הנה כמה שורות מתוך מה שפרסמתי במעריב על הקשר בין מוסר לבין אמונה:
לא תתפלאו לגלות שמי שמאמין באלוהים נוטה לתלות את המוסר באלוהים. לא תתפלאו לגלות שמי שפחות מאמין נוטה פחות לתלות את המוסר באלוהים. על כן, בשוודיה האתאיסטית המוסר אינו נכרך באל, ובניגריה המאמינה הוא נכרך גם נכרך. בצ’כיה, שרק רבע מתושביה אומרים שלדת יש תפקיד חשוב בחייהם, המוסר לא תלוי באלוהים, אבל באינדונזיה, שבה אלוהים חזק, רק שיעור מזערי מהאוכלוסייה (2%) מקבל אפשרות של מוסר וערכים ללא אמונה.
וכמובן, ההקבלה איננה מלאה. היא אף פעם אינה מלאה. יש מי שכן מאמינים ובכל זאת סבורים שאפשר להיות מוסרי גם בלי אמונה. יש מי שלא־מאמינים, ובכל זאת סבורים שהמאמינים, באופן כללי, או בממוצע, אכן מוסריים יותר. בישראל, רוב גדול מהציבור היהודי מגדיר את עצמו כמאמין (שמונה מכל עשרה). אבל, כאמור, רק מיעוט מתוכו סבור שהמוסר מותנה באמונה. כך שלמעשה, כמחצית מהמאמינים בישראל מניחים שאפשר להיות מוסרי גם בלי אמונה.
המאמר המלא באתר מעריב.
