מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר – את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל
האם גילינו דבר חדש? נדמה שכן. רוב (קטן) בציבור רוצה שאת הועדה ימנה בית המשפט העליון. נדמה שגילינו שחלק מהרוב ער לעובדה שיהיה קושי לעשות את הדבר הזה – הנכון וראוי – ולזכות באמון ציבורי גבוה
נתניהו טוען כל העת שמערכת המשפט מפריעה לקיים מערכת דמוקרטית שבה הרוב קובע – אז ניתן לרוב לקבוע. הפסד או ניצחון, אחר כך חנינה
הרצוג מסתכן בכך שייתן חנינה, ושאחר כך יתברר שהתנאים שהציב עפו ברוח מצויה של הכנסת. נתניהו מסתכן בכך שיסכים לתנאים שבכוונתו להפר, ושאחר כך יתברר שלהפר אותם יותר קשה מכפי שחשב
הדילמה של מקללן וזו של לינקולן אחרי קרב אנטיאטם לא שונה במהותה מזו של ישראל בלבנון
החישוב במקרים כאלה אף פעם לא פשוט
על מה המשבר, על עילת הסבירות?
הרצוג הוכיח שמוסד הנשיאות עודו נחוץ
הם בעד פשרה כמעט בכל סעיף ברפורמה
לא ברור שרגע חוקתי מכונן יועיל במקרה הזה. לא לטווח ארוך