בוש

כמו במקרה של קיסינג׳ר, היה ברור שלצ׳ייני אין עתיד כנשיא. הסגנות היא תפקידו החשוב ביותר. בסגנות הוא צריך להשקיע את כל מרצו

ישראל קיבלה החלטה שקל לנמק, וקל להסביר. אם יש לה יכולת לחסל את תוכנית הגרעין האיראנית, או להביא להחלפת השלטון באיראן – ההחלטה לתקוף היא בלי ספק החלטה נכונה

זה דבר שהרבה מאוד ישראלים נוטים לשכוח:  נשיא אמריקאי נבחר על ידי אמריקאים כדי לדאוג לאמריקה

מה שנכון במקרה של קרטר, יוכל לחזור על עצמו, בעוד כמה שנים שזה לא יהיה, גם במקרה של ביידן

עימות חשוב מאוד. וזה לא דבר שגרתי

כמו בוש בשעתו, ביידן סימן לממשלו כיוון ודרך

הקואליציה המפלגתית, והדבק שמחזיק אותה, או לא מחזיק אותה, הם אתגר למנהיגים

על מה המשבר, על עילת הסבירות?

מה משמעות המילה סומכים, ובאיזה עניין סומכים

מערכת יחסים נבנית מתוך התמודדות עם אתגרים משותפים. כמה כאלה יהיו לביידן ובנט? לא ברור. לקלינטון ורבין היה פרויקט, גם לבוש ואולמרט. במצעד הזוגות נדמה לי שאת אלה שווה לשים בראש