זה מצבנו ערב השבעת ממשלה חדשה. בצד המפסיד, סערת רגשות של מי שמרגיש מרומה. בצד המנצח תביעה, מוצדקת, לשמור על כללי המשחק
איך ייזכר נתניהו? חזרנו לשאלת סקר המדד. ״אם יתברר שראש הממשלה לא ממשיך בכהונתו, איך הייתם מסכמים את תפקודו בשתיים עשרה השנים שבהן כיהן״
זהו ממצא מעניין לנוכח ההנחה הרווחת, המגובה בכמה סקרים, שלפיה חלק ניכר מבוחרי ימינה אינם שבעי רצון מהחלטתו של בנט לחבור לממשלה עם לפיד
הרב דרוקמן אומר ״לעשות הכל״ כדי למנוע הקמת ממשלה. יאיר לפיד אומר ״נעשה הכל״ כדי למנוע מנתניהו הקמת ממשלה. את הראשון יש מי שמאשים בהסתה. את השני אין (או כמעט ואין). מדוע?
יותר ממחצית מצביעי הימין מעדיפים בחירות על פני הממשלה המסתמנת. מה זה אומר? שהאמת של כולנו היא אמת לשעתה, תלוית נסיבות.
התקשורת חייה מקונפליקט. גם פוליטיקאים חיים מקונפליקט. אולי המבנה הקואליציוני המוזר שהוקם אתמול יזכיר, שיש גם לא מעט הסכמות
לישראל אין הרבה חיילים יהודים בקרב נגד הסכם הגרעין באמריקה. והיהודים שיש לה אינם מהמפלגה הנכונה. יהודים של ביידן, שבאופן טבעי הם היהודים שיכולים להגיע לממשל, אולי להשפיע עליו, תומכים במדיניות שלו
מתי צריך לצפות שפוליטיקאי יקיים את הבטחתו ומתי לא צריך לצפות לכך? אפשר להציע שני כללים, שיכולים לסייע בהחלטה למה לצפות ומתי לכעוס.
גם תומכי הממשלה הזאת, אם הם אנשים הגונים, צריכים להודות שזו ממשלה שתקום במימוש של תרגיל, שיש בו, בדיוק כמו בתרגיל המסריח, ביטול נורמות מקובלות
צריך לקוות שאת המשימה הפשוטה הזאת, לבחור את המועמד או המועמדת המתאימים יותר מתוך שניים העומדים לבחירה הם יעשו כמו שצריך.
