחות לא להזיק. כמעט מחצית מהבוחרים אמרו שלעמדות המועמדים בנוגע לישראל היתה השפעה על הצבעתם. כלומר – גם מצביעים של ממדני וגם מצביעים של קואומו לקחו את הפקטור הישראלי בחשבון בהצבעתם. ג׳מאל בומן המודח – אאוט. זוהרן ממדני המנצח – אין.
בואו לראות את מודל הבחירות החדש של המדד
הסבר מפורט על מודל הבחירות של המדד ומשמעותו
ממדני נולד באוגנדה. הוא לא יהיה נשיא ארה״ב. אבל כדאי בכל זאת לשים לב לתמיכה ולייעוץ שהוא מקבל מברק אובמה, כי יותר מכל פוליטיקאי אחר, הנסיקה של ממדני מזכירה את זו של אובמה. מועמד מרקע אחר, מתרבות אחרת, עם קול אחר. מועמד שמיטיב לדבר, מועמד שהצעירים אוהבים. אבל כדאי לשים לב גם להבדל הגדול בינו לבין אובמה. כאשר ברק חוסיין התמודד לנשיאות ארה״ב, ובקהילה היהודית החלו להתגלגל טענות על כך שהמועמד לא מספיק פרו ישראלי, אובמה ויועציו מיהרו להילחם בשמועות ובהאשמות. אובמה הלך להופיע בבתי כנסת, בארגונים יהודיים, דיבר על ישראל בחום, הבטיח תמיכה, גייס שליחים יהודים מוכרים כדי שישכנעו את כלל היהודים – לא רק צעירים פרוגרסיבים, אלא כלל היהודים – שנשיאותו לא תסטה מהקו הקבוע של תמיכה אמריקאית בישראל.
בסך הכל – ועל זה כמובן אפשר להתווכח – אובמה גם עמד בדיבורו. נכון שנשיאותו לא היתה ידידותית במיוחד לישראל. נכון שהיו לו הרבה מאוד עימותים עם ממשלת ישראל, נכון שמתח עליה ביקורת, נכון שהחליט לחתום על הסכם מביך עם איראן, נכון שלא פעל בתקיפות בסוריה. אובמה היה מהנשיאים הפחות מוצלחים ביחסי ארה״ב-ישראל. אבל – וזה אבל חשוב – הוא לא קעקע מהיסוד את בסיס היחסים. הוא לא קבע שאין לישראל מקום כמדינה יהודית תחת השמש. הוא לא ביטל את הסיוע האמריקאי. הוא לא שבר את הכלים.
אובמה פעל במסגרת מערכת הכללים הישנה, הנוחה. מערכת כללים שקובעת שפוליטיקאי אמריקאי חפץ חיים, למעט בכמה מקרים יחודיים, של פוליטיקאים שבאים ממחוזות יחודיים, צריך להיות באופן כללי בעד ישראל. ממדני, בהיבחרו לראשות העיר ניו יורק, מציב סימן שאלה גדול מעל מערכת הכללים הזאת. הוא יהיה ראש העיר הראשון של ניו יורק בהרבה יותר ממאה שנים, שהיהודים מצביעים נגדו בהמוניהם. הוא יהיה ראש העיר הראשון בהרבה יותר ממאה שנים, שהיהודים יודעים שלא תהיה להם השפעה עליו. ונכון – יש גם יהודים של ממדני. מיעוט מקרב הכלל. מיעוט שתומך בממדני ואולי גם יוכל להשפיע עליו. אלא שזו תהיה השפעה שמובילה למעשים המנוגדים למה שרוב היהודים רוצים. כלומר, השפעה יהודית שמחלישה את כוחה של הקהילה היהודית המאורגנת.
יופי הוא מבחן, כיעור הוא מבחן
