1.
היסטוריונים יודעים לזהות בדיעבד את הסימנים המוקדמים למהפכות גדולות. מילת המפתח: בדיעבד. היסטוריונים אומרים: ״היו סימנים״. בדיעבד. היסטוריונים כותבים: ״הכתובת הייתה על הקיר״. ובאמת, אחרי המהפכה, אפשר לראות את הכתובת שעל הקיר. לפני המהפכה, קצת יותר קשה. אולי בגלל שיש הרבה קירות, הרבה כתובות, נכתבות, נמחקות, מתחלפות. גם הכתובת המבשרת על סופו של המשטר האיראני כבר נכתבה על קירות. ויום אחד – אולי השבוע – אולי השנה – אולי בעוד עשרים שנה – מי יודע מתי – הכתובת תתברר כ״הכתובת שעל הקיר״, בהא הידיעה. לא סתם עוד כתובת – אלא הכתובת.
בשבוע שזה יקרה, או בשנה, או בעשור, תקראו הרבה מאוד מאמרי ״אמרנו לכם״. בשבוע שזה לא יקרה, או בשנה, או בעשור, לא תקראו הרבה מאוד מאמרי ״אמרנו לכם וטעינו״. טבע האדם לזכור את הצלחותיו ולשכוח את כישלונותיו בחיזוי המציאות. טבע האדם להתפאר בהצלחותיו ולהצניע את כישלונותיו בחיזוי המציאות. האם סופו של המשטר קרוב היום מכפי שהיה אי פעם? חוכמה קטנה לומר דווקא השבוע שכן. ברור שזה שבוע שבו נדמה שזה עלול לקרות, ולכן גם שבוע שכדאי להמר בו שזה יקרה. כדאי – כי יחסית לשבועות אחרים, סיכויי ההצלחה גדולים יותר. אם כבר, מעניינים השבוע דווקא מי שאומרים שלא, המשטר לא ייפול. אלה לוקחים סיכון גדול יותר. ואם הם מנומקים, לאלה כדאי להקשיב.
2.
כאשר שלטון של מדינה כמו איראן נופל, המצב יכול להשתפר, או להידרדר. כדאי לזכור את זה. הוא גם יכול קודם להשתפר ואחר כך להידרדר, או קודם להידרדר ואחר כך להשתפר, הוא גם יכול להישאר מצב לא יציב לזמן רב מאוד – מה שלא נוסך בטחון באף אחד, לא בתוך המדינה ולא בקרב שכניה.
מה יקרה באיראן אם המשטר ייפול? אפשר לקוות שתיכון דמוקרטיה ליברלית ומודרנית שוחרת שלום. אבל זאת כמובן לא תוצאה מובטחת. בלוב, אחרי שנפל השלטון, נותר ואקום. בעיראק עברו שנים רבות עד שבאה מעין חצי התייצבות. בסוריה – מי יודע מה בדיוק יקרה בסוריה בשנים הבאות. משטר אסד נפל. אולי זה טוב. משטר אחר קם במקומו, קצת חשוד, קצת מבטיח, קצת לא יציב, קצת לא ברור. מוקדם לשמוח בו, מוקדם להספיד אותו.
מהפכה היא אירוע מטלטל, שבדרך כלל לא נגמר לאחר זמן קצר והופך ליציבות. המהפכה הצרפתית הפכה לשנות טרור, ואז לשנות נפוליאון, ואז לעוד עשורים רבים של חוסר יציבות, עוד מהפכות, עוד מלכים, הדחות, מהומות. המהפכה הרוסית הולידה קומוניזם, שהחזיק מעמד כמה שהחזיק, ואז סוף סוף נפל. נו, היה כדאי? כן, כן היה כדאי. אבל מי שחגג את נפילת חומת ברלין בתחילת שנות התשעים, לא בדיוק חלם על ולדימיר פוטין שלושים שנה אחרי. הוא חלם על עתיד טוב יותר ממנו.
האם המשטר באיראן ייפול? בוא להשתתף במשחק תחזית האירועים של המדד
3.
סימנים מקדימים: משבר חברתי, פוליטי, כלכלי. תסיסה נגד המשטר. מצוקה של האזרחים. חוסר לגיטימציה של השלטון. ובמילים אחרות: במדינות רגועות, שבעות ונינוחות בדרך כלל אין מהפכות. בכל שאר המדינות, מהפכות הן בהחלט אפשרות.
לא – דמוקרטיה היא לא ערובה נגד מהפכות. יש מדינות באירופה של המאה הקודמת שמוכיחות שלא. יש מדינות באמריקה הלטינית שמוכיחות שלא.
לא – האנגלים לא הצליחו למנוע מהפיכה כאשר הצרפתים נכשלו. כלומר, כן, באנגליה לא הייתה מהפכה. אבל הביטו במה שקרה ברחבי האימפריה הבריטית במאה ה-19 ותגלו לא מעט מהפכות. רובן נכשלו בתחילה, ובהמשך התברר שבישרו על הצלחה עתידית. שלא לדבר על מה שקרה באירלנד.
לא – המהפכה האמריקאית לא הביאה יציבות ושגשוג. כלומר, כן, בסופו של דבר היו גם שנים כאלה. אבל לפניהן הייתה הדרדרות עד מלחמת אזרחים קשה ואכזרית. מהפכה אמריקאית שנייה. מהפכה אמריקאית של מדינות הדרום – שלא עלתה יפה. גם את אלה כדאי לזכור. את המהפכות שכשלו. יש יותר מהפכות שכשלו ממהפכות שהצליחו.
4.
כן – נפילה של המשטר האיראני תשנה מאוד את פני המזרח התיכון. היא תסיר מעל ישראל איום גדול, או כך לפחות יש לקוות. היא לא תפתור עבורה את הבעיה היסודית שמלווה אותה מאז תחילת ימי הציונות: האילוץ של חיים לצד שכנים פלשתינים.
נכון, יש שמניחים שסילוקה של איראן יחליש את ציר ההתנגדות לישראל במידה כזאת שתוכל לעשות מה שהיא רוצה גם ביחסיה עם השכנים הפלשתינים. אפשר להשמיע גם טענה הפוכה: אם איראן המסוכנת תסתלק מן המשוואה, יגמרו לישראל תירוצי האיום הקיומי, והיא תידרש לתת דין וחשבון יותר בהיר על כוונותיה ביחס להסדר עתידי עם השכנים הפלשתינים.
5.
ישראלי א: אם המשטר באיראן יתמוטט, נתניהו ינצח בבחירות בהליכה. הוא יוכל לומר לבוחרים שהשיג את המטרה הכי חשובה, ואם רק יתנו לו עוד קדנציה, הוא ישיג גם את המטרות החשובות הבאות.
ישראלי ב: אם המשטר באיראן יתמוטט זאת תהיה הזדמנות לנתניהו לפרוש בשיא. אחרי שלושים שנה מאז שנבחר בפעם הראשונה, הוא השלים את המשימה ההיסטורית. זה יהיה זמן מצוין להיפרד ממנו.
התיאוריה של המלחמה: אם לא תקראו איך תדעו?
