הסנטימנט בעד מהפך קיים. מנהיגים רציניים ואחראים צריכים לנצל אותו כדי לממש את המהפך
רביב דרוקר הציע לו השבוע לפרוש. עמית סגל הציע לו להיות נשיא המדינה הבא. כלומר, לפרוש. אם שני אלה מסכימים, אפשר לומר שגנץ השיג את מטרתו: אחדות של קטבים
על השאלה האם יש לישראל ברירה טובה יותר מהמשך המלחמה לא קל להשיב. אבל יש שאלות משנה שקל יותר להשיב עליהן
גביזון מתה מוטרדת. לא תמיד אופטימית, אבל קצרת רוח כהרגלה כלפי ביטויים של ייאוש. היא הייתה מוטרדת גם מעתידה של הדמוקרטיה בכלל, וגם מעתידה של ישראל בפרט
שוב מסתבר שגם בנושאים שאין להם לכאורה שום קשר ל״שמאל״, ״מרכז״ או ״ימין״ יש פער ניכר בין ״שמאל״, ״מרכז״ ו״ימין״
בגלל שהחברה החרדית כל כך מגובשת וממושטרת, הדבר שהכי קל לה לעשות זה להתמודד עם דברים כמו מעצרים ספורדיים של חייבי גיוס
ככל שיגדל שיעור הישראלים שאינם נישאים ברבנות, כך המונופול של הרבנות על נישואים ייראה מגוחך יותר
אכן לא ברור שיש הסכם ולכן השאלה קצת בעייתית. אכן לא ברור שיש אפשרות להישג, ולכן השאלה קצת בעייתית
עם תום הקרבות של מלחמת העולם השנייה, 85% מהאמריקאים חשבו שנכון היה להטיל את הפצצה. עם הזמן, שיעור התומכים בהחלטה ירד. למה ירד, ומה אפשר ללמוד מזה על הסכנות לעתיד?
לישראל נוצר קושי להיחלץ מהמלחמה כשידה על העליונה. אחרי הצלחות מפליגות בלבנון, באיראן, ובעניינים מסוימים גם ברצועת עזה, ישראל נתקעה בסמטה ללא מוצא נוח