עזה

הסדרה של היום שאחרי בעזה היא עניין מורכב. יהיו הרבה פרטים שצריך לשקול. תהיה עסקת חבילה שיהיה צורך לשקול. יהיו גם קווים אדומים

אפשר לזהות כאן סוג של סתירה פנימית: אין רוב לסיום המלחמה גם ללא הכרעת חמאס – אבל יש רוב לסיום המלחמה ללא מיטוט חמאס

אכן לא ברור שיש הסכם ולכן השאלה קצת בעייתית. אכן לא ברור שיש אפשרות להישג, ולכן השאלה קצת בעייתית

לישראל נוצר קושי להיחלץ מהמלחמה כשידה על העליונה. אחרי הצלחות מפליגות בלבנון, באיראן, ובעניינים מסוימים גם ברצועת עזה, ישראל נתקעה בסמטה ללא מוצא נוח

ננסה את הדוגמה המיידית: איך נוהגים במקרה של עזה אם מניחים שיש רעב, ושלישראל יש יכולת למנוע אותו

אתם צריכים לבחור אחת מחמש תשובות על מצב הרעב בעזה – את זו שנכונה בעיניכם – ורק אז לצאת למסלול הנפרד של מסקנות. כל תשובה, והמסקנה הנובעת ממנה

גם אחרי שלוקחים בחשבון את מכשול האמון, הממשלה לא עושה עבודה טובה בהנהרה של הכיוון שאליו היא חותרת, ובעיקר של הצעדים שהיא מתכוונת לנקוט כדי לממש את מטרותיה

נאמר את זה בבוטות: השעיה ממילואים היא לא עונש לחותמים – היא עונש למדינה. מי שקיבל את ההחלטה להשעות את החותמים על המכתבים כנראה עשה משגה שייאלץ לסגת ממנו

רוב בקרב האמריקאים – אמנם קטן (53%) אבל רוב – מביעים עמדה שלילית ביחס לישראל

לא קל לראות את ישראל חוזרת למצב של מלחמה כאשר ציבור גדול סבור שמניעיו של המנהיג, מי ששולח חיילים לקרב, אינם טהורים