טור זה פורסם לראשונה באתר N-12
קבוצת הישראלים שתכריע את תוצאת בחירות 2026 מזוהה היטב: רובם יהודים, שמגדירים את עצמם כתומכי ״ימין מרכז״ או ״ימין מתון״. קרוב לרבע מהאוכלוסייה היהודית. בוחרים שמתנדנדים בין תמיכה בסדר יום בטחוני-מדיני דומה למדי לזה שיישמה הקואליציה, ובין הרצון שלהם לחזק את תחושת הלכידות הישראלית, שהקואליציה החלישה, ולמקד את האנרגיה הפוליטית בנושאים חשובים שקצת הוזנחו – לפחות לדעת תומכי הקבוצה – על ידי הממשלה.
מה סדרי העדיפויות של תומכי הימין לקראת הבחירות הבאות? זה תלוי כמובן באפשרויות שמוצגות להם. כאשר מציגים לכלל הישראלים סולם גנרי של נושאים כלליים, כמו ״בטחון״, ״תשתיות״, ״דת ומדינה״, הנטייה שלהם היא לבחור ב״כלכלה״ או ב״יוקר המחייה״ – וזה נכון אפילו בזמנים כמו שלנו, כשהביטחון כבר כמה שנים בראש סדר היום. אבל כשמציגים בחירה יותר ממוקדת, אפשר לחלץ תשובה קצת יותר מעניינת. מעשרה נושאים שהוצגו בסקר לפני שבוע וחצי (של המכון למדיניות העם היהודי החודש, בביצוע המדד), שני נושאים בלטו מעבר לאחרים:
30% מכלל הישראלים אמרו שהעדיפות הראשונה מבחינתם בבחירות הקרובות היא ״החלפת השלטון הנוכחי״. זו הייתה בחירה של רוב מוחץ מקרב מי שמגדירים את עצמם ״שמאל״ ו״שמאל מרכז״, וגם של רוב (60%) מקרב מי שמגדירים את עצמם ״מרכז״.
רבע מהישראלים, וקרוב לשליש מהיהודים (29%) דירגו את ״הרפורמה המשפטית״ בעדיפות ראשונה. ובמילים מפורשות: זה הדבר ״הכי חשוב״ להם כאשר יצביעו בבחירות 2026. הרבה יותר מ״מיטוט חמאס בעזה״. הרבה יותר מ״טיפול בפשיעה ובאלימות״ (הנושא שמוביל בפער גדול בקרב הערבים בישראל). הרבה יותר מהורדת יוקר המחייה, או מגיוס חרדים לצה״ל. וכן – זו כמובן בחירה בולטת במיוחד בקרב ישראלים שמגדירים את עצמם תומכי ״ימין״. מחצית מהם (49%) בחרו ברפורמה המשפטית בעדיפות ראשונה. עוד 22% בחרו ברפורמה המשפטית בעדיפות שניה. בימין, זו בחירה משמעותית של כמעט-כולם.
צריך לקחת בחשבון, כמובן, שמה שהבוחרים אומרים על השאלה שתכריע את גורל הצבעתם הוא לא תמיד המפתח להבנה אמיתית של ההצבעה שלהם. איזה מפתחות חשובים יותר? מפתח אחד: למי הם הצביעו בפעם הקודמת. מפתח שני: מי נמצא בקבוצת הייחוס שלהם, הדתית, הקהילתית, המשפחתית, השכונתית. אבל – גם לנושאים עצמם, לעמדות, יש חשיבות, ובעיקר לסנטימנט שהבוחרים מבטאים. מי שאומרים ״עדיפות ראשונה החלפת השלטון הנוכחי״ – כבר החליטו. כשליש מתומכי ה״ימין מרכז״ אומרים שזו העדיפות הראשונה שלהם. ואלה לא מתנדנדים. אלה החלטיים. כרבע מתומכי ה״ימין מרכז״ אומרים ש״רפורמה משפטית״ היא העדיפות הראשונה שלהם. גם אלה כנראה כבר לא מתנדנדים, אלא החלטיים (כמה מנדטים הליכוד יקבל, וכמה בנט? לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד).
הרפורמה המשפטית כבר מזמן איננה עמדה אידיאולוגית שאפשר לתמוך בה או להתנגד לה. הרפורמה היא קריאת קרב של מחנה. מי שמצטרף לקריאה – כשהוא מציב אותה כתכלית העיקרית של ההצבעה שלו – מצטרף גם למחנה. כמו שכתב לי השבוע אחד ממשתתפי הסקרים של המדד (סקרי המדד מאפשרים למשתתפים לשלוח משוב מפורט על כל שאלון): ״לימניים מאוד מאוד חשוב לטפל במערכת המשפט – הפרקליטות הדורסנית שהפכה כלי פוליטי מוטה שממרר את חיינו ומנסה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית ועובד בצורה של משטרות שראינו רק בבריה”מ והכל מהמקפצה״. המילים כמובן המילים שלו. הסנטימנט משותף לו ולרבים אחרים. אפשר להסכים איתו או לחלוק עליו, אבל אי אפשר להתעלם מעוצמת הרגש. לכן, כנראה שמי שמציבים את הרפורמה בעדיפות ראשונה, הם מצביעים שכבר הכריעו.
אמרנו שבוחרים שמשתייכים ל״ימין מרכז״ יכריעו את הבחירות. אמרנו ששליש מהם רוצים החלפה של השלטון, ושעוד רבע מהם רוצים (בעדיפות ראשונה) רפורמה משפטית. אמרנו שאלה שרוצים החלפת שלטון או רפורמה לא יכריעו, כי אלה הבוחרים שכבר קיבלו החלטה. אז מי כן יכריעו? הנה נתון מעניין: מקרב הישראלים שאומרים שעוד לא החליטו למי יצביעו, שליש בחרו את הקטגוריה ״חיזוק האחדות הלאומית״ כעדיפות ראשונה שלהם. אצל מי עוד האחדות מופיעה בדירוג גבוה? התומכים המעטים שנותרו בקופה של כחול לבן ובני גנץ. התומכים של ״המילואימניקים״ (25% מהם). אם חיפשתם מתנדנדים – אם חיפשתם נושא בולט במיוחד בקרב מתנדנדים – מצאתם נושא כזה. לתומכים של יש עתיד אין ספק: 94% מהם אומרים שהמטרה העיקרית מבחינתם בבחירות הקרובות היא החלפת השלטון. גם לתומכי ש״ס אין ספק. שמונה מכל עשרה מהם אומרים שהמטרה העיקרית בעיניהם – כמובן, מתוך האפשרויות שהוצגו להם – היא רפורמה משפטית. את הספק מוצאים באזור הדמדומים, אצל האזרחים שלא יודעים למי יצביעו, או שיודעים שיצביעו למפלגות שלא לגמרי ברור לאיזה גוש הן שייכות.
ננסה לייצר תרשים זרימה שמוביל בוחרים כאלה להחלטה. ננסה לדמיין אותו בהצגת סדר היום של שלושה בוחרים שהשתתפו בסקר, כולם מגדירים את עצמם ״ימין מרכז״. כולם באזור הדמדומים הפוליטי שהזכרנו.
לבוחר הראשון נקרא ״בני״, על שם גנץ. לבוחרת השנייה נקרא ״שבות״, על שם שבות רענן, מספר שתיים של יועז הנדל והמילואימניקים. לבוחרת השלישית נקרא ״לי״, כי היא עוד לא יודעת למי תצביע (לי = לא יודעת). נתאר אותם ואת ההתלבטות שלהם.
בני הוא מסורתי לא כל כך דתי. בבחירות הקודמות בחר במחנה הממלכתי. מבחינתו, העדיפות הראשונה היא ״חיזוק האחדות הלאומית״. אבל כדי להשלים את המהלך שייאלץ לבצע בבואו לקבל החלטה במי לבחור, נציג גם את העדיפויות השנייה והשלישית שלו. שנייה: כלכלה ויוקר המחייה. שלישית: רפורמה משפטית. מה יעשה בני? הוא מבין שהעדיפות הראשונה שלו – חיזוק האחדות – עלולה להתנגש בשלישית – רפורמה משפטית. לכן חשוב לו לוודא שגם המועמדים שלו לכנסת מבינים שנדרשת רפורמה. כן – בהסכמה. כן – בלי לקרוע את העם. לא – בלי לוותר לגמרי. אם ירגיש שמוותרים לגמרי, הסנטימנט שמוביל אותו כעת לכיוון אחדות עשוי להשתנות. וכמובן, חשוב לו גם יוקר המחייה. אם החודשים עד הבחירות יכאבו לו בארנק, זה בהחלט יכול להשפיע עליו. למרות שאם תשאלו אותו יאמר בכנות שלא לגמרי ברור לו איך אפשר להחליט אם בנט טוב יותר לכלכלה, או נתניהו, או ליברמן, אולי אפילו סמוטריץ׳. נדמה לו שיש הגזמה באזהרות מפני התמוטטות כלכלית שהוא שומע מעת לעת מכיוון שמאל.
שבות היא דתייה, כמו שרואים מייד, בזכות כיסוי הראש הססגוני. בבחירות הקודמות הצביעה לציונות הדתית. הפעם, היא מציבה בעדיפות ראשונה את גיוס החרדים (7% מכלל המרכז-ימין עושים כך). בעדיפות שנייה: אחדות לאומית. בעדיפות שלישית: מיטוט חמאס בעזה (9% מהמרכז ימין מציבים את המטרה הזאת כראשונה). גם לשבות לא קל (ונזכיר, כדי למנוע אי הבנות: זו לא שבות רענן, זו שבות הדמיונית שלנו). היא רוצה מפלגה שתתעקש על מיטוט החמאס – כמו ימין אמיתי (או מה שבעיניה הוא ימין אמיתי) – אבל בלי לוותר על גיוס החרדים. יכול להיות שהמילואימניקים זו המפלגה שלה. אבל איתם יש בעיה קטנה: כרגע, ספק אם הם עוברים את אחוז החסימה, ולהצביע למפלגה שלא תעבור לא מתאים לה. לכן, היא מציצה גם לכיוון של בנט, אלא שהיא חושדת בו שיקים קואליציה שבאמת תתעקש על הגיוס, כמו שהיא רוצה, אבל לא מספיק על מיטוט החמאס. כי היא לא סומכת על לפיד בעניין הזה.
לי חילונית. גרה בבאר שבע. בבחירות הקודמות הצביעה לליכוד. אבל עכשיו, בעדיפות ראשונה, היא מציבה את החלפת השלטון (כמו 31% מהמרכז ימין). בעדיפות השנייה שלה יוקר המחייה. בעדיפות שלישית, רפורמה משפטית. לי כועסת על הליכוד. היא החליטה שהגיע הזמן להחליף אותו. אבל יש שני עניינים שמסבכים את הבחירה שלה: קודם כל, היא מצביעה של הליכוד. זו מסורת שבתיאוריה קל לשבור, אבל ביום הבחירות נהיה קשה. וגם: היא מזמן השתכנעה שצריך רפורמה משפטית, כי היא כועסת על האליטות שנראות לה מנוכרות לאנשים כמוה. לזה צריך קואליציה של הימין, או כך לפחות היא חושבת. אם נתניהו ימשיך להתעקש על המטרה הזאת, והיריבים שלו יגלו נטייה קפלניסטית, יכול להיות שהנוסטלגיה והאידיאולוגיה יגברו על התחושה שהגיע הזמן לשינוי.
צריך שורה תחתונה? גם כאן נציג מספרים. אם מצרפים את העדיפות הראשונה, השנייה והשלישית בכל קבוצת בוחרים, בימין מאוד ברור שהעיקר זו הרפורמה (81%). במרכז ושמאלה מאוד ברור שהעיקר זו החלפת השלטון (במרכז: 75%, בקבוצות השמאל 100%). ומה בימין-מרכז? זה המקום שבו יש התלבטות. זה המקום שבו אין נושא מאוד דומיננטי. יוקר המחייה, הרפורמה, האחדות הלאומית, החלפת השלטון ומיטוט החמאס, מקבלים כולם תמיכה של בין ארבעים לחמישים אחוזים. על גבם של בוחרי הימין-מרכז יתנהל הקמפיין. על הבחירה שלהם הפוליטיקאים ירצו להשפיע.
