פרסומים

לא בקלות התמודדו הדורות הקודמים עם מהלומת השואה. אבל עניין אחד היה להם פשוט יותר: הם ידעו מהי אנטישמיות. ידעו במובן הכי פשוט. הכי בסיסי. הם לא נזקקו להגדרות של מלומדים, לניסוחים פתלתלים ולמחקרים עבי כרס בכדי לדעת מי האוייב

בני כהן נתן לתקווה חדשה של גדעון סער שבעה מנדטים. קרוב למדי. לימינה של בנט נתן שבעה. פגיעה בול. הוא קבע מראש שגם מרצ, גם כחול לבן וגם רע״מ יעברו את אחוז החסימה. זה יותר טוב מרוב הסקרים, ומכל המדגמים של ליל הבחירות. הפספוס הכולל שלו במנדטים לעומת תוצאות האמת – 24 מנדטים. זה בגלל שנתן לליכוד יותר מדי, וגם ליש עתיד

לבנט נוח יותר להקים קואליציה עם לפיד, אחרי שהתברר שנתניהו כשל. מי יוודא שנתניהו ייכשל? סער. נדמה שלסער כבר לא אכפת להיות מואשם בקטילת המלך. סער כבר ניפץ מחסום פסיכולוגי בנט לא רוצה לנפץ. אז סער יתעקש לא להצטרף. עריקים לא יבואו (הסברנו למה). נתניהו ייכשל. ואחרי שייכשל, לבנט יהיה תירוץ טוב לחפש אלטרנטיבה (לא אשמתו שביבי נכשל).

האם היהודים רוצים בזה? נבדוק. 2003 – כשליש תמכו. 2008 – שלושים אחוז. 2015 – שלושים וחמישה אחוז. 2021 – שוב כשלושים וחמישה אחוז. ובמילים פשוטות: קשה לראות זינוק דרמטי בשיעור התומכים בצירוף ערבים לממשלה

עוד אני כותב על שיטת הבחירות, ומכון הסקרים פיו פרסם מחקר חדש על ארבע מדינות בעולם. מדינות גדולות וחשובות מישראל (לא לנו כמובן): ארה״ב, גרמניה, בריטניה, צרפת. אולי לא תופתעו לגלות שגם בהן יש אזרחים לא מרוצים שרוצים שהשיטה תשתנה. אולי לא תופתעו לגלות שגם במדינות אחרות יש קשר בין שבביעות רצון כללית מהמצב הפוליטי, לבין הרצון לתקן אותו באמצעות תיקון השיטה.

תשאלו: אז כמה הסקרים באמת שווים? זו שאלה שיש לה תשובות בכמה רמות. את רמת המנדטים ראינו. הדיוק לא היה מרשים. אבל מה עם רמת הגושים? הנה, זו הסיבה שבגללה שווה בכל זאת לעיין בסקרים. כי נכון, היו טעויות, ואי דיוקים, ומנדטים שנדדו ברגע האחרון. אבל בסך הכל, בתמונה הקובעת – שהיא תמונת הגושים – הסקרים, וגם הגולשים, לא טעו בהרבה. מנדט, שניים, לעיתים רחוקות שלושה.

מה שיקרה בשבועות הקרובים יהיה משחק כפול של כל המשתתפים. משחק שיש לו שתי מטרות: האחת, לבחון היתכנות של הקמת קואליציה. השנייה, לוודא שהאשמה בכך שלא קמה קואליציה אינה אשמתם. לכן, אף אחד לא יגיד לא לשום דבר. כולם יגידו כן, אבל… כן, בתנאי…

זה יהיה המבחן הקשה של הממשלה הבאה, בהנחה שתקום כזאת. מבחן של לגיטימציה. הוא יחייב אותה בבגרות, בזהירות. כדי לזכות בלגיטימציה, מוטב לשולטים שלא לצאת במסע של שכרון כוח. ומצד שני, מי שאין לו סיכוי לזכות בלגיטימציה, עלול לצאת במסע של שכרון כוח, כי מה יש לו להפסיד.

הבדלים עיקריים בתוצאות של מפלגות ספציפיות: תקווה חדשה וימינה ירדו, מרצ עלתה, רע״ם ירדה, הליכוד קצת עלה. כך שאף אחד לא קלע לתוצאות במדויק (ועוד אין תוצאות במדויק). ובכל זאת נאמר: מדד הקואליציות של המדד חזה קואליציה של נתניהו עם 61 מנדטים. שמעתם נכון: 61. מה שאף סקר לא חזה.

בלי סקרים לא היו תחזיות גולשים. כלומר, הגולשים כמובן מכניסים לשיקולים שלהם דברים כמו ״תחושות בטן״ ו״נסיון עבר״ ו״ידע על המערכת הפוליטית״ ועוד כל מיני אלמנטים. אבל קודם כל הם נשענים על הסקרים. איך אפשר לדעת את זה? עשינו השוואה פשוטה. לקחנו את ממוצע התחזיות לכמה מפלגות, והשווינו אותו למדד הסקרים לאותן מפלגות.