משרד התפוצות מפרסם גם השנה את ‘מדד התפוצות’ שלו, השואף לשקף מה רגישים יהודים בישראלים בנושאים כמו זהות יהודית והתבוללות, ערבות יהודית הדדית, טיב הקשר והחיבור בין ישראל ליהדות התפוצות, ואת רמת הידע של הישראלים על יהדות התפוצות. העיתוי לא כל כך מוצלח. נדמה שלרוב הישראלים יש דברים אחרים על הראש. אבל מדד זה מדד. נתונים הם נתונים. שר התפוצות, ד”ר נחמן שי, מגיע את הדו״ח לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. סיבה טובה להעיף בו מבט.
מה דעתך על ההשקעה של מדינת ישראל בעולים: פחות מדי, יותר מדי או בערך כמה שצריך?
מה רמת האמון שלך במפכ״ל המשטרה, קובי שבתאי? ומה ברמטכ״ל, אביב כוכבי?
שווה להעיף בו מבט, כי מבט כזה מאפשר לרענן קצת כמה שאלות על יחסינו עם יהודי התפוצות. רוב היהודים בישראל מרגישים שיהודי התפוצות הם ״אחים״ שלהם, אבל רק מיעוט מהם (20%) היו תורמים מכספם כד לחזק את הזהות היהודית של האחים הללו. האם זו עמדה בלתי הגיונית, המעידה על חולשת קשר? אפשר לעזור לאחים בכל מיני דרכים, לדוגמה, לאפשר להם לבוא לגור בישראל. ואפשר לומר להם שלישראל אין עניין לשפוך כסף על משימה חסרת סיכוי כמו שימור הזהות היהודית בתפוצות (למי שחושב שהיא חסרת סיכוי).
כשליש מהיהודים בישראל מסכימים להיגד ״אני מרגיש אחריות אישית על כל יהודי בעולם גם אם הוא בחר שלא לעלות לישראל״. מה כוללת ״אחריות אישית״? הנה דוגמה אחת. ״עד כמה אתה מסכים עם ההיגד ׳אם יהודים בעולם סובלים מבעיות כלכליות או אסונות טבע יש מחויבות מוסרית למדינת ישראל לעזור להם גם אם הם אינם עולים לארץ׳״. 56% מהיהודים בישראל מסכימים עם ההיגד הזה. וזה מעניין משתי סיבות. סיבה ראשונה: לא ברור למה כל כך הרבה מהם מסכימים שישראל מחויבת לסייע – אם רק מיעוט חושבים שיש להם ״אחריות אישית״ על יהודי העולם (אולי המילה ״אישית״ היא המפתח: אחריות מדינתית יש, אחריות אישית אין). סיבה שניה: לא ברור למה כל כך הרבה מהם מסכימים שישראל מחויבת לסייע כאשר מדובר במשהו שאין לו שום קשר ל״יהודיות״ של הנפגעים.
נסביר: אסונות טבע קורים בהרבה מקומות. כל מדינה מטפלת באזרחיה – כאשר הם נקלעים לאסון. במקרים של אסונות גדולים, מדינות אחרות נחלצות לסייע. זו חובה מוסרית של מדינות להציע סיוע במקרים כאלה, וישראל ממלאת את החובה הזאת במסירות. אבל מה עניין היהודים לזה? מדוע לישראל יש סיבה לסייע ליהודים שנקלעו לאסון בלוס אנג׳לס יותר מאשר לכל תושב אחר בלוס אנג׳לס? האסון לא היכה ביהודים מפני שהם יהודים. הוא היכה בהם מפני שהם מתגוררים בארה״ב. זה עניינה של ארה״ב. אם היו מתגוררים כאן, בוודאי שישראל הייתה צריכה לטפל בהם. מכיוון שאינם גרים כאן, מותר להטיל ספק בהיגד שהוא ״מחויבת מוסרית לעזור להם״.
ועוד: ההיגד מתייחס גם ליהודים ש״סובלים מבעיות כלכליות״. אז מה זה בעצם אומר, האם ישראל צריכה להציע דמי אבטלה למובטל יהודי בארגנטינה? האם היא צריכה להציע השתתפות בשכר דירה להומלס יהודי בפרגוואי? האם יש לה חובה מוסרית לעשות זאת? שאלה גדולה. מצד אחד – מי שמסכים להיגד האחר שכבר הזכרנו ושמופיע בסקר – ״אני מרגיש שיהודי התפוצות הם אחים שלי״ (56% מסכימים) – אמור להציע עזרה כלכלית לכל אח ואחות. הרי לא אתן לאחד מאחי להתגורר ברחוב. מצד שני, אני לא באמת נותן לו להתגורר ברחוב. הוא יכול לבוא ולעלות לארץ, ואז אדאג למחסורו, כפי שישראל דואגת. האם אין די בזה כדי שאמלא את חובתי המוסרית לאחי ואחיותי? האם אני מחויב לדאוג לאחים שלי לקורת גג, דווקא במקום שבו הם נמצאים עכשיו, נאמר, בפרגוואי?
אלה שאלות שמעניין לעסוק בהן, מפני שהם מאפשרות לחדד את משמעותה של תחושת השייכות לעם היהודי, את היקפה של תחושת המחויבות לשאר היהודים, ואולי גם את תפקידה של הציונות בימינו. אלה שאלות שחשוב לעסוק בהן, מפני שעצם העיסוק מסייע לחזק את ההזדהות של יהודים עם יהודים אחרים, וזה נכון אפילו אם מסקנתם אינה תואמת את הציפיות המדוקדקות של אנשי משרד התפוצות. ואגב – לא שברור לי מה הציפיות שלהם, אבל אני מבין שהמדד שלהם עולה או יורד על פי הנכונות שלי לסייע ליהודים שנפגעו כלכלית, ולא לגמרי בטוח שאני מסכים שכך ראוי שיהיה.
