fbpx

הבחירות לנשיאות: בחירה במועמד.ת הנכונ.ה

את מי רוצה הציבור לראות בבית הנשיא? לפני שבועיים הצגנו כאן סקר של המדד שמסקנתו: יצחק הרצוג. היום נתקן את הרושם של הסקר ההוא, מכמה סיבות. קודם כל, משום שמספר המועמדים הצטמצם לשניים. הרצוג מול מרים פרץ. הסקר שלנו הציג עשרה מועמדים, והקולות התחלקו, מי לכאן ומי לשם. היו תומכים לנתניהו, ליולי אדלשטיין, ליהורם גאון. מסקרים חדשים מתברר, שכאשר נותרו המועמדים הסופיים, יותר קולות שהתחלקו בין מועמדים אחרים נדדו לפרץ. פחות קולות נדדו להרצוג. החלוקה לפי מפתח פוליטי נותרה זהה, אולי אפילו התחדדה: פרץ היא מועמדת שתומכיה כמעט כולם אנשי ימין וימין מרכז. הרצוג הוא מועמד שיש לו תמיכה גבוהה מאוד במרכז ובשמאל, אבל תמיכה מסוימת גם בימין.

 אתם מוזמנים לסייע לנו בתחזית הקואליציה של המדד וכאן חדשות. בואו ושתפו אותנו בתחזית שלכם. אולי בזכותכם נדע יותר טוב מה הולך לקרות בשבועות הקרובים.

הבחירות ביניהם, בשבוע הבא, לא בדיוק מסעירות את הציבור. ללא מעט ישראלים אין דעה מאוד נחרצת מי צריך להיות נשיא, או נשיאה. לחלקם יש דעה נחרצת שאין צורך בנשיא או נשיאה. גם היכרותם עם יתרונות וחסרונות המועמדים לא בהכרח טובה, וממילא שבחירה לא בידיהם. היא בידי חברי הכנסת. כמובן, הציבור היה מעדיף שהבחירה תהיה בידיו. סקר שנערך בסיבוב הקודם של בחירת נשיא העיד על כך. כמעט שישים אחוזים מהמשיבים אמרו שמוטב שהנשיא ייבחר על ידי הציבור ולא על ידי חברי הכנסת. זה לא קרה כמובן. ולמה שיקרה? חברי הכנסת אוהבים את הכוח המסוים שניתן להם לקבוע מי יהיה הנשיא, וספק אם יוותרו עליו.

מידת ההתחשבות של חברי הכנסת ברצון הציבור מי יהיה הנשיא מוגבלת למדי. בין השאר, כי ההצבעה חשאית, כך שלבוחרים אין אפשרות לכעוס על אף אחד גם אם לא נבחר מי שהם רצו. ועוד: כי נשיא נבחר בנפרד לשבע שנים, ובדרך כלל לא ערב בחירות כלליות, כך שבחירתו לא צמודה לשיקולים אלקטורליים מידיים של מפלגות. ועוד: כי עם כל הכבוד – ויש לי הרבה כבוד למוסד הנשיאות – הבחירה הזאת איננה נושא מרכזי שיקבע במי בוחרים יבחרו לכנסת (״לא הצבעת לפרץ? אני עוברת לליכוד״ – ״לא הצבעת לבוז׳י? אני חותך למרצ״. אין דברים כאלה).

אולי צריך לתת לחברי הכנסת גם קרדיט על החלטה עניינית. אמנם ידוע שהם לא תמיד נוטים להחלטות ענייניות, בטח לא כשמדובר במשהו שעלול להשפיע עליהם פוליטית, אבל אולי דווקא בהקשר לנשיאות, ומשום שאין להצבעה השלכות פוליטיות על הח״כים עצמם, שורה עליהם רוח של ממלכתיות. כמובן, לא עד כדי בחירה באישים ״מעולם המדע והרוח״, כמו שבוחרים רבים מאוד היו רוצים שיהיה (ראו סקר המכון לדמוקרטיה). זוכה פרס נובל דן שכטמן קיווה שיוכל להיות נשיא המדינה, כמו אפרים קציר בשעתו. אבל הוא אפילו לא התקרב לזה. בדרך כלל הח״כים בוחרים ח״כים. אלא שהפעם, בכל מקרה, הבחירה קצת שונה מהרגיל. אף ח״כ לא מועמד לנשיאות. יש ח״כ לשעבר, ויש מועמדת שלא הייתה מעולם בשדה הפוליטי.

בראובן ריבלין, לקראת בחירתו, תמכו בעיקר מי שאינם מצביעי ליכוד – המפלגה שלו. ומי עוד לא תמך בו? הערבים. להם אין אמוןרב באף נשיא. כלומר, יש אמון אבל בשיעור נמוך הרבה יותר מזה של היהודים. כך גם ביחסם של הערבים לנשיאים כמו אביר השלום שמעון פרס, וכמו אביר נאום השבטים ריבלין.

גם לבוחרי ימין יש פחות אמון בנשיא, כל נשיא, מאשר לבוחרי המרכז והשמאל. כלומר, זה לא רק ריבלין שמרגיז את בוחרי הימין, ולכן סופג חבטות מילוליות מעת לעת. גם נשיאים קודמים לא בדיוק זכו מהימין לציונים גוהים. הימין לא אוהב את המוסד הזה. אולי משום שאיננו מוסד עממי, שאיננו מוסד שנבחר על ידי הציבור, משום שאיננו מוסד שכפוף לרחשי הלב של הציבור. הנשיא נבחר, ומאותו רגע יכול לעשות מה שנכון בעיניו, בלי חשש רב מתוצאות פוליטיות שיהיו למעשיו. כמובן, זה לא אומר שהנשיא מתעלם מרחשי הלב של הציבור. כוחו של הנשיא נשען על אהדת הציבור. ומצד שני, אם יש רגע של התנגשות בין מה שהנשיא רוצה לעשות למה שהציבור מרגיש, הנשיא יכול להתעלם. הוא לא יודח.

באופן כללי, למעט קריסה לזמן קצר בתקופת הביזיון של משפט משה קצב, האמון בנשיא המדינה יציב למדי, עם עליות ומורדות קלות. זה המוסד השני במדרג האמון של הישראלים, אחרי צה״ל, שאין לו תחרות. ובעצם, המבחן הראשון של חברי הכנסת בואם לבחור נשיא הוא מבחן קצב, שמשמעו, לבחור נשיא שלא יבזה את המוסד ואת המדינה. פעמיים ברצף הכנסת כשלה במבחן הזה (עזר ויצמן, משה קצב), ואז פעמיים ברצף עמדה בו בכבוד ובחרה היטב (פרס וריבלין). מה תעשה ברביעי הבא? קשה לדעת. על הכנסת שורה מצברוח מוזר, דכאוני, לעומתי, מצברוח של אין מחר. זו כנסת שרק נבחרה ועוד מעט קט אולי תתפזר. זו כנסת שחבריה לא יודעים כיצד לחלץ את עצמם ואותנו מבוץ פוליטי עמוק. זו כנסת שחבריה מתנהלים כסהרורים – ואם תרצו דימוי ציורי יותר, אפשר לחזור לג׳וקים המסוממים בבקבוק מבית מדרשו של רפאל איתן המנוח. גם המציאות הזאת יכולה להשפיע על ההצבעה.

אבל צריך לקוות שלא תשפיע. צריך לקוות שאת המשימה הפשוטה הזאת, לבחור את המועמד או המועמדת המתאימים יותר מתוך שניים העומדים לבחירה הם יעשו כמו שצריך. אין להם הרבה מה להרוויח (אף מועמד לא מפנה כיסא בכנסת). אין להם הרבה מה להפסיד (אף אחד לא יידע למי כל ח״כ הצביע). יהיה נחמד לראות אותם מניחים לרגע בצד את השיקולים הלא ענייניים, ופשוט בוחרים את האדם הנכון לתפקיד. כמובן, לא בהכרח הנכון בעיני (יש לי עמדה) – או הנכון בעיניכם (אני מניח שגם לכם יש עמדה). שיבחרו את הנכון בעיניהם. אבל לא הנכון משיקולים שאינם ממן העניין, לא הנכון כדי להרגיז או כדי להתריס, לא הנכון כדי למצוא חן או כדי לקוות לטובת הנאה. הנכון, או הנכונה, באמת.

 

 

, , , , , , ,

29/03/2024הוראות אלו נכתבו בדם: מה שהיה לא יכול להיות מה שיהיה קלמן ליבסקינד, מעריב
האתגר ההיסטורי שהמלחמה מציבה בפני פרשני ההלכה מיכה גודמן, אפרת שפירא רוזנברג, מפלגת המחשבות
הקיפאון במו"מ עלול להוביל להתלקחות בלבנון עמוס הראל, הארץ
הראיון עם דונלד טראמפ אריאל כהנא, עומר לחמנוביץ׳, ישראל היום
במקום ניצחון מוחלט: ניצחון יחסי וסביר גיורא איילנד, Ynet
לא באנו לפתור את בעיית הגיוס - באנו לריב עפר שלח, N12
האתגר הוא לשחרר את הדור החרדי הבא מחומות הגטו נחום ברנע, Ynet
חוק הגיוס שמביאה הממשלה הוא הרסני למדינה איילת שקד, N12
המצב בדעת הקהל הפלסטינית: מייאש אך מפכח מיכאל מילשטיין, Ynet
האם בקרוב נגלה שאנחנו (לא) לבדנו? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-03-29)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 33 34.1
הליכוד 32 19 19.2
יש עתיד 24 12 12.2
ש״ס 11 10 10
ישראל ביתנו 6 10 9.8
עוצמה יהודית 6 10 9.2
יהדות התורה 7 7 6.7
רע״מ 5 5 4.8
מרצ 0 5 4.6
חדש תע״ל 5 5 4.3
תקווה חדשה 4 4
הציונות הדתית 8 0 2.9
בל״ד 0 0 0.3
עבודה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר